הפדגוגיה הפנימייתית של קורצ'אק תוארה כמי שמטרתה להנחיל תחושה של בית ושייכות ושבה העבודה היא ערך עליון. כעת נסקור את דרכו של קורצ'אק בגישה היסטורית-חינוכית, תוך התייחסות לפועלו של קורצ'אק למול דרכי חינוך מודרניות, מתוך טענה שהוא הקדים במעשיו את ההלכות החינוכיות בנות זמננו, בכך שעסק בלפחות שמונה תחומי חינוך עדכניים:
חינוך חברתי וחינוך לדמוקרטיה – בבתי היתומים שניהל קורצ'אק פעלו מוסדות דמוקרטים רשמיים וכלי תקשורת. הפרלמנט בן 22 הנבחרים דן בסוגיות שונות וחוקק חוקים, המועצה בת 10 החברים פיקחה וביצעה, ואילו בית המשפט התכנס אחת לשבוע ובו הילדים טיפלו בבעיותיהם. יש כאן כמות רבה ומגוונת של פעילויות אפשריות לילדים, עיקרון רוטציה המאפשר לילדים להתנסות במספר רב של תפקידים, הפרדה בין רשויות מחנכת באמת לדמוקרטיה והיא חידוש חשוב, וכמוה גם ההפרדה בין סמכות הילדים למבוגרים.
הערכה חברתית – חודש ושישה חודשים לאחר שהגיע ילד חדש לבית היתומים, היה מבוצע "משאל החברות", בו כל ילד היה אומר לגביו אם הוא מוצא חן בעיניו, נייטרלי או לא מוצא חן, ובהתאם היה נקבע מעמד הילד החדש. בנוסף, התקיים משאל שנתי שמי שזכה בו לדירוג הגבוה ביותר הוכתר להיות "מלך הילדים", שהיה רצוי בכל מקום ונחשב לאחראי מאחרים אך לעתים עורר קנאה. חידושיו של קורצ'אק בתחום זה היו בהערכה תכופה, הכנסת ההערכה לחיי החברה מעבר לתחום הלימודי, דירוג ולא דיכוטומיה, וכן הבהיר שהערכה היא תהליך מתמשך שאינו מסתיים בהצבעה אחת, כחלק מההכנה לחיים.
מגוון ערוצי תקשורת – בבית היתומים הופיע שבועון ששיקף את כל הפעילויות החברתיות בבית. לוח המודעות סיפק מידע נחוץ ומעודכן כמו פסיקות וחוקים. התיבה הציבורית הכילה מידע רב להתמצאות בעיר, ותיבת הדואר שימשה ליצירת קשר ישיר בכתב עם קורצ'אק. החידוש כאן הוא במגוון ערוצי תקשורת דו ורב כיווניים, נעשה שימוש יצירתי ודינמי במגוון הערוצים, ושילוב מאוזן בין תקשורת פורמלית ובלתי פורמלית
חינוך לעבודה כהכנה לחיים – כולם השתתפו בעבודות הבית ואף קורצ'אק נתן דוגמה אישית. החינוך לעבודה הקדים את זמנו, שוב, במגוון העבודות שביצעו הילדים, שהוכיח ערך שווה לכל עבודה; בהצדקה אידיאולוגית, חינוכית וכלכלית לביצוע העבודות, תשומת לב קפדנית לפרטים, ושילוב חיי חברה ועבודה בלימודים (בביצוע דוח כתוב ודיון לשיפור העבודה, למשל), כהשפעה של תנועת הקיבוצים.
חינוך קבוצות גיל משתנות ומעורבות – הייתה תחלופה גבוהה של הילדים בין המוסדות השונים וכך נוצר ערבוב גילים. היו ילדים בוגרים שחנכו ילדים צעירים יותר, ומעל היו "הבורסנטים", סטונדטים שביצעו סטאז' בבית היתומים, ומעליהם היו צוות המבוגרים. יצירת קבוצות קטנות באופן מלאכותי הייתה תוצאה של מגבלות פיזיות וטכניות של מבנה הבית, והתבססה על פרקי זמן שונים. קבוצות הגיל המעורבות היו נהוגות בתנועת הנוער "החלוץ" וכן בקיבוץ המאוחד, אך קורצ'אק חידש כאן בשימושה בחינוך בלתי פורמלי. כמו כן, חידש קורצ'אק בהטרוגניות קבוצתית שנובעת מעירוב הגילים, הרבה לפני שהתגלו יתרונותיה.
הכשרת מחנכים – קורצ'אק גרס שאופיו של המחנך הוא הכלי החשוב ביותר בידיו, והוא מתפתח תוך ניסוי וטעייה מיחסיו עם הילדים ותצפיות בהם. קורצ'אק הביא את המורים המתלמדים שהיו סטונדטים בסמינרים, כדי שיעזרו בחינוך וגם יכשירו את עצמם. קורצ'אק התמקד מאוד בהכשרתם והם קיבלו פגישות שבועיות איתו והערות ביומן העבודה שלהם. ההכשרה התבססה על שיתוף פעולה עם הילדים, תשומת לב לפרטים הקטנים וגישור בין התאוריה למעשה. קורצ'אק חידש כאן ביצירת פרקטיקום ייחודי לשילוב לימודי אקדמיה עם התנסות מעשית, תוך מגוון שיטות הדרכה כמו חינוך פרטני וקבוצתי ועל בסיס שיטת ה-modeling, הגורסת שאם יוכשר במספר שיטות, המחנך יוכל גם לחנך בכל אותן שיטות. קורצ'אק חידש את ההתמחות השולייתית בחינוך הבלתי פורמלי, שאותה הביא עמו מעולם הרפואה. לבסוף, הוא עשה שימוש ב"ספרות המקרים" – תיאורי יומני הבורסנטים להגדרת סוגיות העיסוק בפגישות השבועיות.
פנימייתיות –
- בית היתומים בספרות הפנימייתית העולמית – קיימים "שבעה הסברים מקובלים" להשפעת הפנימיות החינוכיות, אך יש שטוענים שקשה לנתח את בית היתומים לפיהם. ואלו הם: מוצא סוציו-אקונומי, טוטליות, תהליכי חיברות נמרצים, תכנית לימודים קלאסית, בידוד מהשפעה שלילית של החברה הבוגרת, השפעת "קבוצת השווים" והשפעת המבוגרים החונכים כאחים בוגרים. ראובן כהנא דווקא מציע הסבר שהפנימייה היא מבנה המשלב ארבעה צפנים מנוגדים: פרדיגמה פורמלית (בירוקרטיה, סטנדרטים וכו'), פרופסיונלית (הכשרה מקצועית חקלאית, צבאית וכו'), ראשונית (יחסים אינטימיים ובין אישיים) ובלתי-פורמלית. קורצ'אק למעשה שילב את ארבע הפרדיגמות באופן חלקי בו-זמנית.
- הדילמות הפנימייתיות של בית היתומים – יש שלוש דילמות מרכזיות בבית היתומים:
- סוציאליזציה ורה-סוציאליזציה – נבדיל בין פנימייה הנועדה להכשרה לתפקידים שונים, לבין כזו שנועדה לתיקון התנהגות החניכים. אצל קורצ'אק הדגש היה סוציאליזטורי ברמה האישית, הקבוצתית ואף הלאומית (ביחס ליהדות וארץ ישראל) אך הוא השתמש גם בתיקון התנהגות (למשל במשאל על חברים לא רצויים).
- בידול וסוציאליזציה – יש פנימיות המכשירות לתפקידי עילית כמו בקיבוץ, ויש פנימיות השואפות להקנות ערכי חברה רחבה ודמוקרטיה. אצל קורצ'אק הפנימייה הייתה מחברתת ונועדה להקל על היהודים את תהליך ההסתגלות לחברה, אך ביחס לבורסנטים הוא כיוון אותם להיות "מחנכי עילית".
- מכוונות לתוצר או תהליך – פנימיות של תוצר מחנכות לאחר מיון מוקדם במטרה לייצר פקידים, קצינים, אנשי דת וכו', ואילו פנימיות של תהליך מתמקדות בפיתוח האישי כהכנה להשתלבות בחברה. בית היתומים התמקד בתהליך החינוך של הילדים אך כיוון את המורים המתלמדים לתוצר.
- הטוטליות הפנימית והסגירות החיצונית בבית היתומים – נראה שבבית היתומים הייתה טוטלית מועטה בלבד בשל החינוך הבלתי-פורמלי, וסגירות מעטה עד בינונית, כיוון שחברת הילדים הייתה מפותחת בתוך הבית אך קצת פחות מחוצה לו.
- בית היתומים כפנימייה שסביבתה מעצבת זהות בגישה פדגוגית – יש להבחין בין פנימיות בגישה דידקטית המנסות להקנות השכלה פורמלית חסרה לחניך, לבין אלה בגישה פדגוגית, הפועלות לעיצוב זהות הכוללת החניך. הראשונה מתרכזת בחולשות החניך, ואילו השנייה – בחוזקותיו. קורצ'אק נקט בגישה פדגוגית למעשה, בחינוך לעבודה, בשיתוף החניכים בבית היתומים ובהנהגתו הכוללת, ואפשר להם ללמוד מהתנסויות. הפעילות בבית היתומים דמתה מאוד לחברה הסובבת וכך הביאה לעיצוב זהות החניכים. עם זאת, כשנדרש השתמש קורצ'אק בגישה דידקטית, בעיקר לחיזוק חניכים מתקשים.
- יחסי החליפין בין פנימיית קרוכמלנה לקהילות בסביבה הרחבה והקרובה – לפי "תיאוריית החליפין", יש מספר גורמים שאיתם מקיימת הפנימייה יחסי חליפין – הסביבה הקרובה והרחבה, ההורים, הקהילה האידיאלוגית, בוגרי הפנימייה, מממנים ועוד. אצל קורצ'אק, לא הורגשו קהילת ההורים, האידיאלוגיה או קהילה מחו"ל, אך כן היו נדבנים שסייעו להקמת המוסד ויחסי חליפין ממוסדים עם הסביבה הרחבה. בוגרי הפנימייה היו בעלי השפעה ממשית, שכן קורצ'אק הקים את פנימיית הנוער שבה חינכו בוגרי הפנימייה הצעירה. אך הבעיות האמיתיות הן בתוך הסביבה הקרובה בנוגע להסתייעות במשאבים, קליטת חניכים וכו'. קורצ'אק נקט באיזון ייחודי, כאשר שמר על מאפיינים יהודיים בתוך הסביבה הפולנית של בית היתומים, אך הילדים למדו בבתי ספר בוורשה וחונכו ע"י הסטודנטים הבורסנטים.
- הכשרת הבורסנטים בבית היתומים כעובדי נוער הזקוקים למורטוריום ופועלים כאתנוגרפים – קורצ'אק הציג גישה הוליסטית להכשרת הבורסנטים בכלים אתנוגרפיים, הכוללים איסוף שיטתי של נתונים והפרדה בין מצב "צופה משתתף" למצב "מקבל החלטות". היה זה פרקטיקום רפלקטיבי שבו יש אינטראקציה בין המאמן למתלמד, והיה פה מורטוריום לא מחייב – הבורסנטים יכלו לגשש בין זהויות שונות ולבחור את זהותם המועדפת באופן עצמאי.
חינוך בלתי פורמלי –
- בית היתומים היהודי של קורצ'אק כמסגרת של חינוך לא פורמלי ובלתי פורמלי – חינוך לא פורמלי (in-formal) הוא תהליך לימוד שבו אנשים לומדים מניסיון היומיום בחייהם, ואילו חינוך בלתי פורמלי (non-formal) הוא פעילת חינוכית מאורגנת שאינה פורמלית. בבית היתומים היו שניהם גם יחד. החניכים למדו מהתנסויות יומיומיות, וגם התנסו במבנים בלתי פורמליים כמו הפרלמנט, בית המשפט, העיתון, המשאל וכו'.
- בית היתומים כספק של חינוך בלתי פורמלי משלים ותחליפי – את החינוך הבלתי פורמלי מחלקים לשלושה סוגים: משלים (המעגל את החינוך הפורמלי), נוסף (המתקיים לאחר עשייה בית ספרית) ותחליפי (המחליף את בית הספר). בית היתומים שימש בכל השלושה.
- החינוך הבלתי פורמלי בבית יתומים כמערכת, כסביבה וכתהליך – החינוך הבלתי פורמלי מסווג כמערכת שונה, סביבה (settings) שונה ותהליך שונה. בבית היתומים, הפעילויות החינוכיות היוו מערכת השונה בתכלית מהחינוך הפורמלי, הן מוקמו בסביבה שונה (מיקום, שעות, סוכנים) והדגישו את ה"איך" ואת התהליך (העבודה בוצעה, נחוותה ונלמדה כאחד).
- בית היתומים בהתאם לפרדיגמה הבלתי פורמלית המקיפה – לצופן הבלתי פורמלי המצוי בפנימיות נחקרו שמונה רכיבים מבניים בסיסיים, שהתקיימו גם אצל קורצ'אק: וולונטריות, רב ממדיות, סימטריה, דואליזם, מורטוריום, מודולריות, אינסטרומנטליזם אקספרסיבי, וסימבוליזם פרגמטי.
סיכום – ייחודו של קורצ'אק היה בהקדמתו את ההגות החינוכית, ובאופן שבו שילב את ההשקפה הפדגוגית המקיפה עם תשומת הלב לפרטים, ותרגם את הרעיונות לפעילויות מפורטות ליישום. קורצ'אק השפיע רבות על החינוך בישראל, ועל בסיסו מושתתים בתי הספר הדמוקרטיים בארץ.
חזרה אל: פילוסופיה של החינוך – סיכומים
