מדידה: ייחוס מספרים לאובייקטים או לאירועים, בהתאם לחוקים מסוימים.
למשל, הערכת חביבותן של בחורות במספרים מ- 1-5.
עקרונות המדידה:
- התכונה הנמדדת היא משתנה תיאורטי, שהחוקר נזקק לו כדי לתאר את המציאות. במהלך המדידה מפתחים חוק, המאפשר לייצג אמפירית את המשתנה. החוק הוא הגדרה אופרציונלית של המשתנה.
- המספר שמייחסים לאובייקט הנמדד (הבחורה) מייצג תכונה שלו (חביבות).
הייצוג יכול להיות ברמות שונות:
המספרים מאפשרים לסדר בחורות עפ"י חביבותן, מהפחות חביבה לחביבה ביותר. אולם, אי אפשר לומד שהבחורה שקיבלה ציון 5 היא חביבה פי 5 מהבחורה שקיבלה ציון 1. במצב אחר, בו המספרים מייצגים מספר ילדים במשפחה, ניתן לטעון שבמשפחה עם ציון 5 יש פי חמש יותר ילדים מאשר למשפחה עם ציון 1.
מהימנות ותוקף המדידה: שני קריטריונים, על פיהם ניתן לשפוט את איכות החוק עליו מבוססת המדידה. האם מקור ההבדל במדידה בהבדל בין הנבדקים או בטעות (לדוגמה מושפעים ממצב רוחו של המראיין)- מהימנות. כמן כן, האם כלי המדידה מודד את ההבדלים במונח התיאורטי או שמא במונח תיאורטי אחר (בחורה אינה חביבה יותר אלא פתוחה יותר חברתית)- תוקף.
נושאים במדידה:
משאבים נוספים
בחזרה אל: פסיכולוגיה ניסויית – סיכומים
