דיני תאגידים: תשקיף
הסיכום שלפניכם לקוח מתוך אסופת סיכומי הקורס "דיני תאגידים למנהלים", ראו גם מאגר הסיכומים במנהל עסקים וכן מאגר הסיכומים של האוניברסיטה הפתוחה
מה יש לגלות בתשקיף?
התשקיף הוא אמצעי גילוי לציבור המשקיעים, ועליו לפרט אלו ניירות ערך מוצעים לציבור – מניות, אג"ח, וכן הלאה. מרגע שהוצא התשקיף והניירות הועברו לבעליהן החדשים, חייבת החברה כתאגיד מדווח בכל הדיווחים הנדרשים מחברה ציבורית. יש תקנות מיוחדות שמסדירות זאת. ס' 16 לחוק ניירות ערך מורה מה אסור שיופיע בתשקיף- פרט מטעה. המידע בתשקיף חייב להיות אמין וברור, ואינו יכול להתנסח לשתי פנים.
מתי מפרסים תשקיף? הכרח בשלושה אלמנטים:
(1) הצעה– האם הכרח במעשה אקטיבי, או שניתן להסתפק במעשה יותר פסיבי, כמו מודעה באתר אינטרנט. יש הכרח בפעילות אקטיבית מסוימת, אך ניתן בטכנולוגיות שונות כמו אינטרנט.
(2) נייר ערך– דוגמאות: מניות, אג"ח. אולם יש מכשירים פיננסיים שלא ברור האם הם מהווים נייר ערך. חשוב רק לדעת שלא כל דבר הוא נייר ערך, ויש מבחן מהותית כלכלי.
"ניירות ערך" – תעודות המונפקות בסדרות על-ידי חברה, אגודה שיתופית או כל תאגיד אחר ומקנות זכות חברות או השתתפות בהם או תביעה מהם, ותעודות המקנות זכות לרכוש ניירות ערך והכל בין אם הן על שם ובין אם הן למוכ"ז, למעט ניירות ערך המונפקים בידי הממשלה, שנתקיים בהם אחד מאלה;
(1) הם אינם מקנים זכות השתתפות או חברות בתאגיד ואינם ניתנים להמרה או למימוש בניירות ערך המקנים זכות כאמור;
(2) הם מונפקים לפי חיקוק מיוחד;
(3) ציבור– יותר מ-35 אנשים. אולם, לא כל אחד ייספר כ"ציבור", כמו גופים מוסדיים, אנשים מתוך החברה [ההנחה שיש להם מידע מעבר למשקיע רגיל].
ß קיימת חובה לפרסם תשקיף, אלא אם יש פטור. ס' 15א-ד רבתי מונים שורה ארוכה של מקרים בהם אין צורך לפרסם תשקיף. לדוגמא: לעובדים לא תמיד יש הכרח בפרסום תשקיף, כמי שיודעים על החברה, תאגיד שנסחר גם בחו"ל, גיוס הון עד ל- 200,000 ש"ח.
מה יש לפרסם?
חברה חייבת לפרסם את בעלי העניין בחברה, בעלי השליטה, היחסים השונים בין בעלי המניות, דו"חות כספיים, ייעוד ההנפקה הצפויה (לשם מה מגייסים את הכסף), תיאור העסקים, תכניות לשנים הקרובות, חוו"ד משפטית על תקינות ההליך, וכו'. לעיתים גם יש לדווח על הסכמים מהותיים (כמו שיווק המוצרים).
יש שלב חשוב של חתימות על התשקיף- רו"ח, עו"ד, החברה עצמהç פרוצדורה ארוכה.
הדף הראשון צריך להיות קשה יותר, בו החברה מפרסמת את עיקר הפרטים הרלוונטיים בתשקיף. טוב למשקיע הקטן שקורא רק את העמודים האלו. מאידך, הוא לא מספק לצרכים מתקדמים יותר.
החברה מגישה טיוטת תשקיף לבורסה ולרשות, שצריכות לאשר זאת לפני הפרסום לציבור. התהליך מאוד יקר וארוך (כמה חודשים טובים), ועולה כ-200,000 ש"ח.
כדי להקל על החברות יש אופציה של "תשקיף מדף"- יש בו את כל המידע, והיא טוענת כי במהלך השנתיים הקרובות תציע לציבור לקנות ני"ע מסוגים מסוימים, ואז תצא רק הצעה משלימה עם סוג הניירות בדיוק. התשקיף תקף לשנתיים. לחברה כדאי להכליל בתשקיף כמה שיותר אופציות של ניירות כדי לחסוך את התהליך בשנית.
בזמן האחרון, בשל המשבר כמעט ואין הנפקות. חברות רבות הוציאו בזמן זה תשקיף מדף, כי אין להן מה לעשות בינתיים. ככה כאשר המשבר יחלוף יוכלו לעשות את ההנפקה במהירות ולא לבזבז זמן על הכנת תשקיפים חדשים.
אם יש פרט מטעה, לרוב התביעה בעקבות אותה הטעייה תיעשה בצורה של תביעה ייצוגית. האחריות אינה רק של החברה, אלא גם של בעל השליטה, דירקטור ומנכ"ל.
31. אחריות בשל פרט מטעה בתשקיף [תיקון: תשמ"ח, תשס"ד, תשס"ד(2)]
(א) (1) מי שחתם על תשקיף לפי סעיף 22 אחראי כלפי מי שרכש ניירות ערך במסגרת המכירה על פי התשקיף, וכלפי מי שמכר או רכש ניירות ערך תוך כדי המסחר בבורסה או מחוצה לה, לנזק שנגרם להם מחמת שהיה בתשקיף פרט מטעה.
(2) האחריות לפי פסקה (1) תחול גם על מי שהיה, במועד שבו אישר הדירקטוריון את הנוסח הסופי של התשקיף, דירקטור של המנפיק, המנהל הכללי שלו או בעל שליטה בו;
(ב) תקופת ההתיישנות של תביעה לפי סעיף קטן (א) שלא הוגשה עליה תובענה היא שנתיים מיום העסקה או שבע שנים מתאריך התשקיף, לפי המוקדם.
ס' זה הורחב בהמשך-
38ג. אחריות לנזק בשל פרט מטעה בדוח, בהודעה או במסמך [תיקון: תשס"ד]
(א) הוראות סעיפים 31 עד 34 יחולו, לפי הענין ובשינויים המחויבים –
(1) על תאגיד, דירקטור של תאגיד, המנהל הכללי שלו ובעל שליטה בו – לגבי פרט מטעה שהיה בדוח, בהודעה או במסמך שהגיש התאגיד לפי חוק זה (בסעיף זה – דיווח);
(2) על מי שנתן חוות דעת, דוח, סקירה או אישור שנכללו או שנזכרו, בהסכמתו המוקדמת, בדיווח – לגבי פרט מטעה שהיה בחוות הדעת, בדוח, בסקירה או באישור האמורים.
(ב) בסעיף זה, "בעל שליטה" – למעט המדינה.
כלומר ישנן שלוש קבוצות של נושאי אחריות בתשקיף:
(1) חותמי התשקיף- תאגיד, דירקטוריון, חתם
(2) בעלי סמכויות ניהול/ יכולת שליטה בתאגיד – בעל שליטה, מנכ"ל
(3) מומחים- רו"ח, עו"ד, חתמים
עילת התביעה (עצמאית מכוח ני"ע)- "פרט מטעה בתשקיף". יש להוכיח- פרט מטעה, נזק(כללי) וקש"ס.
ס' 33 מעניק הגנות מהאחריות–
א. אדם יכול להוכיח שנקט בכל האמצעים סבירים, ולכן לא חלה עליו אחריות.
ב. ניתן להוכיח שמי שרכש את הנייר על סמך התשקיף כבר ידע על הפרט המטעה המצוי בו ולכן אין הסתמכות ואין אחריות.
יש גם הגנה ביחס למידע הצופה פני עתיד שנכלל בתשקיף (כמו תחזיות)- לא ניתן לתבוע בגין תחזית שלא התממשה בתשקיף.
גילוי בשוק המשני:
אין אפשרות לחברה להימלט מהחובה לדווח בשוק המשני, חובה מציקה ביותר.
מה צריך לדווח וליידע?
תקנה 36 קובעת שאירוע או עניין חורגים מעסקי התאגיד הרגילים – חייבים בדיווח. אלו הם דוחות מידיים, שיש להגיש בגין כל תביעה שהוגשה כנגד החברה, חוזה שבוטל, אך גם דברים חיוביים כקידוח גז טבעי שהתגלה, אישור מרשם הפטנטים, וכן הלאה. התקנות קובעות את הנהלים לפרטי פרטים, כולל את השעה המדויקת שעד אליה צריך לדווח, כתלות במועד שבו הגיע אליה המידע. הדיווחים צריכים להגיע עד 13:00 או עד 09:30 ביום שלמחרת, כתלות במועד בו הגיע המידע.
הדיווחים נעשים באופן אלקטרוני, על ידי העלאת הדו"ח למחשב באמצעות חתימה אלקטרונית, לאתר הרשות לניירות ערך – המגנ"א. זהו אתר הפצה. ישנם חוקים רבים בארץ העושים שימוש ביכולת החתימה האלקטרונית, המאפשרת לאמת שאכן מדובר במידע אותנטי המוגש בשם החברה. החומר מועלה באמצעות ה-token והרשאת החתימה האלקטרונית, ומרגע שהמידע עובר וראיפיקציה, תוך 10 שניות החומר כבר מתעדכן באתר ומופיע בו באופן רציף מעתה ואילך. ההודעות המפורסמות באתר המגנ"א עוברות למעשה לרשות לניירות ערך, המתחזקת את האתר. האתר של הבורסה, מאיה, גם הוא מתעדכן באמצעות המגנ"א, כך שהדיווחים מופיעים כל העת בשני המקומות.
פס"ד פולק- חברה הואשמה בפרט מטעה בשל השמטת מידע. הוא טען כי המידע היה חשוף לציבור דרך העיתונות, ולכן אין חובה להעביר זאת דרך המגנ"א. ביהמ"ש דחה טענה זו– לא רק תוכן המידע חשוב אלא גם צורת הדיווח- תקשורת אינה אמינה ובטוחה כמו המגנ"א, ונעלמת תוך יום.
פרט לאירועים מהותיים, יש גם רשימה של נושאים שתקנות הדיווח מחייבות- שינוים ביכולות הצבעה, מינוי נושאי משרה, בעלי עניין, שינוי הון וכולי…
לסיכום- הדיווח בשוק המשני הוא:
- מיידי
- תקופתי- דוחו"ת שנתיים, רבעוניים… החברה רשאית להגיש דו"ח שנתי עד 31 במרץ. רמת הגילוי הנדרשת בדוח השנתי היא כמו בתשקיף.
פס"ד ישקר- האם חברה פרטית (שהיא קשורה/מסונפת) צריכה לצרף את הדוחו"ת הכספיים שלה לדוחות של החברה הציבורית? החברה הפרטית (ישקר) מוחזקת ב-100% ע"י חברת אחרת, שהיא מוחזקת ב-26% ע"י חברת דיסקונט (הציבורית כמובן). רשות ני"ע דרשה לצרף לדוחות המוגשים את הדוחות של ישקר. האם באמת היא מחוייבת? מי שהתנגד לכך הוא בעלי המניות של ישקר.
טענות ישקר- זכות לפרטיות.
דיסקונט- טוענת שיש לה אינטרס רב ומהותי בחברה הפרטית.
ביהמ"ש (ברק) קובע שמחובתה של חברה ציבורית לפרסם דוחות, נגזרת החובה של חברה פרטית לפרסם, ולא נסכל את כל עיקרון הגילוי הנאות.
ההבדל בין התוצאה בפס"ד זה לתוצאה בפס"ד ברנוביץ'– בברנוביץ' המבנה שתמרץ את הגילוי היה הערבויות, בעוד שכאן המבנה העסקי הוא היות החברות קשורות באחזקת מניות.
ביהמ"ש ציין כי תוצאה זו אינה קשה שכן ישנן דרכים למנוע את פרסום המידע באישור רשות לני"ע- ע"י פטור/עיכוב.
פטור: ס'19- פטור לשמירה על זכות מסחרית ובטחון המדינה.
עיכוב: בקשה לעיכוב דוחות בשעות/ימים עד להתפתחות מסוימת במטרה שלא לסכל עסקה שבה נערך הדו"ח. הסעיף נותן מספר אפשרויות לאישור עיכוב- הפרסום ימנע השלמת עסקה, להרע את תנאי של הפעולה וכולי… הנטייה להיענות לעיכוב רבה יותר ממתן פטור.
ראה גם: פרסום מידע רך
