המיעוט הערבי בישראל: זהותם של ערביי ישראל

הגדרת הזהות של ערביי ישראל –

במהלך השנים נוצרה דיכוטומיה בין מה שמגדיר את הערבים ומקומם בחברה הישראלית: הגדרת הזהות הקולקטיבית שלהם כערבים אל מול השייכות המדינית שלהם. מבחינת הזהות הקולקטיבית שמבוססת על לאומיות יהודית, הערבי הוא זר ואינו שייך לחברה, ולכן מעמדו נקבע בחסד ולא בזכות, אך מבחינת השייכות הלאומית, ערביי ישראל הם אזרחי המדינה. מדינה דמוקרטית אמורה לספק מעמד שווה לכל אזרחיה בפני החוק וזכות השתתפות בחיים המדיניים. מאזרחיה מצפים שיהיו אחראים ושותפים לקביעת גורלם כיחידים ולקביעת גורלם הכללי. לערבים, זכות אזרחית זו אינה מתאפשרת מראש בשל סתירה מהותית. הערבים בישראל נדרשים להגדיר עצמם כערבים ולהישאר כאלו. על ערביי ישראל להיות נאמנים למסגרת המדינית הישראלית ולהזדהות אתה – כלומר עליהם לתפוס עצמם כישראלים. על הערבים להימנע מפעילות שמטרתה לשנות את הזהות הקולקטיבית של החברה הישראלית או לנסות לשנות את האופי היהודי של המדינה.

מספר מרכיבים בולטים במדיניות כלפי הערבים: כפיפות, הפרדה ואוטונומיה.

הכפיפות נעשתה בעבר ישירות באמצעות הממשל הצבאי, וכן בעזרת ניצול השלטון את המבנה הסמכותי של החברה הערבית המסורתית. טובות הנאה חולקו ל"מכובדים" ששיתפו פעולה וסיפקו מידע. על ידי כך גם הוטל פיקוח על התנהגותו של היחיד מצד החברה הסובבת אותו בנימוק של טובת המשפחה או החמולה או הכפר. ב-1966 משבוטל הממשל הצבאי, חלק מסמכויות הממשל הצבאי הועברו למשרד הפנים שהידק את הפיקוח על הנעשה ביישובים הערביים. ואז תיקנו "תקנות לשעת חירום" שמאפשרות לשלטונות לנהוג בערבים כנטולי זכויות פוליטיות ואזרחיות. למעשה, הערבים בישראל חיים בעמדת כפיפות ליהודים בכל מערכת. רוב העיסוקים היוקרתיים סגורים בפניהם.

ההפרדה והנחיתות של האוכלוסייה הערבית היא תוצר של הגדרת הקולקטיב הישראלי שמוציאה אותם מחוץ למסגרת ההזדהות הבסיסית של החברה הישראלית. בהיבט החברתי-תרבותי, היהודים והערבים חיים במקומות שונים ונבדלים ומקיימים מערכות תרבותיות שונות. הם לומדים בבתי ספר נפרדים ואינם יוצרים כמעט בכלל דפוסי נישואין משותפים. בהיבט המוסדי, קיימת מערכת שלטונית שיש בה כל מיני מערכות שמטפלות בענייני יהודים וערבים בנפרד, החל בתחומים הכספיים וכלה בנושאים חינוכיים.

האוטונומיה לערבים יש מערכת חינוך משלהם, הם מקיימים עיתונות משלהם ומפעילים מערך נפרד של חיים חברתיים ותרבותיים תוך התארגנות עצמית. צריך להבין שהאוטונומיה מוגבלת על ידי מרכיב הכפיפות שכן, ישראל מכירה בזכותם לנהוג על פי תרבותם אך כל זה תוך כדי פיקוח צמוד של השלטונות. הערבים מצויים בתחתית המערכת החברתית הישראלית. מעמדם נמוך, השכלתם נמוכה יותר, כמו-גם הכנסתם הממוצעת לנפש המגיעה לכ-40% מהכנסתו הממוצעת של יהודי ישראלי. הבודדים שהצליחו להתקדם משמעותית מתמודדים כל הזמן עם הסתירה שבין המעמד הגבוה שהשיגו כיחידים ובין מיקומם הנמוך בישראל כערבים. בכל מקרה, הם מוצאים את עצמם שוליים ומבודדים הן בחברה הערבית והן בחברה היהודית.

המיעוט הערבי בישראל

חברה ופוליטיקה בישראל