הפורמליזם הרוסי (1915-1930)
הפורמליסטים הרוסים היו הראשונים שביקשו לכונן בסיס תיאורטי לספרות.
במהלך השנים חלו התפתחויות בתורת הספרות שניתן להבינן כריאקציה לפורמליזם הרוסי והיפוך שלו בתפיסה כי הספרות היא מבע מבין מבעי התרבות.
הפורמליזם צמח כתפיסת נגד לגישה ה"גנטית" שקדמה לו ופירשה יצירות דרך אישיות וחיי היוצר, החברה, הרעיונות והרקע לכתיבתה ולא תיחמה את הספרות כתחום מובחן מההיסטוריה, פסיכולוגיה, סוציולוגיה וכו'. לפיכך ביקשו הפורמליסטים להתייחס ליצירה הספרותית גופא ולחקור את "הספרותיות – אותו דבר העושה יצירה מסוימת ליצירת ספרות" (יאקובסון).
תכני הספרות נתפסו כמלמדים על הדברים שמחוצה לה ולכן לא נכללו במסגרת המחקר והדגש הושם על שימושה הייחודי של הספרות במדיום הלשוני.
הדגש במחקר הפורמליסטי הושם על הצורה כערך בלתי נפרד מן התוכן והוא והצורה מותנים זה בזה – שינוי בצורה גורר שינוי במשמעות.
חומרים – דמויות, אירועים, אידיאות וכו'
תחבולה (device) – דרכי הארגון של החומרים – ז'אנר, קומפוזיציה סגנון וכו'. ("תחבולה מעורטלת", ו-"תחבולה מנומקת" – שקלובסקי)
אצל הפורמליסטים קיבלה הספרות פונקציה ייחודית משלה המבדילה אותה ממבעים לשוניים אחרים. פונקציה זו, לפי שקלובסקי, היאדה-אוטומטיזציה של הקליטה – תפיסתנו ביום-יום נעשית קהה ובספרות החיים נעשים מוחשיים יותר ואינם נקלטים בצורה אוטומטית, חפצים מוכרים וסתמיים הופכים לבלתי-מוכרים – הזרה.
הזרה- אינה ייחודית לספרות. מתרחשת כאשר אנו שמים לב למשהו שברגיל הוא מובן מאליו. –רענון קליטת המציאות.
לטעמם של הפורמליסטים, העיצוב (הצורה) הוא המחולל את ההזרה ולא התוכן. (69)
החומר הסיפורי המציאותי והכרונולוגי ("פבולה" -טומשבסקי) מאורגן דרך ההמצאה האמנותית ("סוז'ט"). (70)
פורמליזם מוקדם- תחבולות ללא מימד היסטורי.
פורמליזם מאוחר- שינוי בתחבולות כהשתנות היסטורית.
ביקורת על מושג ההזרה גרסה כי חסרונו הוא הסתכלות א-היסטורית שאינה מאפשרת לחקור את הספרות מפרספקטיבה של התקדמות. (71). את הממד ההיסטוריה קיבל המחקר דרך מושג "התחבולה" – התחבולות הן שמשתנות, כאשר תחבולה חדלה להיות אפקטיבית ביצירת אפקט ההזרה- נשחקת – היא מוחלפת באחרת (72).
התפיסה ההיסטורית של הפורמליסטים נותרה צרה. הם החשיבו אך ורק תמורות פנים-ספרותיות ולא נתנו דעתם להתפתחויות חברתיות וקשרן לספרות (74).
מה עושים הפורמליסטים (75)
- ספרות כדיסציפלינה בעלת מעמד ושיטה מדעית.
- ייחוד הספרות לא בייצוג, אלא בשימוש במדיום הלשוני ודרכי העיצוב.
- הזרה כמבדילה ספרות משימושים אחרים בלשון. התרחקות מסמנטיקה לטובת מבנים.
- תכנים כחומר עליו פועלות התחבולות בכדי ליצור הזרה.
- ביטול הבחנה בין תוכן וצורה ובכורה לצורה.
- התפתחות היסטורית כשינויים בין התחבולות. ההיסטוריה הספרותית כאוטונומית.
ערעור על התפיסה שאינה מייחסת ייחוד ספרותי למימד הסמנטי-תוכני:
תוכן סמנטי מייצג "עולם" מסוים- בכך נבדלת הספרות ממוזיקה או ציור שאינם מוגבלים בידי מימד תוכני כלשהו (כמו ציור אבסטרקטי). מאידך, אמנויות אחרות כמו תיאטרון, קולנוע ולעיתים גם אמנויות גרפיות אף הן משתמשות באפקט ההזרה וכך הוא אינו ייחודי לספרות.
ביקורת על תפיסת התחבולות כמאפיין המרכזי של הספרות הפועל על חומרי מציאות:
תפיסה זו מרדדת את הספרות לאוסף תחבולות ולא רואה בו מכלול שלם המורכב מכל חלקיו.
ביקורת על האוטונומיה של הספרות:
גם ה"תחבולות" יכולות להיות מושפעות ממציאות חברתית-פוליטית (זך על שירת אלתרמן שהיא "ממופלגת").
