סוציומטריה – סיכום

סוציומטריה

כללי: (סוציו = חברה, מטריה = מדידה – מדד כל יחסים חברתיים).

איך עושים את זה ?  שאלונים שמתמקדים במערכת יחסים בין אישיים שיש בקבוצה. מי הייתי רוצה לבחור ומי אני לא בוחרת, מי אני חושבת שבחר ביומי אני חושבת שלא בחר בי. 4 שאלות שמקבלים מספר מדדים. שאלות 1 -2 זה בחירה ודחייה, שאלות 3 ו-4 נותנות דימוי עצמי ופער בין הדימוי (מה שאני חושב שבחרו בי או לא בחרו בי) לממשי (אם באמת בחרו בי). בין מה שאני חושב ובין האמיתי.

למה לעשות  ? הסוציומטריה נותנת לנו תמונה מי בשוליים ומה קורה. נותן לנו תמונה ברמת הקבוצה (לכידות או קליקות) קבוצה מלוכדת יש ברבה בחירות וככל שיש יותר בחירות הדדיות יש יותר לכידות או שיש קליקות, ונותנת לנו תמונה גם ברמת הפרט – מי מנהיג, מי פופולארי, מי דחוי או מי מבודד + הבנה של הפערים בין הדימוי למציאות.

כדי להבין את המבנה החברתי בכיתה רצוי שהמורה יהיה מודע ליחסים השונים המתנהלים בין חברי הקבוצה. עליו להתייחס אל הכיתה הן כאל יחידה אחת והן כאל אוסף אינדיבידואלים בעלי מאפיינים מגוונים. השאלון הסוציומטרי (פותח ע"י מורנו) מסייע להבין את הקשרים הבינאישיים הקיימים בכיתה, בעזרתו ניתן לחשוף יחסי משיכה ודחייה בין יחידים בתוך הקבוצה, את מבנה המנהיגות הבלתי פורמאלית, את מידת הלכידות ועוד גורמים המסייעים לשרטט תמונה של הדינאמיקה הקבוצתית.  השאלון מבוסס  על עיקרון פשוט ביותר: חברי הקבוצה נשאלים במי מחבריהם הם היו בוחרים לצורך עבודה, בילוי, טיול וכו'. סיכום מספר הבחירות שקיבל כ"א מחברי הקבוצה משמש כמדד למידת הפופולאריות שלו ולמעמדו החברתי בקבוצה. בעזרת השאלון  המורה מכיר את המבנה החברתי בכיתה וגם יכול לעזור לילדים להסתגל טוב יותר למסגרת  ביה"ס ומאוחר יותר גם למסגרת שבה יחיו כמבוגרים.  השאלון משקף את יחסי הגומלין בכיתה כפי שתופסים אותם הילדים ובזה יתרונו. המורה יכול ללמוד טוב יותר את אופן תפקוד הכיתה כקבוצה ולכוון את פעילותו בהתאם לכך.

המידה שבה מכירים המורים את תלמידיהם מבחינה זו הינה תלוית גיל, בכיתות הנמוכות המורה מכיר טוב יותר את תלמידיו מאשר בכיתות הגבוהות, מפני שבכיתות הנמוכות המורה מלמד את רוב המקצועות ונמצא עם תלמידיו יותר זמן ונחשף להתנהגותם בתחומים מגוונים ובזמנים רבים, לעומת התיכון שמרבית המורים מלמדים מקצוע אחת והנמצאים בכיתות רבות, המפגש הוא נקודתי ואינו מקיף מצבים מגוונים.

מורה המסתייע בשאלות הסוציומטרי נהנה מעשרה יתרונות:

1. הכרה אובייקטיבית של היחסים החברתיים: האופן שבו תופס המורה את היחסים החברתיים אינו תואם בהכרח את המצב האמיתי כפי שתופסים אותו הילדים, השאלון מאפשר למורה להכיר תפיסה זו. (לא בהכרח כשהמורה תופס תלמיד גרוע כי אינו פופולארי, זה נכון, לא לפי תפיסת הילדים).
2. הערכת לכידות בכיתה: המורה יכול לקבל מדד אובייקטיבי של מידת הלכידות בכיתה, מידע זה יכול לסייע לו לקדם את מטרתו: לזכות לשיתוף פעולה מצד הכיתה ולקדמה מבחינה לימודית.
3. הכרת תת-הקבוצות שבכיתה: מבנה תת-הקבוצות נראה באופן ברור מתוך השאלון ומשום כך מורה הלוקח לתשומת לבו מידע זה יכול לפעול לתיקון האווירה המתוחה בכיתה. ניגוד אינטרסים ותחרות בין תת קבוצות גורמים לאווירה מתוחה ולחוסר ריכוז בלימודים).
4. תכנון יעיל של מקומות הישיבה: בהתבסס על תוצאות השאלון הסוציומטרי יכול המורה לתכנן ביעילות את מקומות הישיבה ובדרך זו להשפיע על אופן העבודה וגם על מידת הפופולאריות של התלמידים. ניתן למשל להושיב ילד מבודד מבחינה חברתית בקדמת הכיתה, לצד ילד פופולארי.
5. הרכבת קבוצות קטנות: באמצעות הכרת היחסים הבינאישיים בכיתה יכול המורה להרכיב קבוצות עבודה שיעילות העבודה בהן תהייה מקסימאלית – עבודות בקבוצות קטנות יעילות יותר מעבודה בקבוצות גדולות.
6. השפעה על יחידים דרך תת-הקבוצות שלהם: כאשר המורה יודע לאיזו תת-קבוצה משתייך תלמיד, הוא יכול להשפיע עליו דרך אותה תת-קבוצה, אם אין אפשרות להשפעה ישירה.
7. זיהוי מנהיגים: ילדים שהרבו לבחור בהם בשאלון הם הילדים הפופולאריים והמנהיגים- מורה היודע מי המנהיגים בכיתה יכול להפעיל באמצעותם את הכיתה כולה ולהשפיע עליה, או לחלופין, המורה יכול לבודד את השפעת אותם ילדים אם היא מזיקה.
8. זיהוי המבודדים והנדחים: השאלון מזהה גם את הילדים המבודדים. מורה היודע מי הם הילדים המבודדים, יכול לפעול בדרכים שונות כדי לעזור להם וכדי לשפר את מיצבם החברתי ואת ביטחונם העצמי.
9. הכרת הדימוי העצמי של הילד: היות ובשאלון מתבקש הילד לבחור ילדים אחרים וגם לנחש כמה ילדים בחרו בו, ניתן לקבל תמונה של הדימוי העצמי החברתי. השאלון גם חושף את הפער בין הדימוי העצמי לבין מידת הפופולאריות בפועל – יש ילדים שחושבים שהם מבודדים מבחינה חברתית אבל בפועל הם דווקא פופולאריים וגם ההפך. המורה יכול להיעזר בשאלון לא רק כדי לשפר את מיצבו החברתי של הילד, אלא גם לסייע לו להגיע להתאמה בין דימויו העצמי לבין מעמדו בפועל.
10. בדיקת תוצאותיהן של פעילויות חברתיות: מעמדם החברתי של ילדים משתנה בעקבות פעילויות ואירועים שונים. עריכת שאלונים סוציומטריים במרווחי זמן שונים יכולה לאפשר למורה לראות כיצד משפיעה על המצב החברתי בכיתה.

העברת השאלון

ראשית יש להסביר בכיתה שמטרת השאלות הוא להכיר את הילדים טוב יותר. יש להדגיש שתשובותיהם תשמרנה בסוד ושאף אדם אחר לא ידע מן תוצאות השאלון.  על הילד לכתוב על גבי נייר את שמו וכיתתו ואת התשובות לשאלות הנרשמות על גבי הלוח. בשאלון שאלות בכל נושא במטרה שהילדים ימצאו קשר ישיר בין השאלות בשאלון הסוציומטרי לבין משאלותיהם וטובת הכיתה. שאלות כגון: "מי לדעתך בחר לך כדי שתעבור איתו לכיתה אחרת", "מי לדעתך כתב שאיננו רוצה שאתה תעבור איתו לכיתה החדשה" וכדומה. לאחר מענה על השאלות, המורה אוסף את הדפים. רישום הממצאים נעשה על דף משב. בו רשימה שמית לפי סדר הא'-ב' בשורות ובטורים. ליד כלן שם מספר סידורי, כך נוצרת מטריצה של כל השמות עם כל ההצטלבויות אפשריות. כל תא במטריצה מחולקת לתאים קטנים כמספר השאלות שנשאלו. שני תאים ייצגו תשובות חיוביות ושנים תשובות שליליות.  את תשובות הילדים רושמים בשורות של הילדים הבוחרים ובעמודות של הילדים שנבחרו על ידם וכך מקבלים תמונה ברורה של בחירות הילד. לאחר רישום תשובות הילד במטריצה עורכים את סיכומי המקדמים הסוציומטריים הבאים: ששת הסיכומים לכל שורה: בחירות, תפיסת בחירות, דחיות, תפיסת הדחיות, מספר הבחירות ההדדיות, מספר הדחיות ההדדיות. ששת הסיכומים לכל טור: בחירות, דירוג פופולאריות, תפיסת הזולת, דחיות, דירוג הדחיות, תפיסת הזולת – דחייה. הפופולאריות של הילד נבחנת הן על ידי מס' הבחירות והן על פ מיקום הבחירה.

תופעות חברתיות המתגלות בסוציומטריה

מן הסוציומטריה עולות מספר תופעות חברתיות האופייניות לכל קבוצה. לדוגמא: מספר הילדים שקיבלו בחירות רבות יהיה קטן ממספר הילדים שקיבלו בחירות מעטות – אלט שקיבלו בחירות רבות הם הפופולאריים. הילד הפופולארי מייצג תכונות הנראות לבני כיתתו כרצויות ונערצות. כדי להבין מהם הגורמים הקובעים פופולאריות, לא די לשאול את הילד במי הוא בוחר, אלא גם מדוע הוא בוחר בו. מידת הפופולריות היא גם פונקציה של גיל ומין. לדוגמא: בקרב בנות: בכיתה א', בנות הנחשבות פופולאריות תהיינה שקטות שאינן מתקוטטות ובכיתה ה', הבת הפופולארית היא היפה והחברתית. בקרב בנים: בכיתה א', התכונה שתקבע פופולאריות היא ילד שמעז וטוב במשחקים ובכיתה ה' – הילד יהיה חברותי וטוב בספורט.

בצד השלילי של הסוציומטרי ממוקמים הילדים הדחויים והילדים המבודדים. הילדים  הדחויים הם אלה שאינם עונים לנורמות החברתיות של הקבוצה. לעומתם והילדים המבודדים  הם אלה שאינם נבחרים אבל גם אינם דחויים.  ילדים אלה לא זוכים לתשומת לב כלשהי מבני כיתתם.

מבנה נוסף המתגלה דרך הסוציומטריה הוא תת-הקבוצות: לעתים ישנן קבוצות של ילדים הבוחרים אלה באלה בינם לבין עצמם ולא נבחרים ע"י בני הכיתה האחרים. בכיתות מסוימות ניתן למצוא מספר "קליקות" כאלה שהם מבנים סגורים יחסית בתוך המבנה הכללי של הכיתה. בכיתות הנמוכות קליקות כאלה הן לרוב חד-מיניות, אולם הפרדת המינים נעלמת בביה"ס התיכון.

השימוש בממצאי הסוציומטריה

השאלון הסוציומטרי ככלי מדידה מוסר מידע לגבי משתנים מסוימים, אולם מידע זה הוא יעיל רק אם המורה יודע להשתמש בו בצורה נכונה. הידע שמקנה השאלון הסוציומטרי יכול לעזור למורה משתי בחינות: ראשית, המורה יכול לעזור באופן אינדיבידואלי לילדים הנדחים. שנית, בהתבסס על הכרת מבנה הכיתה המורה יכול לנסות לכוון שינויים קבוצתיים.  הילדים המבודדים אינם מתנהגים בצורה אופיינית וקבועה ובעיותיהן האישיות אינן אחידות. לפיכך, על המורה לזכור כי ילדים אלה המתכנסים בתוך עצמם ומביעים את בדידותם בדרכים שקטות זקוקים לעזרתו.  הדרכים בהן יוכל המורה לעזור לילד המבודד הן:

• לזהות אצל הילד המבודד את תחום העניין שלו, תחום שבו יוכל הוא להצליח או לפחות לעמוד בדרישות. באמצעות תחום זה לאפשר לו לחוות הצלחה בתוך המסגרת הכיתתית. הצלחה תחזק את מעמדו והן את בטחונו ביכולתו. עם זאת חשוב שתחום זה יהיה מוערך ע"י בני כיתתו האחרים (בכיתות נמוכות יעריכו יותר הישגים לימודיים, בכיתות הגבוהות יעריכו יותר יכולת אמנותית וספורטיבית).
• ליצור עם הילד קשר אינדיבידואלי. נקיטת דרך זו מחייבת זהירות בפנייה אל הילד. יתכן שהילד אינו מודע להיותו מבודד ועימות ישיר עם עובדה זו עלול לפגוע בו. על המורה המעוניין ליצור קשר כזה עם הילד, עליו לפנות אליו באופן עקיף ומרומז לדוגמא באמצעות שאלה .עצם התעניינות של המורה בילד המבודד היא צעד ראשון לקראת שבירת הבידוד החברתי.

עם הילדים המבודדים נמנים גם ילדים אדישים או כמעט אדישים לקשרים חברתיים. לילדים אלה אישיות מאוזנת והם פיתחו לעצמם דפוסי התנהגות חברתית בהתאם לנטיות אישיותם ולעולמם הפנימי. ילדים אלה נמצאים בקשרי בחירה או היבחרות עם ילד אחד או שניים ודי להם בכך. מורה המנסה לעזור לילדים אלו לצאת מבדידותם אינו עוזר להם באמת, על המורה להבחין בין מבודדים אמיתיים לבין מבודדים מדומים. מבודד מדומה הוא אותו ילד המשיב לשאלה "מי יבחר בך" – "אף אחד", אם כי במציאות היו כאלה שבחרו בו. ילד כזה מבטא מסיבות שונות חוסר ביטחון במעמדו החברתי. המורה יכול בשיחה, להראות לילד כי הרגשת הבידוד היא סובייקטיבית ומוטעית וכי במציאות יש בכיתה ילדים שבוחרים בו., שיחה כזו יכולה לתרום באופן חיובו לדימויו האישי של הילד.

בעיית הדחויים היא חמורה יותר מבעיית המבודדים. כדי לסייע לדחויים כדאי לבקש עזרה מבעלי מקצוע ומפסיכולוגים. ילדים רבים מבין הילדים הדחויים זקוקים לטיפול מקצועי.

תוצאות השאלון הסוציומטרי מנחות את פעולתו של המורה הן בנוגע לפתרון בעיות של יחידים והן בנוגע לפתרון בעיות של הכיתה בכלל. עקרונית ככל שמספר המבודדים והדחויים בכיתה קטן, כך האווירה הכיתתית חיובית יותר.

1. כדי לטהר את האווירה בכיתה יכול המורה להכניס את הילדים המבודדים לקבוצות שעימן נמנים ילדים בעלי מעמד חברתי גבוה יותר. קשר בין ילד מבודד לפופולארי יכול לתרום למעמדו החברתי של היחד המבודד. יש לנסות לחבר ביןהילד המבודד לבן הילד שהיה בחירתו הראשונה ובין ילד נוסף שגילה בו התעניינות כלשהי. פעילות הגומלין בין חברי הקבוצה הקטנה מובילה להתפתחות יחסים חיוביים בין חבריה. חברי קבוצות תומכים חברתית זה בזה, והדבר מסייע גם להורדת רמת החרדה הקשורה בלימודים.
2. דרך נוספת לטיהור האווירה בכיתה היא לפרק את הקליקות הנחשפות בשאלון הסוציומטרי. לקליקות יש לפעמים עמדות אנטי-חברתיות, והשתייכות לקליקה מעודדת התנהגות כזאת. השאיפה ליצור כיתה הומוגנית שאינה מחולקת לתת-קבוצות מובחנות. הדרך לעשות זאת היא להפריד בין הילדים השייכים לקליקה אחת ולצרף אותם לילדים מקליקות אחרות. גם במקרה זה פעילות הגומלין שתיווצר בין הילדים בעבודה בקבוצות החדשות תשפר את היחסים ביניהם ותקרב ביניהם.
3. אפשרות נוספת: לצרף ילד בעייתי המגלה דפוסי התנהגות בלתי רצויים לקבוצה של ילדים שהוא מגלה בהם עניין. לדוגמא: ילד שאינו מגלה עניין בלימודים לקבוצה של ילדים המתעניינים בלמודים. נמצא שעבודה עם ילדים שלהם הישגים לימודיים טובים מגבירה בד"כ גם את הישגי חבריהם. הקבוצה יכולה לעתים להשפיע יותר על התנהגותו של ילד בעייתי מאשר המורה, שכן הרושם שהוא משאיר על חברי הקבוצה חשוב לו יותר מן הרושם שהוא משאיר על המורה.

קיימות שתי טכניקות סוציומטריות נוספות:

• טכניקת "נחש מי?": בטכניקה זו מתבקשים הילדים לנחש מי מבני כיתתם מתאים לתיאור שמוסר הבוחן.  (למשל: "נח מי בכיתה שתמיד מוכן לעזור לאחרים?"). ניתן לחבר שאלות רבות מסוג זה והמורה יכול לבחור בנושאים הנראים לו חשובים לכיתה המסוימת.
• טכניקת הדירוג: מתבקש כל ילד לדרג את כל חברי כיתתו על רצף של מדד שאותו רוצים לבדוק. לדוגמא: ניתן לבקש מן הילדים לדרג את ילדי הכיתה לפי מידת הפופולאריות שלהם, או לפי כושר מנהיגותם. משימה זו קשה מידי לילדים קטנים והיא מתאימה בעיקר לתלמידי הכיתות הגבוהות.

חזרה אל: פסיכולוגיה בחינוך – סיכומים