משמעות המושג "הסתר פנים" ביהדות – סיכום
במדיניות הענישה של האל ישנם שני מישורים: מישור העונש ומישור ה"הסתר פנים".
העונש בא כתגובה ותמיד מבוסס על אמות מידה צודקות, הוא בד"כ מקומי ומחושב וניתן בפרופורציות המתאימות לגודל החטא. גם "הסתר פנים" בא כתוצאה מחטא אבל הוא לא מאופיין ברקע משפטי מוכר, בדיוק או ב"מידה כנגד מידה". הסתר הפנים מאופיין במעיין מחיצה, או קיר – המפרידים בין החוטא לבין האל. לאדם אין גישה לאלוהיו, והאל אינו ניגש (רואה או מתייחס) ליציר כפיו. חומרתו של "הסתר פנים" אינה דווקא במכה או בגמול, ביטויו העיקרי הוא בריחוק. הדחייה והניכור שהאדם חש הם הטראגיים והמכאיבים בעונש זה. הנחש לדוגמא, על חלקו בחטא עץ הדעת נענש ("ועפר תאכל כל ימי חיך") בדרך שלמעשה לא מנעה ממנו כלום פרט לזכות להתייצב מול בוראו ולבקש ממנו יחס (מאחר ומזונו יהיה מצוי בכל, הוא לא יצטרך לחפש ולבקש כמו יתר החיות את התיחסות וסיוע האל).
"הסתר פנים" יכול לגרור תוצאות קשות מאוד כי ללא השגחת האל, אסונות רבים עשויים לפקוד את האדם. (דוגמאות לכך ניתן לימצוא במזמורים כ"ב ו-פ"ח בתהילים, ובספר איוב.)
"הסתר פנים" יכול להיות מופעל גם כלפי עם שלם, ואז זוהי התרחקות והתעלמות של האל מעמו, שעשויה להיות הרת אסון לגבי גורל העם כולו (כמו זו המתוארת בדבריו של ה' למשה לפני מותו, בדברים ל"א-ל"ב). כי הסתר הפנים הוא לא רק התעלמות מבקשות ומתפילות, אלא השארת העם חשוף בלי כל הגנה ובלי שיהיה מי שישמע את קריאותיו לעזרה. מקובל לומר שתקופת השואה הייתה מאופינת ב"הסתר פנים", אבל זה נאמר בערבון מוגבל, כי הרי נסתרות הן דרכי האלוהים.
המאמר הוא חלק מסיכום הקורס חגי ישראל: תלמוד, הלכה ומנהג ומאסופת הסיכומים בנושאי יהדות באתר
