למלחמת יום הכיפורים היו מספר תוצאות, בהן תוצאות מיידיות ותוצאות ארוכות טווח:
תוצאות מיידיות של מלחמת יום הכיפורים
במלחמת יום הכיפורים צה"ל איבד 2700 לוחמים, קרוב ל-300 שבויים, 400 טנקים וכ-100 מטוסים.
לגבי מדינות ערב, מצרים וסוריה איבדו 15,000 לוחמים, עשרות אלפי פצועים ונעדרים, 2000 טנקים וקרוב ל-400 מטוסים כשצה"ל נמצא עמוק בשטח הסורי מה שנקרא קו 42 ק"מ מדמשק ובמצרים מעל ל-100 ק"מ מקהיר עם כיתור של הארמיה השלישית.
תוצאות לטווח ארוך:
- מבחינה ביטחונית- בעקבות המלחמה התחילה מחאה חזקה, מחאת המילואימניקים, מילואימניקים שחזרו משדה הקרב מחו על התנהגות ההנהגה והקונספציה.
שני האנשים המרכזיים במחאה הזו היו: מוטי אשכנזי ואסא קדמוני.
מדובר בלוחמים מקו המועזים, ממוצב בודפשט.
המחאה הזו הלכה ותפחה מה שאילץ את הממשלה להקים ועדת חקירה שנקראת "ועדת אגרנט", הועדה שחקרה בעיקר את הדרג הצבאי (ועדת חקירה ממלכתית) בדקה את שורשי הקונספציה ומצאה מחדלים בכל התחומים: ימ"ח (מחסני חירום), גיוס מילואים, הערכה מודיעינית, יחסים בין דרג צבאי למדיני, והמליצה עם סיום כהונתם של האנשים הבאים:
- הרמטכ"ל
- ראש אמ"ן, אלי זהירה
- עוזר ראש אמ"ן למחקר, תת אלוף אריה שליו
- קצין המודיעין של פיקוד דרום, סא"ל גדליה
- רע"ן מצרים בעמן
אלא שהמסקנות הללו ובייחוד הטלת כל האשמה על הרמטכ"ל לא השקיטו את המחאה ואדרבא המחאה רק התגברה מה שהביא להתפטרותם של שר הביטחון, משה דיין וכמובן גולדה מאיר.
- מבחינה פוליטית- בתחילת שנת 74' נערכו בחירות, בבחירות הללו נסדקה כוחה של מפלגת מפא"י אבל היא בכל זאת הרכיבה את הממשלה.
אבל התפקוד של הנהגת העבודה (מפא"י) במלחמה הדהד עד מאי 77'.
למרות הניסיון של מפא"י לנקות את המפלגה מאשמת המחדל ע"י החלפת גולדה ודיין ברבין ופרס, בכל זאת הכתם של המלחמה נשאר דבוק במפלגה ובגין שהיה ראש האופוזיציה כל הזמן ביקר את המפלגה וסיסמתו המפורסמת: "למה לא גייסתם מילואים, למה לא קרבתם את הכלים" (ידעתם שיש מלחמה והפקרתם את הכל).
התוצאה הייתה שזרעי המהפך כבר היו בסוף 76' התחלת 77', הוקמה תנועה חדשה, תנועת ד"ש (דמוקרטית לשינוי), שבראשה עמד יגאל ידין, שהיה רמטכ"ל מלחמת העצמאות מה שהוביל בסופו של דבר למהפך הפוליטי .
- מבחינה חברתית- המחאה נגד הממשלה גררה גם מחאה חברתית, כלומר, בעקבות המלחמה מפא"י הייתה חשופה לביקורת יתר מה שהביא בסופו של דבר להצטרפות עדות המזרח בהמוניהם לליכוד , כמו כן, הייתה התעוררות חזקה בימין, באותה תנועה מפורסמת שנקראת "גוש אמונים" , גוש של אנשי ימין שרצו להתיישב באיו"ש, הקימו והעמיקו את מפעל ההתנחלויות הגדול שהתחיל באלון מורה ולאחר מכן הוקמו התנחלויות רבות מה שהעמיק את השסע: שמאל- ימין בחברה הישראלית, כלומר, בעוד שהימין רואה במפעל ההתיישבות פעולה ציונית ענקית השמאל ראה בכך נזק לדורות והשסע שמאל-ימין העמיק.
- מבחינה כלכלית- בסוף המלחמה הוטל חרם נפט על ישראל ועל העולם הערבי מה שהביא לעלייתו של נשק נפט בזירה הבינלאומית ומביא לשינוי ביחסה של אירופה לישראל.
מבחינת מדינות ערב למלחמה היו השפעות רבות:
- שימוש מוצלח בנשק הנפט- כלומר, למרות שמדינות ערב, סוריה ומצרים יצאו פגועות מהמלחמה
הן מהר מאוד זיהו את השפעת נש הנפט והוא הפק להיות כלי לגיטימי בהפעלת לחצים מצידה של אירופה על ישראל.
- בליטתו של הגורם הפלסטיני במערכת היחסים בין ישראל לעולם- העובדה שמדינת ישראל ספגה מהלומה קשה במלחמה הביאה להגברת הלחץ המדיני עלייה, לחץ המכיר בגורם הפלסטיני למרות שהוא עוסק בטרור, מכיר בו כגורם חשוב ביחסים בין ישראל לעולם הערבי.
ב74' התקבלה החלטת רבאט שאש"ף הוא הנציג הלגיטימי היחידי של העם הערבי הפלסטיני, ולרות שהוא עסק בטרור כמו למשל: הטבח במעלות, בכל זאת אש"ף התקבל כמשקיף באו"ם והתקבלה ההחלטה שהציונות היא גזענית.
- הנעת התהליך המדיני- יש לזכור שמלחמת יום הכיפורים למרות שהסתיימה בניצחון צה"לי בקו 42 ק"מ מדמשק וה-101 ק"מ מקהיר בכל זאת המלחמה שיקמה את הכבוד של הצד הערבי, הם אמרו לעצמם: "הנה מדובר כאן בניצחון מובהק"
נשברה עליונותו של חיל האוויר הישראלי, התנפצה התפיסה של מלחמת ששת-הימים ומביטחון טוטאלי המעבר היה לדיכאון טוטאלי.
התוצאה הייתה שבשנים 74'-77' הייתה התנעה משמעותית של תהליכים מדיניים מול מדינות ערב, ישראל נסוגה לתוך רמת הגולן וקבעה אזור הפרדה בינה לבין סוריה, כלומר בין הקו הסגול לקו הירוק, ומול מצרים נחתמו הסכמי הפרדה סיני A , סיני B , הסכמים שמסיגים את צה"ל לתוך סיני ומפרידים בינו לבין המצרים.
ב-1977 כתוצאה מאותם תהליכים מדיניים הנשיא המצרי, גיבור מלחמת יום הכיפורים, אנואר סאדאת, הגיע במפתיע לישראל מה שהתניע תהליך מדיני בין ישראל לשכנותיה ובסופו של דבר נחתמו הסכמי "קאמפדייויד" המפורסמים, הסכמים שמחזירים את סיני, הסכמים שמבטאים חריגה משלושת הלאוים (מלשון לא) של חרטום ובסופו של דברים מובילים להסכמי שלום גלויים בין ישראל למצרים במרץ 79' ולרציחתו של סאדאת כתוצאה מההסכמים הללו ולקרע בין מצרים לעולם הערבי אבל גם להחזרת סיני לידי המצרים.
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / בונים את מדינת ישראל במזרח התיכון
