סיכום מלכים ב' פרק כ"ד – כ"ה – חורבן ממלכת יהודה וגלות בבל
סיכום זה הינו חלק ממאגר הסיכומים בתנ"ך על פי תוכנית הלימודים החדשה המעודכנת, מתוך תת הנושא של ספר מלכים
מלכים ב', כ"ד , פסוקים 20-8 ( משמש רקע לפרק כ"ה)
על פי המסופר במלכים ב’ פרק כ”ד יהויקים (609-597) השתעבד תחילה למצרים אבל בשנת 605 שינה את מדיניותו ונשתעבד לנבוכדנאצר מלך בבל במשך 3 שנים.
בשנת 601 הוא החליט למרוד בו, ומלך בבל עלה על ירושלים בשנת 598 וצר עליה. יהויקים מת באמצע המצור הזה (בשנת 597) ובנו יהויכין שמלך במקומו רק 3 חודשים החליט להיכנע לבבל והוגלה יחד עם כל משפחת המלוכה והאליטה הירושלית לבבל (בשנת 597). אירוע זה ידוע כ"גלות יהויכין". מלך בבל המליך במקומו את דודו (אחיהם של יהויקים ויהואחז ובנו של יאשיהו) מתניהו תוך כדי שינוי שמו לצדקיהו (מלך בין השנים 586-597).
בשנת 588 צדקיהו – מלך יהודה האחרון בפועל – מרד בבבל.
מלכים ב', כ"ה : חורבן ממלכת יהודה, בית המקדש בירושלים וגלות בבל
הפרק האחרון של ספר מלכים ב’, פרק כ”ה, מספר על האירועים שהתרחשו בשנתיים האחרונות של ממלכת יהודה (586-588) , על חורבנה (בשנת 586) ובארבעת הפסוקים האחרונים על שחרורו של יהויכין (מלך יהודה החוקי האחרון שיצא לגלות בשנת 597) מן הכלא הבבלי (בשנת 560). הפרק מחולק לששה חלקים :
1) כיבוש ירושלים והענשת צדקיהו (מלכים ב', כ"ה פס' 1- 7)
2) חורבן יהודה והגליית התושבים לבבל (מלכים ב', כ"ה פס' 12-8)
3) ביזת כלי המקדש (מלכים ב', כ"ה פס' 17-13)
4) הגליית נכבדי ירושלים לרבלה (בחמת = סוריה) והריגתם (מלכים ב', כ"ה פס' 21-18)
5) מינוי גדליהו בן אחיקם למושל על יהודה ורציחתו (מלכים ב', כ"ה פס' 26-22)
6) בשנת 560 מלך בבל אוויל מרודך משחרר את יהויכין מן הכלא (מלכים ב', כ"ה פס' 30-27)
בי' בטבת 588 הוטל מצור על ירושלים ע"י הבבלים. בט' בתמוז 586 נגמר הלחם בעיר וחומותיה נבקעו ע"י האויב הבבלי. המלך צדקיהו ברח דרך הערבה אבל נתפס ע"י חיילי בבל ( = הכשדים) אשר הביאו אותו אל מלך בבל שישב באותו הזמן בעיר רבלה ( אשר בחמת = סוריה). שם נשפט על כך שהפר את שבועתו הוסאלית ונענש בחומרה ( בניו נרצחו לנגד עיניו, עיוורו את עיניו והובא בשלשלאות נחושת לבבל.)
בז' באב (ע"פ ירמיה נ"ב 12 בי' באב) כחודש אחרי כיבוש העיר מלך בבל שלח את עבדו נבוזראדן רב הטבחים ( = השר הממונה על הוצאות להורג) לשדוד את כלי המקדש, לשרוף אותו כליל ולהרוס את העיר עד היסוד, תוך כדי הגליית תושביה הנותרים למעט העניים שבהם ( = דלת הארץ) על מנת שיעבדו את הכרמים ואת שדות התבואה ( = כרמים ויוגבים) החיוניים לפרנסת צבא בבל הנשאר בארץ. מלך בבל מינה את גדליהו בן אחיקם למושל עליהם בארץ. הוא שלט מן העיר מצפה שבבנימין. הוא נשבע לכל הפליטים הנאספים אליו שלא יקרה להם כל רע אם יעבדו את בבל ויישבו בשקט.
אולם כעבור זמן קצר (קצת יותר משנה) גדליהו נרצח ע"י ישמעאל בן נתניה מבית דוד. הסיבות לכך : ישמעאל רצה למרוד שוב בבבל או אולי הוא שאף להיות השליט במקומו בגלל היותו מזרע המלוכה.
לזכר הרצח הזה נקבע יום צום גדליהו בג' בתשרי ( יום אחרי ראש השנה). תוצאת הרצח הזה הייתה ירידת פליטי יהודה האחרונים למצרים, כי חששו מנקמת הבבלים. רצח זה שם קץ לכל שלטון יהודי בארץ במשך כ50 שנה.
מחבר ספר מלכים רצה לסיים את ספרו בתקווה לעתיד ולכן בפסוקיו האחרונים
(מלכים ב', כ"ה פס' 30-27) הוא מדלג עד לשנת 560 לפנה"ס ומספר שיורשו של נבוכדנאצר, מלך בבל אוויל מרודך שחרר מכלאו את יהויכין (מלך יהודה שהוגלה בשנת 597) והעלה אותו לגדולה כאשר הושיבו בכסא רם ונישא ליד שולחנו, הלבישו בגדים מפוארים במקום בגדי אסיר והקציב לו ולבני משפחתו קצבת מזון קבועה במשך כל ימי חייו.
המסר הוא : עדיין חי וקיים בן לבית דוד והתקווה לחידוש העצמאות היהודית בארץ יהודה לא תמה.
