הטיות מחקר: הנבדק – סיכום

הנבדק

במדעי ההתנהגות קשה להכליל מהמחקר אל המציאות, משום שהניסויים בד"כ לא עומדים ב-2 התנאים הבאים:

• היכולת לשחזר בתנאי מעבדה את כל מרכיבי המציאות.
• התוקף החיצוני

בניגוד לעצמים דוממים, הנבדק האנושי לא מגיב למניפולציה באופן סביל. מתייחסים אל הנבדק האנושי כאל ממלא תפקיד.  "תפקיד"- כל המצבים ההכרתיים והרגשיים של האדם, הקשורים לתפיסת מעמדו במצב בין-אישי מסוים.

אנשים מתנהגים בצורות שונות במצבים שונים, ולכן יש להיות מודעים לתפקיד שהאדם ממלא ברגע נתון.
 זה יוצר 2 בעיות:

• אי אפשר להפריד את התנהגות הנחקר מתפקיד "הנבדק" שהוא ממלא.
• יכולת ההכללה מנתוני הניסוי למציאות היא מוגבלת למסקנות שניתן להכליל מנבדק בתפקיד שהוא מילא.לנבדקים בניסוי מניעים שונים וזה משפיע על התפקיד שהם ממלאים-

הנבדק הממושמע

• נמצא שהמניע העיקרי שיש לנבדקים זה להישמע ולציית לדרישות הנסיין- ולציפיותיו.

במחקר שבדק ציות, ניתנו לנבדקים משימות משעממות וארוכות-  נתנו לכל נבדק אלפיים דפים, כשבכל דף 224 תרגילי חשבון, והנסיין המתין עד ש הנבדקים "יישברו". לאחר 5.5 שעות, הנסיין נשבר.

• המשמעת החזקה נובעת מרצון האדם להיות "נבדק טוב" – ליטול חלק בניסויים מדעיים בכלל, ולתרום להצלחת ניסוי זה בפרט. לשם כך הוא צריך לגלות את השערות המחקר, ולהתנהג בהתאם כך שיתמוך בהשערת המחקר.

לכן, כל הגירויים הרומזים לנבדק על ההשערות, משפיעות על התנהגותו. גירויים אלו מכונים- "מאפייני מצב הניסוי / דרישות הניסוי".  דוגמאות לגירויים כאלו- שמועות על הניסוי, ארגון המעבדה וכו'.

• גם מערך הניסוי עשוי לרמוז לנבדקים על המטרה- אם מעבירים את אותו שאלון פעמיים, חלק מהנבדקים ישערו שמצפים שיחול שינוי בתגובותיהם, ואילו חלק אחר ישער שהמחקר בודק את עקיבותם לאורך זמן, ולכן הם לא אמורים לשנות את תגובותיהם.
• קשה לבטל את גורמי מצב אלו, אך ניתן לבדוק היכן יש להם משקל רציני על התוצאות. ניתן לנסות לפקח על חלק מהגורמים, אך יש הרבה גורמים שהחוקר לא מודע אליהם.

הנבדק המשתדל להרשים

חשש מההערכה (רוזנברג): הנבדק מתייחס אל הניסוי כאל מבחן– הוא סבור, שהחוקר מעריך את תכונותיו, ומסווג אותן כ"נכונות" או "לא נכונות". נבדק כזה ינסה לברר כיצד לזכות בהערכה, ויחפש רמזים בהוראות ובתגובות החוקר. מניע זה עלול לגרום להטיה שיטתית, לכן יש לנסות ולמנוע אותו עוד בתכנון המחקר..

כדי להוכיח את השפעת ארטיפקט זה, עשה רוזנברג  מחקר בו המניפולציה, המשתנה הב"ת היה "החשש מהערכה".

בקב' אחת הוגבר גורם החשש- נאמר להם שתגובותיהם ילמדו על בריאות נפשם.

בקב' שנייה הוא הופחת- נאמר להם שהחוקריםאינם מעוניינים בהסקת מסקנות אישיות מהנתונים.

בנוסף, הוצג משתנה ב"ת נוסף- כל אחת מהקבוצות חולקה ל-3 תתי קבוצות:

בכל תת קב' ניתן לנבדקים רמז שונה, לגבי ההתנהגות המקובלת (בכל תת קב' אמרו לנבדקים שרוב האנשים מתנהגים בצורה X, במצב ניסוי כשלהם).

נמצא, ש:

• גם אצל נבדקי קב' החשש הגבוה וגם אצל קב' החשש הנמוך, המידע על תגובת הרוב המקובלת השפיע על התנהגותם.
• מידע זה השפיע יותר על קב' החשש הגבוה.
  מסקנה: החשש מהערכה הוא ארטיפקט.

שני המניעים שהצגנו עד כה- הרצון להיות ממושמע והרצון להרשים – עשויים להשתלב–

במחקר, נבדקים נתבקשו להעתיק מספרי טלפון. בהפסקה שעשו באמצע, חילקו אותם ל-4 קבוצות, ולכל קב' נמסר משוב שונה לגבי קצב ההעתקה. לקב' 1- לא נאמר דבר. ל-2 נאמר שהם איטיים מידי, ל-3- שהם מהירים מידי. ל-4 גם אמרו שהם מהירים מידי, אך גם ציינו שזה מעיד על כפייתיות.

תוצאות:

א. קב' 2 הגבירה את הקצב: בכך התבטאו 2 המניעים- הם התאימו את עצמם לציפיות הנסיין (הנבדק הממושמע), והעלו את דימויים בעיני עצמם (הרצון להרשים).

ב. קב' 4 האטה את הקצב, ובכך גם התבטאו 2 המניעים- הם התאימו את עצמם לציפיות, וגם נמנעו מדימוי של כפייתיות.

ג. בקב' 3 עוררו אצל הנבדקים 2 מניעים סותרים– ציפיות הנסיין (להאט) היו מנוגדות לצורך הנבדק להרשים (למהר). במקרה זה גבר הצורך להרשים, והנבדקים הגבירו את קצבם. הרשמה גוברת על ממושמעות

הנבדק המתנדב

נטען כי יש הבדלים בין מתנדבים לבין לא- מתנדבים, העלולים לפגוע ב:

• תוקף החיצוני– יכולת ההכללה מתוצאות מחקר מתנדבים על האוכלוסייה.
• תוקף הפנימי– ההסבר הסיבתי הניתן לתוצאות מחקר שנעשה על מתנדבים.

תוקף חיצוני

אם יש הבדל מהותי בין מתנדבים ללא-מתנדבים בתכונה הנחקרת, או בתכונה הקשורה אליה, מדגם המתנדבים לא יהיה מדגם מייצג, ותוצאותיו לא ישקפו את האוכלוסייה.

במחקרים נמצא שמתנדבים:

• סיימו יותר שנות לימוד מלא- נבדקים.
• הם בעלי מעמד מקצועי גבוה יותר מלא נבדקים, למרות שלעיתים קרובות הם מגיעים ממעמד נמוך יותר.
• הם בעלי צורך רב באישור.
• מקבלים ציונים גבוהים יותר במבחני אינטליגנציה, למאות שכנראה אין קשר בין מתנדבים לציוני ביה"ס.
• פחות סמכותיים, בעיקר כשהם מתבקשים לענות על שאלות אישיות.
• סתגלנים יותר מלא-מתנדבים כאשר מבקשים מהם לענות על שאלות אישיות, סתגלניים פחות לגבי מחקר רפואי.

יש טענות נוספות אך הן לא מבוססות לחלוטין.

• שימוש במתנדבים עלול לפגוע ביכולת ההכללה של המחקר, אך לא תמיד אפשר לדעת מראש כיצד. יש לבחון כל מחקר לגופו. זה משמעותי בעיקר בפגיעה בתוקף החיצוני בסקרים, שנועדו לאמוד פרמטרים (ממוצע, שונות וכו')- כי היכולת להכליל מהאומדן במדגם מתנדבים לפרמטר באוכלוסיה מוטלת בספק.

התוקף הפנימי
כאשר מחקרים מתעניינים בהבדלים בין פרמטרים מסוימים בתנאים שונים, הם מתעניינים בקשר בין המשתנה הב"ת, המבחין בין הקבוצות, לבין המשתנה התלוי. במקרים כאלו מתעוררת שאלת התוקף הפנימי.

השאלה היא, האם ההבדל בערכי המשתנה הב"ת הוא שגרם להבדל במשתנה התלוי, או שתכונה מסוימת של המתנדבים מסבירה קשר זה. ההסבר החלופי הזה מתחזק, כאשר נמצא קשר בין המשתנה הב"ת לתלוי בניסוי מתנדבים, אך קשר זה נעלם, כאשר הניסוי נערך על לא-מתנדבים.

דוגמאות:

• ישנם ממצאים סותרים לגבי הקשר שבין שינוי עמדה, לבין מידת האיום במסר שנועד לשנותה ("אם לא תצחצח שיניים הם ירקבו" לעומת "אם לא תצחצח שיניים יהיו לך חורים").  במחקרים על מתנדבים, נמצא יחס ישר- ככל שהמסר היה מאיים יותר, כן העמדה השתנתה יותר. במחקרים על לא- מתנדבים, נמצא יחס הפוך- ככל שהמסר היה מאיים יותר, העמדה השתנתה פחות (ריקבון שיניים? לי זה לא יקרה)
• "Zeigarnik effect”- נבדקים התבקשו לבצע משימות בדרגות קושי שונות, ולזכור אותן. נמצא, שמתנדבים זוכרים יותר את המשימות בהן נכשלו. לא- מתנדבים זוכרים יותר את המשימות בהן הצליחו.

דרכי התמודדות עם הטיות נבדק

בשלב התכנון ינסה החוקר לענות על השאלות-
1. אילו ממניעי הנבדק רלוונטיים לניסוי?
2. איך יתנהג הנבדק להשגת המניעים וכיצד זה ישפיע על התוצאות?
3.  מה ניתן לעשות במערך המחקר בכדי לשנות זאת?

• הצגת השערה כוזבת
  לדוגמא, במחקר בדקו האם חרדה משפיעה על מידת ההתחברות אל הזולת. הנבדקים חולקו ל-2 קבוצות, וכל נבדק נכנס לחדר בנפרד. לנבדקים מקב' 1 נאמר שהם עומדים לקבל שוק חשמלי מכאיב, ונתנו להם להחליט האם הם רוצים להמתין לניסוי לבד, או עם נבדקים נוספים. לנבדקים מקב' 2 נאמר שהם יקבלו גירויים לא מכאיבים, ונתנה להם אותה אפשרות בחירה.

ממצאים– בקב' הראשונה (חרדה גבוהה) היו יותר נבדקים שהעדיפו לשהות בחברה.

במחקר זה, הוצגה השערה כוזבת באשר למטרת הניסוי. כתוצאה, גם אם הנבדק ינסה להתנהג בהתאם לה- זה לא ישפיע על התוצאות. גם אם הנבדק לא יאמין- רוב הסיכויים שהוא לא יקלע להשערה האמיתית.

** ניתן לגלות אילו השערות היו לנבדק בנושא ע"י תשאולו בתום הניסוי.

בעיה: אתית–  1. השגת מידע מהנבדק שהוא לא התכוון למסור.

2. פגיעה באמון הנבדק בחוקר.

• הרחקת המשתנה התלוי ממערך הניסוי
  משכנעים את הנבדקים שהם משתתפים ב-2 ניסויים בלתי תלויים, כאשר למעשה בניסוי אחד נמדד המשתנה הב"ת, ובשני- התלוי. כך נמדד המשתנה התלוי ללא קשר עם הניסוי בו נעשתה המניפולציה.

יתרונות:

א. הקטנת הסיכוי שהנבדקים יקשרו בין המשתנים, ויחשפו את ההשערה כך שתושפע תגובותם.

ב. הקטנת רצון הנבדק להרשים את החוקר, משום שהתגובות למשתנה התלוי ניתנות לחוקר אחר, שלא נתפס כמעורב במחקר המשתנה הב"ת.

• גיוס הנבדק כעוזר
  אומרים לו שהוא לא הנבדק בעצם, אלא תפקידו לעזור לנסיין, בפועל תגובותיו שלו הם המשתנה התלוי. לדוגמה- ניסוי בו נאמר לנבדקת שהיא תהיה עוזרת לנסיין בניסוי על התניה מילולית. בפועל הניסוי בדק באיזה אופן תלויה חיבתנו לאדם בחיבתו לנו. ה"עוזרת" שמעה הערכות על עצמה ממשת"פ (שהוצגה לה כנבדקת בניסוי ההתניה המילולית). לאחר מכן העריכה את המשת"פ.

מניסוי זה ניתן ללמוד: כאשר מגייסים את הנבדק כעוזר נסיין בהכרח מציגים השערה כוזבת לניסוי וכן מרחיקים את המשתנה התלוי ממערך הניסוי. עם זאת ניתן לעשות את שני האחרים מבלי לגייס את הנבדק כנסיין.

• ניסוי מוסווה
  הנבדק לא מודע להיותו נבדק ולכן לא מתקיימת ההתנהגות המושפעת  ממניעי נבדק בניסוי.

למשל- נסיין התחזה לכתב, פנה אל אדם שישב על ספסל ציבורי ושאל אותו לגבי דעותיו על האפליה נגד שחורים. לאחר מכן, פנה ה"כתב" אל אדם שישב ליד, שהיה משתף פעולה, וביקש ממנו להשתתף בדיון. בכל פעם שהנבדק הביע דעה, משתף הפעולה הביע דעה מנוגדת בצורה מעליבה ("אויש, איזה טמבל!"). נמצא, שנבדקים נטו להקצין את עמדותיהם כתוצאה מעלבונות שספגו.

• קל יותר להסוות ניסוי בתנאי שדה, אולם זה לא מבטיח, שההסוואה הצליחה והנבדק אינו יודע שהוא נבדק. במחקר, שיערו שתפוקה תלוי בתנאי סביבה, לכן לקחו קבוצת פועלות ושינו להן את התנאים. נמצא שללא קשר לתנאים (בין אם שופרו או הורעו) התפוקה עלתה. הסיבה- הם ידעו כי הם נבדקים במחקר, ותחושת ה"נבחרות" העלתה את רגשות האחווה ביניהם, וגרמה להם להגביר את תפוקתם בכל מצב זה נקרא הHawthorne effect ע"ש בית החרושת בו נערך הניסוי.

• השערות לא מובנות מאליהן

כך שיקשה על הנבדק לזהות אותן ולהתנהג על פיהן.

כדי לוודא זאת, יש לשלב קב' ביקורת, בה הנבדקים יתבקשו לנחש את ההשערה, ההמלצה היא לעשות זאת לפני הניסוי, לפני שבוזבזו זמן ומשאבים. חוקרים אחרים מעלים בעיות שנובעות מדרישה זו:

א. השערות לא אינטואיטיביות אינן בהכרח חשובות יותר מהשערות אינטואיטיביות.

ב. אנשים נבדלים במידה בה השערה נתפסת בעיניהם כאינטואיטיבית.

• פניה לעזרת הנבדק
  ישנה טענה שהדרך הטובה ביותר לשיתוף פעולה היא מתן הוראות כנות לחלוטין, פניה למצפון הנבדק. יש לומר לנבדק, שבמחקר יש הטעיה כי לא רוצים שיגלו את ההשערות לפני רישום תגובותיו.
  הצלחת שיטה זו תלויה במידה רבה במשתנה הנמדד (עד כמה הוא חשוף ל"חשש להערכה" וכן ביכולתו של החוקר לשכנע את הנבדק)

• שימוש במדדים לא תגובתיים
  שימוש במדדים שאינם "מזוהמים" בגלל מודעות החוקר/ הנחקר לניסוי. הם מתגברים על הטיות חוקר ונחקר יחד.

חזרה אל: הטיות מחקר

פסיכולוגיה ניסויית \ שיטות מחקר