מאמר של וולספלד ווימן- "המאבק על סדר היום התקשורתי- 1996 ו 1999"
* אמצעי התקשורת משמשים כבמה העיקרית שעליה מופיעים המתמודדים בבחירות. אמצעי התקשורת הם אלו שמציגים את המתמודדים, את העמדות הפוליטיות שלהם, את דעות הפוליטיות, התדמית שלהם לציבור. כמובן, שכל מועמד מנסה להשתלט על הסיקור הציבורי בכדי שיהיה לו זמן מסך מול הציבור. הפוליטיקאים מנסים לעצב את סדר היום התקשורתי, עפ"י סדר היום הפוליטי. איך סדר היום הפוליטי מעצב את סדר היום התקשורתי.
* במחקר הם ניסו לבחון את התחרות על סדר היום של דיווחי חדשות, בשתי מערכות בחירות בישראל- בשנת 96: פרס מול נתניהו, בשנת 99: ברק מול נתניהו.
* החוקרים ניסו לבחון אילו גורמים משפיעים על הצלחה או כשלון במאבק על סדר היום התקשורתי. הם מצאו כמו גורמים:
1. הטיה פוליטית- התקשורת בד"כ מעדיפה מראש מועמד אחד על מועמד אחר, וזה בא לידי ביטוי בסיקור עצמו. הטענה בארץ שהתקשורת היא שמאלנית.
2. יתרון ממלא התפקיד השלטוני- כשאדם נמצא בעמדה שלטונית: ראש ממשלה, נשיא וכדומה, יש באופן טבעי יתרון מבחינת נגישות לתקשורת, לכן תהיה לו השפעה גדולה יותר על עיצוב סדר היום התקשורתי ועל כן לכאורה זה נותן לו יתרון על יריביו.
3. איזון פוליטי- אמצעים חוקיים שמבטיחים איזון בסיקור תקשורתי בין 2 הצדדים, אם מבחינת זמן הסיקור שכל אחד מקבל.
4. מודל הדרמה קודם- מה שמשפיע זה השיקולים המקצועיים של העיתונאים, ונראה על פי הממצאים שזהו הגורם שמשפיע יותר מכולם. אם העיתונאי מעוניין ברייטינג, אתה צריך לייצר חדשות שיש להם רייטינג- סיפורים דרמטיים, שערוריות וכדומה.
* שיטת המחקר: החוקרים ניתחו מהדורות חדשות בטלוויזיה והם עשו ניתוח תוכן גם של תשדירי התעמולה של המפלגות הגדולות. הם עשו הבחנה בין פריטי החדשות, בין עניינים מהותיים- עיסוק בביטחון, כלכלה, רווחה, שלום וכו' לעומת ענייני בחירות- דיווחים על סקרים, הכפשות, סקרי עם וכדומה.
*ממצאים:
1. בשנת 96, הציפייה הייתה שפרס יזכה- שמאלני, והיה בממשלה קודם- יתרון ממלא תפקיד שלטוני הוא לפרס. ונתניהו ניצח. הם עשו ניתוח של התעמולה שלהם כדי להבין באיזה מידה הם הצליחו לשלוט בסדר היום התקשורתי- להאדיר יתרונות שלך מול חולשות היריב.
# הגישה של פרס הייתה הרבה יותר עדינה משל נתניהו, וניסה להעלות את ההישגים של הממשלה לסדר היום- על תהליך השלום, צמיחת הממשלה, חינוך, רווחה, קליטת עלייה. מצד שני, הוא תקף את נתניהו באופן מתון על סמך חוסר ניסיונו וחוסר התאמתו, יושר אישי.
# האסטרטגיה של נתניהו הייתה תקיפה והשליטה אימה. "נתניהו: עושים שלום בטוח" ו"פרס יחלק את ירושלים". הוא כל הזמן העלה עניינים שלילים בצורה דרמטית לתקשורת. ההתמקדות שלו בטרור ובחלוקת ירושלים עלו לסדר היום התקשורתי והובלו שם. הבולטות של הנושאים הייתה גבוה- מודל הדרמה קודם, זה מה שמשך את אנשי התקשורת לעסוק בנושאים אלו ולשרת את עמדותיו.
2. בשנת 99, נתניהו מול ברק. נתניהו ראש הממשלה, במקרה זה לנתניהו יש יתרון ממלא תפקיד שלטוני, מצד שני ברק המתחרה והוא שמאלני- יתרון ההטיה לברק. לכל אחד מהם היה יתרון על פני היריב.
# ברק התמקד בעיקר בביטחון ובצבא, נתניהו עסק בחשש מפיגועי טרור כאשר השמאל ישלוט.
# בבחירות אלו ברק ניצח, ומבחינת הממצאים – לאיש מהם לא הייתה השפעה ישירה ומגמתית על סדר היום התקשורתי, התקשורת החליטה על סדר היום הציבור, ההכרעה הייתה של התקשורת.
* סיכום:
– מבין הגורמים שהזכרנו ישנם כמה שהם מופרכים מבחינת ממצאי המחקר:
1. עדיפות של הפוליטיקאי המכהן כראש ממשלה. בשני המקרים פרס ונתניהו לא הצליחו לשלוט על סדר היום התקשורתי למרות שהיו בעמדת שליטה.
2. הטיה פוליטית– ב96 התקשורת נתנה סיקור מובלט לנתניהו וב99 לא היה יתרון לאף אחד מהם.
– מבין הגורמים מודל הדרמה קודם הוא היחיד שהשפיע יותר מכולם. המסקנה מכך שיש לזה יתרון וחסרון מבחינת התנהלות של תקשורת בבחירות. היתרון הוא שלאף צד אין יתרון ראשוני- הכול פתוח, התחרות היא על בסיס הוגן. החיסרון הוא ששיקולי הבידור והדרמה הם שמשפיעים על סדר היום בבחירות ומעצבים אותו ונוצר מצב שעל-פיו עתיד המדינה תלוי ביכולת המועמד לייצר חדשות שליליות או דרמטיות.
