סיכום בהיסטוריה: גלות גדליהו בן אחיקם
הסיכום להלן הוא חלק מאסופת הסיכומים בהיסטוריה א כאן באתר
נבוזראדן לא הגלה את כל תושבי יהודה בגלות יהויכין וגלות צדקיהו, אלא תמך באלה אשר שמרו אימונים לבבל והלכו בדרכו של הנביא ירמיהו. מבין אלה היו בני משפחת שפן הסופר וברוך בן נריה. מתוכם, הוא בחר את גדליהו בן אחיקם בן שפן כנציב על יהודה. הוא קבע את מקום מושבו בעיר מצפה בארץ בנימין. ומשם הוא קיבץ סביבו את שרידי היהודים מיהודה, עמון, מואב ואדום, וקרא להם לשתף פעולה עם הבבלים, ולתת יד לשיקום העם והארץ. אך לגדליהו בן אחיקם היו מתנגדים, אלה היו יוחנן בן קרח וישמעאל בן נתניה. הם היו אנטי בבלים. ואשר על כן, הם ראו בו גורם בוגדני ובלתי ראוי, היות ועל פי השקפתם: (א) הוא לא היה מזרע המלוכה, ועל כן, לא יכול היה לרשת את בית דוד. (ב) הוא הואשם בגזל בתיהם ואחוזותיהם של היהודים שהוגלו לבבל. (ג) הם לא השלימו עם החלטתו להעביר את המרכז הדתי מירושלים למצפה. (ד) ישמעאל בן נתניה היה מזרע המלוכה והוא ראה את עצמו כיורשו של צדקיהו להיות נציב על יהודה.
בחודש השביעי (תשרי 582 לפנה"ס) גדליהו בן אחיקם ערך משתה בעיר מצפה, שאליו הוזמנו ישמעאל בן נתניה ועשרה מאנשיו. בשעת המשתה הם שלפו את חרבותיהם והתנקשו בחייו של גדליהו בן אחיקם. חסידיו, ובתוכם יוחנן בן קרח, ברוך בן נריה ו"שארית יהודה", מתוך פחד מנקמת הבבלים, נסו על נפשם ומצאו מקלט בתחפנחס שבמצרים (מבצר ספר ליד פלוסיון). כך הונח הבסיס ליישוב היהודי במצרים. כצפוי, כנקמה על רצח גדליהו, 745 נפש הוגלו לבבל. זאת הייתה "גלות גדליהו", והיא שמה קץ לתקווה האחרונה שיהודה החרבה תצליח להשתקם מבפנים. עם ישראל קבע את יום מות גדליהו (ג' בתשרי) כיום "צום גדליהו" היות "ששקולה מיתתם של צדיקים כשריפת בית המקדש".
