אלימות סימבולית (סמלית) היא מהנושאים המרכזיים בהם עסק בורדייה. אלימות סימבולית היא כזו שחלק ניכר ממנה מופעל בידי הסובייקט עצמו על עצמו. למשל, ביחסים בין אנשים בני גזעים שונים, אלימות סימבולית מגיעה לידי ביטוי בכך שהגזע שנחשב נחות יותר נסוג ומבטל את עצמו אל מול הגזע הנעלה יותר. כך גם בשליטה הנובע מגיל – אנשים צעירים המתבטלים אל מול מבוגרים מהם. ניתן לראות זאת גם בשליטה אתנו-לאומית, שליטה דתית , שליטה מעמדית וכו'.
האדם מעניש את עצמו, מבטל את עצמו והופך את עצמו לנכה בעיני עצמו. האלימות מופעלת מבפנים והיא סימבולית מפני שמשהו בזולת מסמל עליונות על הסובייקט. האדם מייחס למישהו שנתפס כנעלה כרזימטיות.
אלימות סימבולית קיימת כשיש התאמה מושלמת בין מבנה התפיסה של העולם החברתי (איך אנשים תופסים אוטומטית את העולם החברתי – עולם היררכי של שליטה) לבין המבנים האובייקטיביים של אותה שליטה – בין המבנים הסובייקטיביים שבהם אנו תופסים את העולם – למשל אם אנו מאמינים שגברים עליונים על נשים בכל מיני תחומים, ונוצר מצב שבו גבר ואישה מתמודדים בתחום שנתפס כ-"גברי" – המבנה של התפיסה החברתית מתאים למבנה השליטה החברתית.
רוב הפעילות האנושית לא נעשית מתוך אמונה או שיקול דעת, אלא חוש פרקטי שנוצר במהלך השנים ומלמד אותנו איך להתנהל. דוקסה – הידע המובן מאליו, ידע שהופך לחלק מהחוש הפרקטי. רק כאשר הדוקסה עולה לתודעה ומתייחסים אליה ברציונליות הופכת להטרודוקסה. הפעולה ההפוכה לכך היא אורתודוקסה (אורתו = ישר), התומכת בהמשך העשייה שהפכה לפרקטית. בורדייה קורא לכך "העולם החברתי הלא מודע". קשה מאוד לגלות את הלא-מודע החברתי, וקשה עוד יותר לערערו. הלא מודע שוכן בחלק של הסובייקטיביות של האדם שבורדייה קורא לו הביטוס – דברים שהופכים להיות טבע שני שלנו, והם הולכים ומתחזקים במשך חיינו. קובץ של נטיות-לב שניתן להפעילן בכל מצב נתון ולהתנהג בצורה קומפטנטית באותו מצב נתון.
Hexis – כאשר ההביטוס מתבטא בגוף – בתנוחות, הבעות וכו'. האדם מאמץ לעצמו תכונות גופניות, כמו סגנון הליכה.
הקשר המגלם יותר מכל את האלימות הסימבולית הוא הקשר בין גברים ונשים.
חזרה אל: תיאוריות סוציולוגיות בנות זמננו
