התפסן בשדה השיפון
סגנונו של הולדן
הולדן משתמש בסגנון טיפוסי לבני נוער ומשופע ניבולי פה (11). ניכר בו שימוש גמיש בתחביר והוא נוטה להכללות. הולדן כביכול מציג חוסר רגישות לדקדוקי שפה אך יכולתו באנגלית ותשומת הלב שלו לשימוש במילים כמו "נפלא" ו"כביר" מעיד אחרת (12). הוא סולד ממילים "מזויפות" ואפנתיות ומעריך אנשים עם כושר התבטאות כמו לוס. כלומר, הוא מתבטא בצורה אופיינית לנער אך רגיש לשימושים השונים בלשון (13).
הולדן והביקורת על עולם המבוגרים
הולדן קובע לגבי דברים רבים שהם מזויפים (14) ומותח ביקורת על יחסים, חומרנות, סנוביזם, צביעות, שטחיות וחוסר התחשבות בזולת (15). הולדן נוקט בהכללות רבות על אנשים שנוגעות בעיקר לאטימותם והשטחיות שלהם (16-17). מוטיב הטלפון מציג את ניסיונו של הולדן להושיט יד לעבר מגע אנושי משמעותי כלשהו אך כל ניסיונתיו עולים בתוהו ומוליכים לדחייה כלשהי (17). מנגד מוזכרים צלצולים בכמה מקומות אך לא כניסיונות ליצור קשר אלא כשימוש אינסטרומנטלי (18).
יחסו של הולדן לחוקים
הולדן כופר בכך שהחיים הם "משחק" עם חוקים וטוען כי החוקים משרתים רק את החזקים. הוא נוטה להזדהות עם החלשים ולצפצף על חוקים ומוסכמות (18). החוקים בעולם מתקשרים אצלו אל "החזקים" ועל כן הוא, כחלש, אינו מציית להם והוא אינו רואה בעצמו חלק מהעולם שבו הוא חי (19).
יחיד מול רבים
גם ה"חלשים" אצל הולדן הם חלק מהמחנה היריב משום שהם מצייטים לערכי הרוב. אנלוגיה בין אקלי וסטרדלטר: האחד מקובל והשני דחוי אך שניהם חסרי התחשבות ואנוכיים (19).
הערך העליון בעיניו של הולדן הוא שמירה על כבוד הזולת (מנסה לא לפגוע בנזירות, מתחשב בבחורות איתן הוא מתעסק, ג'יין וכו') (20). הוא שונא אי-שוויון (מנהל אלקטון הייטס, בארני? נגן הפסנתר, נושא המזוודות וכו') (21). להולדן נטייה חזקה לאסתטיקה ויופי והוא נלחם על הרגש שמתבקש לכרוע תחת ההיגיון (23).
הבריחה אל הטבע
הולדן מדבר פעמיים על רצונו להתנתק מהעולם החומרי, הצבוע ושיטחי ולברוח לטבע או למקום בו לא יצטרך לדבר עם אנשים. הוא מדבר על רצונות להיות נשוי (אינטימיות) ולהגן על ילדיו מהעולם. פשטות, חום, אנונימיות, אוטרקיות ומיעוט הדיבור הם הדרכים בהן מתכוון הולדן להתמודד עם העולם (23).
הולדן נרתע מחשיפה ומרכיב הסודיות והאנונימיות דומיננטי מאוד אצלו. מעדיף לעשות דברים בפרטיות בכדי להימנע מהשווצה. (25). הוא מקדש את עולמו הפרטי של האדם הרחק מעין כל.
כובע התפסן
מסמל את עולמו הפרטי של הולדן. חבישת הכובע בצורה הפוכה מתרחשת כאשר הוא מרגיש פגיע וחש צורך להגן על עולמו הפרטי. הכובע משמש הגנה גם מהקור וגם מהעולם החיצוני. מוטיב הכובע מתקשר ל"תפסן" בבייסבול שחובש את הכובע הפוך – בפירוש לשם הספר מעיד הולדן כי הוא מבקש להיות מגינם של ילדים קטנים (29).
הסתירות הפנימיות בעולמו של הולדן
עולם הסרטים
להולדן התנגדות נחרצת לעולם הסרטים הבזוי בעיניו ולכך הוא גם מוסיף את הספרות הפופולרית והתיאטרון. (39-40). אך הולדן בכל זאת מושפע מסרטים והוא מפנטז על עצמו תוך שימוש בדימויים מסרטים (אחרי שקיבל מכות, אחרי שננטש בבאר) (41). הולדן סולד מהתרבות הפופלרית ומתייחס אליה בבוז או בפרודיה, אך ברור כי הוא צרכן שלה (42).
כובע התפסן
למרות שהכובע מסמל התכנסות ואדישות במספר מקומות מציין הולדן כי הוא הוריד את הכובע בגלל נסיבות סביבתיות, מה שמעיד על רגישותו לדעת אחרים ואי רצונות להתפס כמוזר (43-44).
החוקים
עמ' 44.
הבריחה אל הטבע
בשיחה עם סאלי מדבר הולדן על הזיוף שבמכוניות אך ברעיון הבריחה שלו הוא אומר שישאיל מכונית מחבר ויביא הרבה כסף – הדברים שמהם הוא מנסה לברוח (45).
הנכונות להקשיב והפרטיות
בשיחותיו עם המורים נוטה הולדן שלא להקשיב (45). הוא מציק ללוס וחודר אל הפרטיות שלו (46).
היחס לזקנה
להולדן יחס שלילי וסולד לזיקנה (46) מה שעומד בסתירה עם נטייתו להזדהות עם החלש (47).
בעיית המהימנות
48-49
האנגלוגיה בין הולדן ואקלי
הולדן ואקלי שניהם דחויים, שניהם שונאים את כולם (ואת סטרדלטר), שניהם חלשים ומנבלים את הפה. (50\74). האנלוגיה מערערת את אמינותו. הוא מוצג כנער מתבגר שבעצמו אינו תואם את תפיסת עולמו.
הולדן כנער מתבגר
הולדן נמצא במצב ביניים בין ילדות ובגרות כפי שמאפיין אותו מראהו החיצוני (75). הוא שותה שוקו ורום עם קולה, הוא נבוך מהמפגש המיני ואף בוכה. מתאפיין בתפיסה ילדותית ולעיתים גם מכיר בה (52).
הברווזים
הולדן משליך את מצבו על הברווזים ותוהה לאן מועדות פניו כאשר העולם סביבו קופא (52). הוא תוהה האם מישהו בא לקחת אותם או שהם עפים בעצמם. הברווזים נמצאים במצב בו הם אינם יכולים עוד להישאר במקומם והולדן תוהה לאן, אם כן, הם הולכים? – מצב זהה לשלו. כאשר הוא בא לברר בעצמו הבריכה אינה קפואה לגמרי והוא כמעט נופל לתוכה- אין פתרון חד משמעי (53).
אי הודאות
הולדן מבקש לדעת דברים בצורה ודאית (כמו לדעת שהוא עוזב מקום כלשהו) (53-54).
בכל פעם שהולדן צריך להתמודד עם שאלות הקשורות בעולם המבוגרים הוא נופל, כלומר בכל פעם שאין לו תשובה (כמו בבריכה) (55)
עיוורון, חשיכה, העלמות
הולדן מוצא עצמו במצבים של עיוורון וחשש להעלם, מה שמתקשר למוטיב הברווזים והנפילה (56). בהזיית התפסן הוא מבקש לעצור את הילדים מליפול מהצוק- ליפול לעולם מזויף וחסר ודאות של מבוגרים (75).
המוזיאון
המוזיאון משמר את עולם הילדות של הולדן בכך שהוא לא משתנה וקשור בזיכרונותיו. הפריטים המוצגים במוזיאון הם אלו שעימם צריך הולדן להתמודד בעולם האמיתי (מין, מציאת כיוון, חוקים, קור, עולם הטבע) אך במוזיאון הם אינם מאיימים עליו. להולדן יש כמיהה לדברים שנותרים כמות שהם (בית הספר היסודי) והוא מנסה להגן עליהם משינוי לרעה בכדי להגן על הילדים (57).
הביקורת על הולדן
פיבי טוענת כנגד הולדן כי "שום דבר שקורה אינו מוצא חן בעיניו" (עמ' 167) – כלומר, במקום הערכים שהולדן פוסל הוא אינו מציע שום דבר שיחליף אותם ורק דובק באנשים מתים – כלומר בריחה מהחיים (59). אנטוליני אומר דברים דומים על שנאתו של הולדן לאנשים ואומר לו כי יש זמן ומקום לכל דבר. פיבי ואנטוליני הם הדמויות היחידות שהולדן מעריך. אך פיבי היא בת תשע ואנטוליני שיכור מטרידן ולכן מתעוררת בעייתיות לגבי מערכת הערכים של הספר. למחבר המובלע, אם כן, מעמד מעורפל שאינו תואם לא את הולדן ולא את פיבי או אנטוליני השקולים וודאי לא של החברה המזויפת.
פרקי הסיום
בפרק שלפני הסיום מגלה הולדן השלמה עם קיומן של הכתובות הגסות במקדשי המפלט שלו – ביה"ס והמוזיאון, ומכיר בכך שלא ניתן להתחמק מחדירה של עולם המציאות ומסתמן כיוון של פתרון מצב הביניים של הולדן (64-65). ישנו היפוך תפקידים בין הולדן ופיבי שמתנהגת כמו ילדה מול הולדן שלא מוכן שהיא תברח מהמציאות. הוא נוקט לשון והסתכלות של מבוגר (65). פיבי פונה אליו כמו אל מבוגר ("בבקשה") וזה מדכא אותו. הוא אינו מזהיר את פיבי מהניסיון לתפוס את טבעת הזהב למרות החשש שתיפול, וכך הוא כבר אינו "תפסן" המנסה להציל את הילדים אלא מכיר בכך שבהתבגרות יכולות להיות נפילות (68). הוא מסרב לעלות על הסחרחרה הילדותית ומחליט שיחזור הביתה. כאן כביכול נפתר מצב הביניים והולדן בדרכו לבגרות (68)
הפרק האחרון
עומד בסתירה לזה שלפניו. הוא טוען כי אינו יודע לאן הוא הולך וזו השלמה עם העובדה שלא ניתן לדעת דברים בודאות. אך הוא נמצא בסנטוריום ולפי מוטיב הברווזים מישהו בא לקחת אותו והוא לא פנה בעצמו מערבה כפי שנרמז (הסנטוריום ליד הוליווד).הוא טוען שד.ב. אינו גרוע כמו "האחרים" ושוב עורך הבחנה בינו לבינם. הוא מדבר על געגועיו לדמויות שצוינו במהלך הספר וכביכול חוזר לילדותיות. הוא ממליץ לא לספר דבר לאיש וחוזר למוטיב הסודיות והאנונימיות. כך ישנה נסיגה בדמותו של הולדן מההתפתחות בפרק שלפני ומוצגת דמות אמביוולנטית. (68-69)
