סיכום מלכים א' פרק כ"ב 1-40
סיכום זה הינו חלק ממאגר הסיכומים בתנ"ך על פי תוכנית הלימודים החדשה המעודכנת, תת נושא נביאי אמת ושקר, סיכום ספר מלכים
במלכים א' פרק כ"ב פס' 3-1 מתואר סוף שביתת נשק של שלוש שנים בין ארם (סוריה של היום) ובין ממלכת ישראל הצפונית בה מלך המלך אחאב בן עמרי באמצע המאה התשיעית לפני הספירה.בסיום שביתת נשק זו,מלך ישראל מכנס את אנשיו על מנת לכרות ברית פוליטית- צבאית עם יהושפט,מלך ממלכת יהודה הדרומית אז שיעזור לו לצאת ביחד למלחמה נגד ארם כדי להחזיר לממלכת ישראל שטחים שבאזור רמות גלעד (בעבר הירדן המזרחי,ממלכת ירדן היום),שבזמנו נלקחו על ידי הארמיים.
מלכים א' כ"ב פס' 5-4 לאחר תיאור ברית פריטטית (הסכם פוליטי-צבאי בין מלכים שווים בכוחם,כפי שניתן להבין מלשון יהושפט,מלך יהודה : "כמוני כמוך כעמי כעמך כסוסי כסוסיך",יש שוויון מלא בין שני מלכי יהודה וישראל,חוץ מזה רואים שאחאב מבקש ולא דורש ממלך יהודה לצאת עמו למלחמה)
מלך יהודה מבקש לדרוש את דבר ה' בעניין,כלומר לברר האם ה' ייתן להם את הניצחון או חלילה תהיה מפלה בקרב.בירור כזה נעשה באמצעות שאלה לנביאים.פס' 7-6 400 נביאי ה' מנבאים פה אחד ניצחון מוחץ למלכי ישראל ויהודה על ארם.יהושפט,מלך יהודה לא משתכנע עד הסוף מנבואתם חיובית זו אולי בגלל שכל ה 400 מנבאים פה אחד אותו הדבר ובאותה הלשון ממש.
מלך יהודה רוצה "חוות דעת" נבואית נוספת מפי נביא אחד נוסף. ב מלכים א' כ"ב פס' 9-8 אכן מודה אחאב שיש נביא ה' נוסף שהוא שונא כי נבואותיו תמיד רעות לו,בשם מיכיהו בן ימלה.בכל מקרה מלך יהודה מתעקש שיביאו את מיכיהו בפניהם.בפס' 10 מתוארים שני המלכים יושבים על כיסאותיהם לבושים בגדי מלכות בגורן שבשער העיר שומרון כאשר כל הנביאים מתנבאים לפניהם.
פרשנים אחדים פירשו את המילה "גורן" כאן ככיכר ציבורית בקרבת שער העיר,בו גם ממוקמים בתי הדין והשוק.אפשרות אחרת היא לומר שבגורן נעשו כינוסים וטקסים פולחניים ציבוריים ושם לפני צאת הצבא לקרב הועלו קרבנות לאלוהות.בפס 11 צדקיה בן כנענה אחד מ400 נביאי השקר עשה לעצמו קרני ברזל לסמל את תבוסת הארמים שתבוא מול צבאות יהודה וישראל (רגיל היה שנביאים,גם נביאי אמת,נביאי ה' כמו ירמיהו הנביא,עשו מעשים או אביזרים סמליים להמחיש את נבואתם,ראו ירמיה,פרק כ"ח,ששם הנביא ירמיהו מסתובב עם מוטת עץ על צווארו להמחיש את השלטון הבבלי על יהודה,וחנניה בן עזור,נביא שקר,שבר לו אותה להמחיש שהמרד נגד בבל יצליח,אך ירמיהו עשה לעצמו תחתיה מוטת ברזל להמחיש כמה כבד יהיה העונש וכמה קשה יהיה על יהודה העול הבבלי). ב מלכים א' כ"ב פס' 14-13 הפקיד שנתבקש להביא את מיכיהו הנביא (כנראה מן הכלא) לפני המלכים מבקש ממנו לנבא נבואה חיובית בהתאם לנבואת השקר של יתר הנביאים.
תחילה הנביא עונה בלעג שאכן כביכול ה' ייתן את הניצחון.הלעג הוא כה ברור שאפילו אחאב דורש מהנביא לומר לו את האמת.אז מיכיהו מנבא את מפלתן של ממלכות ישראל ויהודה בפני צבאות ארם,כאשר מלך ישראל ייפול בשדה הקרב.הנבואה נאמרה בדימוי בו ישראל הם הצאן והרועה הוא מלך ישראל.ישראל יהיו נפוצים אל ההרים כצאן ללא רועה ולכן ה' יאמר שכל אחד ישוב לביתו בשלום,כלומר רק מלך ישראל ימות וכל השאר לא ייפגעו למרות התבוסה.
מלך ישראל שומע זאת ומתלונן למלך יהודה שאכן אמר לו שהנביא הזה ינבא רק רעות עליו.
אז הנביא מיכיהו מתאר התכנסות בשמיים בין ה' והפמליה שלו,מלאכי השרת המכונים כאן צבא השמיים,בה האל מבקש מתנדב שיפתה את אחאב לצאת למלחמה כדי ליפול בה.רוח אחת מתנדבת לשמש רוח שקר בפי נביאי השקר לפתות את מלך ישראל לצאת לקרב ולמות בו.
(התיאור הוא דומה מאוד למתואר בספר איוב ,פרקים א'-ב',שם השטן כאחד מלאכי השרת יוצא לפגוע באיוב,בשליחות האל).הקושי התיאולוגי הוא הכיצד ה' מטעה את מלך ישראל שטרח לדרוש את ה' על פי בקשתו של מלך יהודה,לפני צאתם לקרב ? חז"ל פירשו שהרוח המטעה היא רוחו של נבות היזרעאלי שכך נוקם באחאב על העוול שנעשה לו על ידו (מלכים א',פרק כ"א).
ההתכנסות השמימית מקבילה בלשונותיה ובתיאוריה להתכנסות האנושית בגורן בשערי שומרון.
בארץ יושבים על הכסא מלכי יהודה וישראל וכנגדם בשמיים ה' יושב על כסא מלכותו.
קבוצת נביאים מתנבאים בפניהם בארץ ואילו בשמיים צבא השמיים,המלאכים עומדים משני צידי האל.מלכי יהודה וישראל שאלו את הנביאים שאלה : האם לצאת לקרב או לא ? לעומתם ה' שאל את מלאכיו מי יפתה את אחאב ? הנביאים עונים לשאלת המלכים וגם המלאכים עונים לשאלת האל (ראו פס' 10,6 כנגד פס' 20-19).כמו כן בין פס' 23-19 ופס' 17 הנפתחים במילה "ראיתי" יש קשר של סיבה ותוצאה כי בגלל שה' שלח רוח לפתות את אחאב לצאת לקרב,הוא ייהרג בו ועם ישראל יישאר כצאן ללא רועה. בפס' 25-24 נביא השקר צדקיה בן כנענה מגיב באלימות כלפי הנביא מיכיהו,כי סוטר לו על לחיו באמרו לו איך זה שרוח ה' עברה ממנו אליו ? כלומר מאשים אותו שהוא לא באמת מנבא בשם ה' כי רוח ה' אצלו,אצל צדקיה,וכלל לא הרגיש מתי ואיך רוח זו עברה ממנו אל מיכיהו.מיכיהו עונה לו בלעג : אם אתה באמת רואה את העתיד להתרחש ברוח ה',בוודאי כבר ראית את היום תיאלץ לברוח מחדר לחדר כי ההמון ירדוף אחריך אחרי שנבואתך תתגלה כנבואת שקר. מלכים א' כ"ב פס' 28-26 : אחאב,מלך ישראל מצווה לכלוא את מיכיהו (כנראה בחזרה שכן נראה היה כבר אסור מקודם) ולהאכילו לחם ומים לחץ עד שיחזור בשלום מהמלחמה.מיכיהו אומר שאם מלך ישראל אכן ישוב בשלום,אז הוא,מיכיהו נביא שקר.המשפט "ויאמר שמעו עמים כולם" שאופייני לתחילת נאום נבואי ולא לסופו כמו כאן,מיוחס על ידי פרשנים מסוימים לאחאב המלך שרצה לומר שאכן ישמעו כל יושבי הגורן שהוא ישוב מהקרב בשלום ומיכיהו יוכר כנביא שקר.אולם פירוש הגיוני יותר לומר שמשפט זה נוסף על ידי עורך ספר מלכים שרצה לקשר בין מיכיהו בן ימלה הנביא שבסיפור לנביא מיכה המורשתי הפותח את ספרו בתנ"ך במשפט הזה.
במלכים א' כ"ב פס' 33-30 הכנות למלחמה מלך ישראל אומר למלך יהודה שהוא ייצא לקרב מחופש לאחד מפשוטי העם ואילו מלך יהודה שייצא לבוש בבגדי מלכות כי שנאת הארמים מופנית אל מלך ישראל יותר מאשר אל מלך יהודה,שהוא סך הכל בעל ברית שבא רק לעזור.מלך ארם גם מורה ברוח זו את חייליו וקציניו לחפש את מלך ישראל כדי להרוג אותו ישר בלי להתעסק יתר על המידה עם לוחמים אחרים.רצון מלך ישראל להתחפש מראה על כך שבכל זאת חושש שמא דברי נבואת מיכיהו בדבר מפלתו בקרב הם אמת.במהלך הקרב הארמים סבורים בטעות שמלך יהודה הוא מלך ישראל אך למשמע צעקתו הבינו שהתבלבלו.חייל ארמי ירה חץ מקשתו ובמקרה פגע ישירות במלך ישראל שהורה לנהג המרכבה לחזור לאחור כי נפגע אם כי בגבורה עילאית אחאב מלך ישראל דימם כמעט יום שלם בעומדו על מרכבתו פגוע קשה עד שדמו הכתים את המרכבה כולה. (מלכים א' כ"ב פס' 35-34). עם שקיעת השמש עברה השמועה על התבוסה וכל איש מישראל ברח לביתו.
נבואת מיכיהו בן ימלה נתגשמה במלואה.המלך הובא מת לעיר שומרון כאשר הכלבים ליקקו את דמו שנזל מן המרכבה,ובכך נתגשמה חלקית נבואתו של אליהו הנביא כעונש על גזילת כרם נבות ורציחתו (סיכום מלכים א', פרק כ"א) כי בכל זאת לקיקת דמו על ידי הכלבים לא נעשתה במקום כרם נבות ביזרעאל כפי שאליהו ניבא אלא בשומרון וגם כי פה כתוב גם שזונות רחצו בדמו,דבר שכלל לא מופיע בנבואת אליהו. מלכים א' כ"ב פסוקים 40-39 מסכמים בנוסחה המוכרת לאורך ספר מלכים בסוף כל מלכות את תקופת מלכות אחאב מלך ישראל אשר מאופיינת כתקופה של רווחה כלכלית ושפע כי נבנו ערים וארמונות,במיוחד ארמונו אשר בשומרון שקושט בשנהב יקר המיובא מחו"ל.
