בחירות- אקט פורמאלי שעיקרו מתן אפשרות להוציא מן הכוח אל הפועל את העדפות האזרח בנוגע לאיוש משרות פוליטיות.
מרבית הזמן העם אינו שותף למהלכים הפוליטיים ואינו נוטל בהם חלק, אך בבחירות, הופכים האזרחים לפעילים אקטיביים וזו ההזדמנות שלהם להגיד מה הם חושבים ואיך הם רוצים שתראה המערכת הפוליטית בעתיד.
הבחירות משקפות את הדברים הבוערים והחשובים לציבור הבוחרים ומראות מהם העניינים החשובים והמרכזיים שמעניינים את הציבור הישראלי.בישראל הבחירה נעשית לרוב מתוך נושא הביטחון. אחוזי ההצבעה הם גבוהים מאוד באופן יחסי לעולם, דבר זה התעצב כבר בתקופת הישוב. ההשתתפות וההצבעה הופכת את האזרח לחלק מן החברה ולהיפך.
לפיכך, מה אנו לומדים דרך בחירות ודמוקרטיה?
– נורמות ותרבות פוליטית במדינה: מהם אחוזי ההצבעה ועל מה אחוזים אלו מעידים? מהם פרקי הזמן שבהם נערכות הבחירות ועל מה מעידים פרקי זמן אלו?
– רמת מעורבות פוליטית של האזרחים.
– מבנה הממשל: פרלמנטרי, נשיאותי, בחירות ישירות…
– שסעים חברתיים.
– נושאים המרכזיים לאזרחים.
– מידת הדמוקרטיה במשטר.
– מידת יציבות המערכת והאמון בו.
תכונות עיקריות לבחירות במשטר דמוקרטי:
1. החלפה אמיתית של הצמרת הפוליטית, או לפחות הצגת אלטרנטיבה אמיתית שיכולה לתפוס את השלטון.
2. נערכות בפרקי זמן קצובים.
3. אמורות לקשר בין רצון הבוחרים לבין הרכב הגופים הנבחרים.
שיטת הבחירות:
כל שיטה יש בכוחה היכולת לעוות את רצון הבוחר, מאחר וכל שיטה נקבעת ע"י אדם/קבוצה בעל/י אינטרסים ושיקולים פוליטיים.ולכן במערכת בחירות יש להחליט על מספר דברים:
– כשקובעים שיטת בחירות צריך לקבוע החלטות חוקתיות:. זמן כהונה, מספר תפקידים, אופי הבחירה- אישי/ מפלגתי, גודל הפרלמנט וכיו"ב.
– הגדרת ציבור הבוחרים: מי בוחר, מאיזה גיל, האם חלה החובה להיות בארץ בזמן ההצבעה וכיו"ב.
– הגדרות פרוצדוראליות.
מדוע אם כך הבחירות אינן מייצגות את רצון הבוחרים?
# בפועל, על אף שהבחירות דמוקרטיות, הן לא משקפות את רצון הבוחר וזה בגלל אחוז החסימה הנמוך (2.5%) שמגביל את מספר הדעות שיכולות להיכנס לכנסת – מונע ממפלגות מסוימות להיכנס לכנסת, ומעוות את רצון הבוחרים.
# הסכמי העודפים, הפתקים הלבנים והקולות שלא עברו את אחוז החסימה, לא נזרקים אלא מעלים את רף הכניסה לכנסת – הקולות הכשרים מתחלקים ל-120 מנדטים – מצב זה מחזק את המפלגות הגדולות.
# הסכמי עודפים- כאשר יש עודף של מנדטים, המפלגה שקרובה יותר למנדט הבא תקבל את הקולות העודפים.הסכמי העודפים הם הסכמים בין מפלגות טרם הבחירות על העברת הקולות במידת הצורך. חשוב לציין כי מפלגות שלא עוברות את אחוז החסימה לא יכולות לעמוד בהסכם מאחר והן לא יכולות להעביר/לקבל קולות ומנדטים.ולכן אם חותמים על הסכם עם מפלגה שלא עברה את אחוז החסימה, אין משמעות לקולות.
בגלל שאחוז החסימה נמוך כל כך בארץ, מפלגות קטנות לרוב לא נכנסות לכנסת.
בחירות אזוריות = לכל אזור ייצוג יחסי בהתאם לגודלו
# אופי החלוקה משפיע על בחירת הנציגים. לדוג' ניתן להחליט שת"א תחשב לאזור אחד – משמע נציג אחד ואפשר גם להחשיב את ת"א כ-2 אזורים (הצפונית והדרומית) וכך לקבל שני נציגים. מכאן שניתן לתעל את חלוקת האזורים בהתאם לאינטרסים וניתן גם לצפות מראש כיצד יבחר כל אזור ולחלקו בהתאם – אם יש אזור שיהיה לטובתי ואני אחלק אותו לכמה אזורים קטנים, אז אני אקבל יותר נציגים שיתמכו בי…
# שיטת הבחירות האזוריות יכולה להוביל גם למצב שבו באזור מסוים יבחר נציג, אשר למתנגדיו יחד (לא לחוד) יהיה רוב גדול יותר, המשמעות היא שהנציג שיבחר לא ישקף את רצון הציבור באותו אזור.
התנהגות אלקטוראלית:
בחירת האזרחים תלויה במספר גורמים:
משתנים אקולוגיים סביבתיים (מקום מגורים למשל), משתנים כלכליים (כמה מרוויחים? כמה חדרים יש בבית?), משתנים חברתיים- דמוגרפים (מין, גיל, לאום, השכלה, עדה…), הדימויים והתפיסות שלנו על החיים, עמדות פוליטיות ודפוסי התנהגות פוליטיים.
בישראל הבחירה תלויה באידיאולוגיה, במעמד המוביל של המפלגה ובמצע המפלגתי. דברים נוספים שמשפיעים הם ההזדהות שלנו עם המפלגה, לרוב נצביע כמו שהצבענו בעבר או כמו ההורים שלנו, מגדר- גברים נוטים יותר לימין ונשים לשמאל ולמרכז. כמו כן הן לא נוטות להצביע בהכרח למפלגות בעלות ייצוג נשי גבוהה, יש גם הבדל בין צעירים ומבוגרים כשהצעירים נוטים יותר לימין מרכז והמבוגרים לשמאל וזאת בגלל העניין הביטחוני והקרבה של הצעירים למערכת הצבאית.גם המוצא העדתי והמעמד הכלכלי, יכולים לרמז על דרך הצבעה מסוימת.
קצת היסטוריה בעניין אופי הבחירות….
הדיון על שיטת הבחירות היה מבין הגורמים שעיצבו את התרבות הפוליטית הדמוקרטית של המדינה. החרדים סירבו להכיר בכך שנשים יכולות להצביע ובמערכת הבחירות הראשונה היו קלפיות נפרדות. במערכת הבחירות השנייה הם שוב התנגדו לכך ומשהתנגדותם לא נענתה הם לא הלכו להצביע
