אפלטון: פוליטיאה ד' – סיכום

אפלטון: פוליטיאה ד' – סיכום

סיכום זה הוא חלק מאסופת הסיכומים בקורס תולדות המחשבה המדינית, תת נושא הפילוסופיה של אפלטון. הסיכומים הם חלק ממאגר הסיכומים והמשאבים בנושא פילוסופיה באתר. ראה גם סיכום של פוליטיאה א-ב.

בפוליטיאה ד' אפלטון מציג לראשונה סוג של תיאוריה פסיכולוגית בסיסית.

השאלה המרכזית בה עוסק הדיאלוג של אפלטון בפוליטיאה ד': מהו משטר צודק? הוא קודם כל מבנה הנפש- אם נבין את הנפש נבין את המדינה.

כיצד נוצר קונפליקט הנפש?

הטענה המרכזית של אפלטון שאצל כולם נחלקת הנפש לשלושה חלקים:

1. תבונה- הגיון- גיבוש של החלטות רציונאליות על יסוד שיקול דעת כללי בנוגע לטוב ולרע (מוסרי ולא מוסרי)

2. אומץ לב- עז נפש- לא מדובר באדם חסר שליטה אלא אדם המונע מרגשות הנובעות מהחברה כמו: קנאה, כעס, שאה, אהבה, כבוד, אצילות נפש ועוד… ההתנהגויות נובעות מדימוי עצמי ותכונות מקובלות חברתיות.

3. תאווה-תשוקות ודחפים יסודיים שנובעים משלושה צרכים ביולוגיים- רעב, צמא וסקס. אדם הנשלט על יד התאווה הוא בעל יכולת מוגבלת לשלוט בדחפיו, חסר שליטה עצמית.

רוב בני האדם מחולקים כך שיש מעט תבונה, קצת יותר אומץ לב והרבה תאווה. בתוך הנפש אומר אפלטון יש קונפליקט תמידי בין שלושת החלקים: על פי אפלטון (האידיאליסט הראשון) הקונפליקט ניתן לפתרון.

אידיאליסט הוא:

1. מדבר על אמיתות מוחלטות.

2. אמיתות ניתנות לביצוע?

3. אין פשרנות בתפיסה זו.

הנפש לעיתים מסוכסכת בתוך עצמה- הכוח המכריע הוא התכונה הדומיננטית. למשל: אם אני צמאה ועומדת לפני כוס מים ואני חוששת שהכוס מים שלפני מורעלת מה יגרום לי לקבל את ההחלטה? אם ההיגיון והתבונה גוברים אצלי אני לא אשתה, אם התאווה גוברת אצלי, אני אשתה. מבנה הנפש של כל אדם ואדם על פי אפלטון הוא קבוע ומולד, האדם נולד עם תכונות אופי ומינונים קבועים.

הדיון הפוליטי של אפלטון מנסה להתאים כל אדם לפי מבנה הנפש שלו לתפקיד המתאים לו במדינה:

אפלטון מונה 4 סגולות טובות:

1. חוכמה. פירושה: שלטון ההיגיון בנשמה. לכן שליטה עצמית היא איזון בין כוחות הנפש. רוב האנשים צריכים שיגבילו אותם כי הם אינם מסוגלים לעשות את זה לבד. מעטים הם המסוגלים להגביל את עצמם.

2. יישוב דעת.

3. אומץ לב.

4. צדק.

ארבעת התכונות אמורות ליישב את הקונפליקט בנפש למשל: החכם הוא זה שפועל לפי ההיגיון אחרי שהשיג את הריסון של שני כוחות הנפש האחרים. כלומר, בעזרת מערכת הכשרה וחינוך יוכלו אנשים מסוימים לשלוט בתאוות שלהם.

תרגום תורת הנפש למדינה: אם נערוך אינדוקציה ונשליך את הנפש על המדינה נראה כי גם המדינה מורכבת באותה צורה- מבחינת הרכב האוכלוסייה- יותר אנשים נשלטים על ידי התאווה, פחות על ידי אומץ הלב ומעטים על ידי התבונה.

הסגולה הטובה: הדאגה לנפש צריכה להתבצע לצורך מטרה אחת בלבד וזה טיפוח הסגולה הטובה- קיומה של הסגולה הטובה היא הנחה אכסיומטית, איננו מטילים בה ספק.

 מהי הסגולה הטובה?

1. סוקרטס טען כי האנשים האוחזים בה (סגולה טובה) הם הפילוסופים ואסור להם להתערב בחיים הפוליטיים מכיוון שיהרגו אותם כמו שעשו לו בסופו של דבר. לדעתו עליהם לצפות בפוליטיקה מהצד ולתת את התשתית הרעיונית.

2. אפלטון אומר ההיפך- בעל הסגולה הטובה הוא הפילוסוף ועליו להיות חלק בלעדי מהפוליטיקה, הוא המהות היחידה של העשייה הפוליטית. על מנת לטפח את הסגולה הטובה על פי אפלטון צריך ידיעה- לדעת מהי הסגולה הטובה, כל פילוסוף צריך לעבור את תהליך גילוי הידיעה לכן עינינו המרכזי של הפילוסוף היא ההכרה. מה ההבדל? ידיעה- הרגע הנקודתי בו אתה יודע- הגילוי. הכרה- ההכרה בזה שאני יודע, והתהליך שעוברים עד לגילוי עצמו.

ההתייחסות לחושים ואינסטינקטים: האם זה שאני לא מכירה בקיומו של דבר מסוים אומר שהוא לא קיים- על פי אפלטון לא. האמת המוחלטת קיימת, זה שאני לא מודעת לקיומה לא עושה אותה פחות קיימת. שאלת הכוכב- האם הוא קיים אם אני רואה אותו כשלמעשה אני רק רואה את האור שלו (כלומר, ייתכן כי הוא כבר לא קיים פיזית מאחר שאנו רואים את אור הכוכבים שנים אחרי הנצנוץ)  על פי אפלטון החושים הם כלי שאסור להשתמש בו על מנת לגלות את האמת. החושים מטעים אותנו, הם אינם מקנים לנו ידיעה אמיתית הם מקנים לנו ידיעה מסולפת משמע- הכוכב לא באמת קיים.  החושים מתעתעים בנו אולם יש אנשים שאינם יכולים מעבר לזה, שרק החושים מנחים אותם ולכן אנשים אלו לא צריכים להיות מנהיגים פוליטיים. כל טרדות הגוף כולל תחושות פיזיות ואינסטינקטים מפריעות לחיי עיון. גם האינסטינקטים הם לא אמת ואסור לנו לסמוך עליהם בשום אופן.

• אסור בשום אופן להשתמש בחושים על מנת לזהות את הממשי, עלינו להשתמש בכלים אחרים מאחר והחושים מטעים אותנו בזיהוי האמת (מודגש במשל המערה)

הרמוניה- פירושו ביוונית התאמה או הכיוון הנכון של המיתר (מקורו במוסיקה)  אפלטון מסביר כי הרמוניה פירושה הכיוון הנכון וההתאמה של היחסים בין הגוף לנפש. אותה הרמוניה קיימת גם בין המדינה לבין הטבע, צריך להיות תיאום מושלם.

הגוף= טבע, המדינה= הנפש.

האם ישנם דברים ממשיים שאינם מוחשים? לפי אפלטון- כן ויותר מזה- הכי ממשי הוא הלא מוחשי, מה שלא מטעה הוא הלא מוחשי.

במה שונים דברים ממשיים מהמושאים המוחשיים? או בפשטות במה שונים הרעיונות מהפיזי? השאלה היא חשובה מאחר וכדי ליצור הרמוניה צריך שבניית המוחשי תתבסס על הממשי כלומר, את המציאות נבנה על בסיס האמת המוחלטת. ההרמוניה מתקיימת ברגע שהיחסים בין המוחשי לממשי יהיו בעלי התאמה.מוחשי- לא רק באמצעות חוש המישוש אלא גם באמצעות רגש.

תורת האידיאות של אפלטון:

על פי תורת האידיאות של אפלטון אם האמת המוחלטת פוסלת את כל מה שקיים נלמד רק מה לא נכון, דרך השלילה יכולה לפסול את מה ששקרי, אבל אתה לא לומד ממנה מה אמת, לכן זקוקים למשהו נוסף- אידיאה- ביוונית פירוש המילה היא צורה חיצונית. לפי אפלטון- אידיאה היא הכול חוץ מצורה. הוא לוקח את המושג ועושה בו שימוש לצרכיו.  טענת אפלטון הוא שכל מה שאנו מכירים היום והוא מוחשי במובן הפיזי- הוא ביטוי של אידאות שונות- אידאה= קונספט/ אמת מוחלטת. אנחנו מכילים בתוכנו את הידיעה, מכיוון שהנשמה היא נצחית (קיימת לפני שהגוף נוצר ולכן היא גם קיימת אחריו) הנשמה היא בעצם הידיעה היא מכילה אותה.  האמת והידיעה הם נצחיות ומוחלטות לכן אינן יכולות להתחלק לחלקים להתפרק או להיעלם. הידיעה קיימת בתוכנו, בתוך הנשמה. המסקנה- הנשמה קיימת תמיד.  כלומר- האמת קיימת בתוכי עוד לפני הידיעה.  הידיעה והאמת הן נצחיות. האידיאה קיימת באופן נצחי מעל למציאות, קיימת אמת מוחלטת אחת הנמצאת בתוכנו. אנו צריכים להבין כי היא הייתה בתוכנו לפני שראינו את מושאיה.

אפלטון מדבר על כך שקיימות שלוש סוגי אידיאות:

1. אידיאות אתיות- אתיקה מוסר, מה שטוב, מה שצודק.

2. אידיאות אסתטיות- מה יפה.

3. אידיאות מתמטיות- מה ששווה.

האמירות המשמעותיות של אפלטון על האידיאות:

1. הן נצחיות- קיימות מעל למציאות.

2. הן שלמות והן אחת- אחת במובן שהן לא ניתנות לפירוק.

3. הן בלתי משתנות בעליל- הן מוחלטות וקבועות ולכן הן אינן עוברות תהליך של התהוות וכליה.

4. הידיעה קיימת בתוכנו וכדי לדעת אנו צריכים לעבור תהליך של היזכרות.

תורת האידיאות נוגעת בכל תחום (למשל שולחן, הוא תוצר של אידיאה- מתמטית ואסטטית, השולחן הוא יצירה שמבוססת על רעיון) הקושי הגדול הוא העובדה שקיימות אידיאות אתיות שלא תמיד חיים על פיהן. אנו יכולים להסיק כי הכרנו את האידיאה לפני החיים המציאותיים שלנו אולם איננו יכולים להסיק כי חיינו על פיה.  אצל אפלטון ההרמוניה בין הגילוי לפרקטיקה צריכה להיות מושלמת. הוא טוען כי אחת החוויות הקשות של הפילוסוף הוא לדעת את האמת ולא להיות מסוגל לממשה. מרקס לעומת זאת לא חווה את החוויה הקשה מאחר ומאמין כי האמת שלו היא לא תלויה בדבר ולכן תתממש בכל מקרה.

תורת ההזכרות/ההכרה של אפלטון עונה על 2 שאלות:

1. כיצד אנו לומדים?

2. מה טיבה של הידיעה שאנו יודעים?

ההכרות עם האידיאה היא ההכרות שלנו עם הנשמה. תמיד ידענו, לא רכשנו ידיעה ולא רכשנו ידע, תמיד ידענו פשוט עברנו תהליך של התעוררות והזכרות. אנו רוחשים את ההכשרה המקצועית והניסיון לפענוח. את זה גם המתאימים לא יודעים תמיד לעשות. גם המתאימים זקוקים להכשרה.

הפילוסוף מורכב מ-2 חלקים:

1. כשרון.

2. הכשרה.  ההכשרה שעליה אפלטון מדבר מטרתה פענוח הידיעה והטיהור שלה. צריך לטהר את כל חיינו על מנת להגיע לידיעה הממשית. זה אומר שאם נגיע לשלב זה, כל מה שיישאר לנו זה טוב בלבד. על פי אפלטון החיים הראויים אם נחיה אותם כולנו יהיה בעולם רק טוב ללא רע.

ראה גם: אפלטון- המדינה חלק ד