סיכום לבגרות בהיסטוריה: הספר הלבן הראשון והשני

הנסיגה ההדרגתית של בריטניה מהתחייבויותיה כפי שבאה לידי ביטוי בספר הלבן הראשון ובספר הלבן השני.

הספר הלבן של צ'רצ'יל (1922):

רקע לפרסום: עם סיום המאורעות ב1921 (מאורעות תרפ"א) הוקמה כאמור וועדת חקירה לגבי פרוץ המהומות, וועדת הייקרפט על שם השופט הייקרפט, שקבעה כי האירועים פרצו בגלל מדיניות פרו-ציונית שבאה לידי ביטוי התמיכה גורפת בשאיפות הציוניות. מדיניות זו עוררה את חששם של הערבים מפני גזלת אדמתם ופרנסתם, וכל עוד תימשך מדיניות זו לא תיפסק האלימות. ערביי א"י נלהבים מאוד ממסקנות הוועדה ושולחים בעקבותיהם משלחת לבריטניה שמפיצה תעמולה כנגד היהודים. משלחת זו זכתה לסיקור תקשורתי נרחב ודעת קהל אוהדת. בעקבות הוועדה ותגובתה מתפרסם ביוני 1922 הספר הלבן הראשון (לבן בגלל צבע כרכתו), שהוא מסמך רשמי שמפרסמת בריטניה להבהרת מדיניותה בא"י. נקרא ע"ש שר המושבות צ'רצ'יל, מחבר הספר. סעיפי הספר קיבלו את אישור בפרלמנט והפכו למדיניותה הרשמית של בריטניה בא"י.
תוכן הספר הלבן: בריטניה פירשה בספר את זה הצהרת בלפור וכתבה כי לא התכוונה לקבוע שא"י יהודית כפי שאנגליה אנגלית, ולכן בהצהרת בלפור לא נאמר שא"י בכללה תהפוך לבית הלאומי היהודי, אלא שהבית הלאומי היהודי יוקם בא"י (אך לא בכולה!!!). עם זאת, ממשלת בריטניה מדגישה שהצהרת בלפור איננה ניתנת לביטול או שינוי, והיהודים יושבים בא"י בזכות ולא בחסד. בנוסף, ההגירה לא"י תימשך אבל היקפה יקבע לפי יכולת הקליטה בארץ. עוד החלטה בספר הלבן הייתה למסור את עבר הירדן המזרחי לעבדאללה, בנו של השריף חוסיין ממכה. עבדאללה נותר כפוף לנציב הבריטי, אך אזור זה חדל להיות חלק מא"י. המטרה להחלטה זו לקיים חלק מההבטחות שבריטניה בהטיחה לערבים במלחמת העולם הראשונה באיגרת חוסיין מקמהון.
ההתנגדות לספר הלבן הראשון של צ'רצ'יל: הערבים דחו אותו מפני שחשו שלא זכו למענה לכל דעותיהם, למרות שהספר הלבן אישר הקמת מועצה מחוקקת בא"י שהייצוג בה הוא ע"פ יחסיות למספר התושבים, כלומר רוב עצום לערבים. היהודים כמובן התאכזבו מההגבלות על העלייה לא"י, בעיקר לאור המושג העמוק "כושר הקליטה של המשק", הרי שאם מדובר במשק ערבי-יהודי משותף, מצב של אבטלה ערבית יכולה להשפיע שלא לצוריך על העלייה היהודית. עם זאת, בפועל, השלטונות הבריטים התחשבו בעיקר בכלכלה היהודית ולא במצב המק הערבי.
רקע לפרסום: הלורד פספילד פרסם את הספר הלבן השני בשנת 1930, לאור מסקנות הוועדה הכלכלית לחקר מצב במשק בא"י ויכולת הקליטה, שמינטה וועדת החקירה שאו (ע"ש השופט שאו) שקמה בעקבות מאורעות תרפ"ט ב1929. ספר זה היווה חולייה נוספת בשרשרת ארוכה של נסיגות בריטיות מתמשכות ממחויובותיהם כלפי הבית הלאומי בא"י , ויהיה יותר תקיף מהספר הראשון של 1922 (צ'רצ'יל).
תוכן הספר הלבן השני: הספר הלבן השני קבע כי ההתיישבות הציונית גרמה לנישול פועלים ערביים רבים מאדמותיהם, ועל כל יש להכריז על צמצום העליים היהודית. הספר הנהיג שיטה חדשה לאופן חלוקת הסרטיפיקטים, על פי כוח המשק הערבי בלבד, אף על פי שעד אז התחשבו רק במשק העברי. בנוסף נקבעה הקפאת אדמות שבידי יהודים; תיאסר רכישת אדמות ההתיישבות היהודית תיאלץ להסתפק במה שיש לה כעת.
הספר הלבן היה פרו ערבי במהותו, והכריז על תוכנית חדשה לפיתוח החקלאות הערבית. בנוסף, הוא המליץ על הקמת וועדה מחוקקת, שיחס הערבים ליהודיים שם יהיה 1:4. המשמעות של עולות אלו היא הקפאת ההתיישבות היהודית, עצירת התקדמות הבית היהודי הלאומי בא"י ונסיגה מוחלטת מהמדיניות הרשמית של הצהרת בלפור.

הספר הלבן הקיצוני בהגבלותיו עורר גל של מחאה והתמרמרות אצל כל תומכי רעיון הבית הלאומי (לא רק יהודים, גם בריטים), מפני שהוא הסתמך על הנחות מפוקפקות, והיה ברור לכל כי הוא מסמל עצירה בהתפתחות הבית הלאומי בא"י. חיים ויצמן הודיעה במכתב זעום ללורד פספילד על התפטרותו מנשיאות האחדות היהודית וההסתדרות הציונית. התפטרותו הותירה רושם עז על פוליטיקאים בריטים, שהכירו את וויצמן בנכונותו העקרונית לשיתוף פעולה עם הבריטים. ההנהלה הציוני הביאה את מחאתה בקיומן של אסיפות עם גדולות בארץ התפוצות, ובפרסום חומר רב המראה בבירור כי הנתונים עליהם התבסס הספר הלבן הם מוטעים ומאלפים, והציגו את השיפור הכלכל במשק הערבי נוכח העלייה העברית.

הערבים כמובן היו מרוצים מאד ממדיניות הספר הלבן החדש, אך חילוקי דעות בריטים קשים הביאו לפרסום איגרת מקדונלד בשנת 1931. איגרת מקדונלד ע"ש ראש הממשל הבריטי נשלחה לויצמן ונתנה פירוש חדש לספר הלבן השני, שביטל למעשה את רוב גזירותיו.