גדי טאוב (1997) – שובו של המרכז המסחרי
במאמר "שובו של המרכז המסחרי" גדי טאוב עושה מחקר תרבותי ומנסה לבחון את הקשר שבין הפקה לבין הקשר חברתי של יוצרים מוזיקליים ישראליים. הוא מנסה לבחון ולנתח תהליכים של הפקה של שירים ישראליים, לראות איזה שיח ישראלי הם מייצגים בתוך ההקשר החברתי שבו הם נתונים. יש כאן חיבור יפה – לוקח את גירץ טקסטים של שירים ישראליים, של יוצרים ישראלים והקשר שבו הם פועלים, והוא מנסה לבחון מה זה מייצג על הישראליות. איזה שיח ישראלי עובר בשירים. איזה נורמות וערכים השירים האלה מייצגים. דבר זה מתחבר לנו עם סווידלר.
הוא מנתח טקסטים ישראליים ומנסה להבין מהו השיח על הישראליות. לפי גירץ, טקסט של שיר הוא בעצם מייצג יצירה, טקסט שהוא גם תקשורתי אך יש בו גם דבר המלמד על התרבות, החברה והערכים.
הוא מדבר על כמה ערכים מרכזיים העולם מהטקסטים:
מפגש יוצרים המגיעים מהפריפריה לעיר הגדולה. הוא מדבר על המפגש שלהם עם העיר הגדולה. מדבר על מפגש חווייתי, מהנה וחיובי ומאוד לא מקפח. הוא לא רואה אמירות של קיפוח מדוע בדרום זה כך ובמרכז זה גדול יותר, או טוב יותר. המפגש הרבה יותר ערכי, תרבותי וחיובי. מדבר על חיבור בין הכפר הגלובלי לבין המקומי, האותנטי. כאן יש תהליך בין השנים – בעבר היה הרבה מאוד חיבור של האנשים לעברם – האנשים שהגיעו מאירופה. אחר כך היה ניתוק וכולם רצו להיות מאוד ישראליים. אחר כך שוב החלו געגועים ואנשים רצו לחזור לשורשים, להיות יותר אמריקאים, מערביים. כלומר שאיפה למשהו גלובלי, לתרבות שלטת שכולם פונים אליה. והיום, הוא טוען שיש שילוב. יש חזרה הביתה, שובו של המרכז המסחרי, יש חזרה למקומי אבל גם הליכה עם האמריקאי, המערבי המודרני. כלומר, יש חיבור בין המערבי, המודרני עם הישראלי, הים תיכוני.
טאוב טוען בסופו של דבר, שהרוק הישראלי (טאוב התמקד רק ברוק) מקפל בתוכו אמירות של צעירים על תרבות חייהם, (בדיוק כפי שגירץ אמר) שבני התרבות מציגים את מה שהם חושבים על התרבות על תרבות חייהם, אלו ביטויים של מערך המשמעויות שבתוכם נתונים הישראלים. הטקסטים של השירים מייצגים את כל המשמעויות שהישראליות עוסקת בה, דנה בה, מתחבטת בה. איך אנחנו מול המערב? מה מקומי וממה אנו מושפעים מבחוץ? הוא מאוד רואה את זה בטקסטים של השירים. הוא מדבר על המעברים האלה ועל השינויים עם השנים אבל הוא אומר שבשנות ה-90 יש פחות כמיהה לתרבויות אחרות ויותר יצירה מקומית אותנטית של להיות ישראלי אבל עם שילובים שאנחנו לקוחים מהמערב. דהיינו, יש מעין הטמעה בתוך הישראלי והמקומי של ערכים מערביים.
חזרה אל: תקשורת כתרבות
