סיכום מאמר: ג'ון פיסק קודים של טלביזיה

ג'ון פיסק (1987) – קודים של טלביזיה

ג'ון פיסק טוען שצופן או קוד זאת מערכת מאורגנת של סימנים המשותפים לחברים בתרבות נתונה, משותפים לכל בני אותה תרבות. הוא מתמקד בקודים בטלביזיה וטען שכל אירוע או כל סימן מקודד בשלוש רמות:

1. מציאות – אלו צפנים חברתיים של הופעה, לבוש, דיבור, התנהגות. כלומר איזשהו ייצוג של מציאות העולה מכל מיני קודים – איזה לבוש יש לדמויות, מה ההתנהגות שלהם, סגנון דיבורם.
2. ייצוג – הצפנים החברתיים מיוצגים על ידי צפנים טכניים, תאורה, תפאורה, זווית צילום, עריכה, המוזיקה – כל הדברים הטכניים שיש להם משמעות. למשל זווית צילום זה נושא מאוד משמעותי. אם אתה מצלם בגובה העיניים או מלמטה למעלה (העצמה והאדרה של הדמות, הרגשה של גבוה יותר וטוב יותר) צילום מלמעלה למטה (התנשאות, חשיבות וכו'). עובר מסר בקידוד של הטקסט הנותן תחושה של עליונות. גם הסאונד – המוזיקה והקולות ברקע. דהיינו מדובר בדברים טכניים  שיש להם משמעות לאיך המסר נתפס.
3. קונבנציות ייצוג – הכול מתורגם לקונבנציות של ייצג, לנרטיבים, דיאלוגים, קונפליקטים המאוגדים יחד להיגד קוהרנטי ויוצרים קבלה של קודים אידיאולוגיים. כל זה ביחד מעביר ערכים, משרת מסרים אידיאולוגיים. זה יכול להיות ערכים קפיטליסטים, אימפריאליסטיים, שוביניסטים וכו'. אין זה משנה איזה סוג של אידיאולוגיה.  אם נחבר ביחד את כל הקודים האלה, נוכל להגיד על הדימוי, הקוד ותוכן הזה מעביר אידיאולוגיה מסויימת. איך הדמויות מצלמות, מה הן אומרות.

פרסומות לדאודורנט – אחד לגברים והשנייה לנשים

ניתוח של טקסטים בתרבות פופולארית

ניתוח קודים בטקסט

פוסטמודרניזם וטלוויזיה – ג'ון פיסק

מודל פיסק

חזרה אל: תקשורת כתרבות

תקשורת המונים – סיכום