הדגם והצורה הם בין מרכיבי יצירת האמנות הבסיסיים והראשוניים ביותר. המאמר מציע הסבר קצר ויסודי על התפקידים והאפיונים של הצורה והדגם ביצירת האמנות.
הצורה היא אחד החלקים הבסיסיים של מרכיבי יצירת האמנות אך היא למעשה מושג שמעט קשה להגדיר. ההבחנה הראשונה לסוגים של צורות באמנות היא ההבחנה בין צורות פתוחות לצורות סגורות. צורות פתוחות הן צורות שניתן לתפוס אותן באופן מלא והן מתוחמות היטב מה שמאפשר הגדרה מדויקת של גבולותיהן. צורות פתוחות יכולות להיווצר על ידי קו מתאר (קונטור) או על ידי מפגש של שני אזורי צבע שונים ויצירת קו מתאר סוגסטיבי. מנגד עומדות צורות פתוחות שהן צורות שקשה להגדיר בדיוק מהן גבולותיהן והן מתערבבות עם הרקע או עם צורות אחרות לצידן. הבחנה נוספת בהקשר זה של צורות פתוחות מול צורות סגורות היא ההבחנה בין צורות מכניות שנראות כאילו שורטטו בכלים מכניים לבין צורות אמורפיות שנדמות כיותר ספונטניות. דרך דיון אחרת בנושא של הצורה ביצירת האמנות היא ההבחנה בין צורות חיוביות לבין צורות שליליות.
הדגם הוא רצף של אלמנטים, קווים, צורות או צבעים, החוזר על עצמו ויוצר מבנה בעבר סדירות. דגמים נוצרים בצורה טבעית בטבע ומאז שהחל האדם לצייר או לעטר את סביבתו אף הוא עשה שימוש בדגמים. השימוש בקצב הסדור, החזרה והיציבות של הדגם מתגלים כבעלי אפקט "מרגיע" על הצופה. דגם יכול לשמש לעיטור או הדגשה של אלמנטים בתמונה אך הוא יכול גם לשמש בתור אלמנט סימבולי כמו למשל באמנות האיסלאם. דגם יכול לשמש בכדי ליצור תחושה של תכלית בשל התכנון הבולט שבו וה"התערבות" הדרושה לשם יצירתו. כמו כן הוא יכול גם להעיד על שפע ויופי שעולים הן מהציור עצמו והן מהעולם המתואר בו.
ניתן לדבר על דגם סגור מול דגם פתוח וכן על דגם סופי מול דגם אינסופי שמשכפל את עצמו ללא סוף. דגם אינו חייב להיות מורכבת רק מצורות או קווים, והוא יכול למשל לכלול גם רצף דימויים היוצרים גם הם דגם. דגמים בארכיטקטורה יכולים לזרום עם או להתנגד לצורות הפיזיות של המבנה ובכך לבטל את תחושת העומק. מנגד עיוות מרחבי של הדגם יכול דווקא לשמש בכדי ליצור תחושת עומק ונפח בציור.
