"שיר אמי והנחל" מאת אורי צבי גרינברג לקוח מספר העיגול, ובמרכזו הקשר הנפשי העמוק בין הדובר לאימו. עם תום מלה"ע ה-2, כשהידיעות על מימדי השואה הגיעו לארץ במלוא היקפן, יצא אורי צבי גרינברג שמשפחתו הושמדה. את כאבו ביטא בשירה.
שיר אמי והנחל – בית א'
השיר נפתח במילה ואולי הרומזת לתיאור תמונה שהיא על קו הגבול בין ממשות להזיה (ספק דמיון, ספק מציאות). בתמונה החושנית המתוארת בבית הראשון, מופיע אימו של הדובר כנערה צעירה כמה שנראה כהתגלמות של יופי וטוהר נצחי . הנערה (האם) שוחה בנחל מוקף עצי פרי שופעים, וריח של פרי ממלא את האוויר. מי הנחל זורמים בנחת, ושקט בין הערביים שורר מסביב. הנערה עולה מין הנחל ואור השקיעה מקשט באור זוהר את שערה האדמוני ואת לובן גופה המכוסה בכותונת המשי. כל זה על רקע צבעי החום והירוק של הבוסתנים בתיאור המזכיר אפיונים של גן-עדן.
בית ב'
המשך תאור תמונת העולם הקסומה והאידיאלית של טוהר ויופי מושלמים בעלייתה מהנחל. שילוב הצבעים מבליט מיזוג מופלא של לובן גופה הבתולי.
עם שערה האדמוני של הנערה על רקע גווני הירוק והחום של "גני הפירות", והצבע האדום הקורן והשליו של שעת הדמדומים.
* התמונה האידיאלית בשני הבתים הראשונים חורגת מחוקי המציאות הממשית שהרי הדובר אינו יכול לראות את אימו כפי שהייתה בנעוריה, לפני שנולד, ובכל זאת הוא אומר:"אראנה שוחה, אלוהית היא במים נבע בכוחה".
מכאן שביסוד התיאור יש מתח בין הזיה לתודעה.
ההזיה מעמידה את מה ששיך למציאות רחוקה במקום ובזמן כאילו הוא דבר ממשי המתרחש כאן ועכשיו, והתודעה מבהירה שהדבר אינו אפשרי.
שני הבתים הראשנים הם פנטזיה, אבל יש כאן אידיליה מדומה שכן הטרגדיה היא בבית השלישי.
בית ג'
מול האידיליה בשני הבתים הראשונים, עולה תמונת זוועה מחרידה בבית האחרון.
תמונה זו כמו קודמותיה עולה בנפשו של הדובר (אצ"ג היה בארץ כאשר אמו נספתה בשואה הוא היחיד שניצל).
אך התיאור שייך למציאות הממשית,למהלך ההיסטורי של הזמן,כפי שמשתמע מהשימוש בזמן עבר.
הדובר מתאר את מראה ראשה של אמו ששערה הלבין כשלג, עד שהאדים מדמה לאחר שנרמס באפר.
הבן יודע שאמו כבר איננה, והוא אינו יכול למצוא מנוחה לנפשו כי לא נקם את מותה ולא הביא אותה לקבורה: "והבן לא שילם והבור לא חפר".
משמעות השיר "שיר אמי והנחל"
שתי התמונות המנוגדות עומדות זו מול זו בשיר "שיר אמי והנחל", דוגמא של דמדומים מול התמונה של דמים.
האחות מצויה מחוץ לזמן, והשנייה משקפת עבר קרום.
החיבור בין התמונות מעצים את סערת הרגשות בה נתון הדובר. הוא מצליח לדמיין את מראה אמו כשהיא שוחה בנחל, בנעוריה.
הוא מוקסם מיופיה ומטוהר נפשה, אף שכבר בפתיחה של השיר יש רמז לטרגדיה שתבוא: הנחל מלחך את העץ הכרות על רקע הפסטורלייה והשלווה.
העץ הכרות הוא עץ מת, וזה רמז למותה של האם.
רמזים נוספים-
הזרדים החומים (חום זה צבע כהה, נקודה שחורה, יוצר תחושה לא נעימה).
דמדומים- זה סוף היום אבל צד סמל החיים.
הצבע של השקיעה הוא צבע אדום, המתקשר למוות,דם.
ואכן תמונת הסיום מסגירה את האסון. האם היפה והטהורה הייתה קורבן לגרמני אכזר והדובר נותר חסר אונים ביתמותו, משום אלי זכה לנקום בצורר הגרמני ואף לא להביא את אמו לקבורה
מבנה השיר
השיר "שיר אמי והנחל" בנוי משלושה בתים: שני הראשונים הם ארוכים ומוקדשים לתיאור המראה הדמיוני של האם הרוחצת בנחל.
לעומתם הבית השלישי הוא קצר ובו התיאור הזוועה הנוראה שברצח האם ובחוסר העונים של הדובר המתוסכל.
נראה שהמבנה נועד לשרת את הרעיון, שחיי האם נקטעו בפתאומיות. חיים של טוהר ושלמות נקטעו באכזריות מצמררת.
הדובר מעדיף לתאר ולזכור באריכות את החיים ולצמצם את תואר האסון למילים בודדות אך בעוצמה אדירה.
לסיכום קצר של שיר אמי והנחל
