ז'ק לואי דוד, שבועת האחים ההוראטים, 1781, שמן על בד, הלובר בפריס– רקע: הסיפור של היצירה לקוח מהמאה ה-7 לפנה"ס ברומא. האוכלוסייה ברומא הייתה מחולקת ל-2 קבוצות עיקריות אשר היו יריבות זו לזו. האחת נקראה הוראטים והשניה נקראה קרואטים. שתי הקבוצות נאבקו על השליטה והעליונות בעיר וכדי לפתור את יריבותם הוחלט על מאבק. המנצח יהיה בעל העליונות. היצירה: ביצירה רואים את שלושת האחים ההוראטים נשבעים לאביהם לפני היציאה לקרב לעשות הכל על מנת לנצח. האמן מתעלם מסיפור הקרב עצמו. בצד היצירה יש אפיזודה רגשית של 2 נשים בוכיות. הן בעצם מספרות את סוף הסיפור. אחת מהנשים שייכת למשפחת ההוראטים ונשואה לקרואטי ואילו האישה השנייה היא קרואטית ומאורסת להוראטי. שתיהן למעשה גיסות. הן בוכות כי הן יודעות מה יהיו תוצאות הקרב- 5 מתוך 6 נהרגים ונשאר רק בן הוראטי. יש כן אלגוריה לכך שהאזרחים הצרפתים בתקופת המהפכה צריכים להניח בצד את הכאב והרצונות האישיים ולהקריב עצמם בכל מחיר למען המולדת. ניתוח ע"פ מאפייני הסגנון הניאו קלאסי: התמונה מעוצבת כבמת תיאטרון. יש דמויות ש"סוגרות" משני הצדדים וגם מאחור- פתוח רק מקדימה אל הרצפה. היצירה מחולקת ל-3 חלקים: האחים, האבא והנשים. כל קבוצת דמויות ממוסגרת בתוך קשת- הפרדה בין קבוצה לקבוצה. העמודים בסגנון דורי (סגנון קלאסי גברי). הנשים מעוגלות ורכות, הרגש מאופק. השיא הוא בקודקוד שנפגש בידיים המניפות של האבא עם החרבות והידיים המושטות בשבועה עם ילדיו. הצבעים העיקריים: אדום כחול ולבן (דגל צרפת). אין "השתוללות" עם מכחולים. באמצעות הסצינה, הצייר מציג סיפור היסטורי כביכול, אך בעיקר הופך אותו לרלוונטי לזמנו שלו. יש בחירה בין נאמנות למשפחה ולמדינה (נשים בוכות) אך הגברים נאמנים למדינה. איפוק רגשי- הכל אומר רציונליות והדרת כבוד.
