דילמת האסירים
א
מודה | לא מודה | |
5-5 | 0-10 | מודה |
10-0 | 1-1 | לא מודה |
א וב' נתפסו שניהם בעבירה, ולמשטרה אין מספיק ראיות, והיא זקוקה לעד מדינה, למישהו שישתף פעולה כנגד השני. יש אפשרות ששניהם ישתקו, ואז יש סעיף חמור פחות שיגרור עונש קטן יותר. אם מישהו מסכים להיות עד מדינה, הוא מזוכה מעונש.
המשטרה מציע לכל צד להודות, ואז לא לשבת כלל בכלא בעוד הצד השני יישב עשר שנים. שני הצדדים מקבלים את אותה ההצעה מהמשטרה. אם שניהם מודים אז שניהם יישבו חמש שנים כל אחד, אם שניהם לא יודו, שניהם ישבו שנה כל אחד.
הרציונאלי ביותר יהיה לנקוט במדיניות של 1-1, ואז סך העונש המצטבר הוא הנמוך ביותר. אולם, האסירים הללו הם במצב הטבעי של הובס, כל אחד לגורלו רוצה להרוויח כמה שיותר, ולכן כל אחד ילשין כדי לא לשבת כלל בכלא. אולם, שניהם עושים את אותו החשבון ולבסוף מקבלים חמש שנים כל אחד. אפילו אם אנו נותנים להם לדבר הם יסכימו על האחד אחד. אבל, ברגע שייפרדו כל אחד יחזור לשקול הקודם, ושוב נגיע למצב של חמש חמש, על ידי עריקה מההסכם, ורווח גדול מההסכם. על פי העיקרון של הובס, כל אחד הוא מועמד לבגוד ולהיות נבגד באותה הצורה, ובמילים אחרות- אי ביטחון. מה שדרוש הוא אמון trust. הובס לא מוכן לקבל את התלות של החיים באמון, כי זה מעבר לרציונאליות. הרציונאליות הטהורה מכניסה אותנו לפרדוקס, ואין תשובה יציבה. הפתרון היחידי הרציונאלי לבסוף הוא להלשין על החבר, כי אולי לא אקבל את האפשרות הטובה ביותר, אבל לפחות לא תהיה האפשרות הרעה ביותר.
כפייה- צריך לכפות את הרציונאליות, ולהטיל עונשים למי שסוטה מכך. מי שלא מקיים את החלק שלו בחוזה, נתפס נשפט ונענש, ולא כדאי לו להסתכן בבגידה. באמצעות הכפייה הכנסנו טעם רציונאלי נוסף.
ריבון- תפקידו לדאוג לכפייה.
