מבוא לפסיכופתולוגיה: אבחון הפרעות נפש

הסיכום שלפניכם הוא חלק מסיכום הקורס מבוא לפסיכופתולוגיה ומאגר הסיכומים בפסיכולוגיה באתר.

אבחון הפרעות נפש או אבחון פסיכופתולוגי מתחיל באיסוף ידע על המטופלים שלנו. המטופל מגיע אלינו מבלי שאנו מכירים אותו, ואנו צריכים ללמוד ולאסוף מידע על האדם בשביל לדעת איזה טיפול לתת. כשאנו רוצים לאבחן פתולוגיה, יש לנו 3 גופי ידע שמובילים לאבחון:

1. אנמנזה– היסטוריית החיים. כל האינפורמציה על האדם מרגע יצירתו עד היום.
2. התמונה הקלינית לסטאטוס הנפשי של האדם. ההתרשמות שלנו היום לכל רובדי האישיות, והתפקיד הכולל של האדם.
3. המבחנים הפסיכולוגיים.

אנמנזה– איסוף במידע מטרום הלידה עד למצב הנקודתי בהווה. היסטוריית החיים, מה עבר על האדם עד היום, מאיר את המציאות בצורה קצת אחרת, נותן לנו הסבר,הבנה על המציאות שהאדם נמצא בו כרגע. נמצא על 2 צירים: 1. קורות החיים האובייקטיבים. 2. הפרשנות הסובייקטיבית- כי המטופל מספר על עצמו.

 הטרואנמנזה– תאור קו"ח של האדם כפי שהוא מועבר ע"י אדם קרוב אחר ולא ע"י האדם עצמו. באה לתת תמונה מצב יותר ערנית של עומק על האדם.כך ניתן להשוות ולעבד את המידע.

באבחון יש כמה מקורות מידע. הרעיון לקבל מידע על האדם מכמה מקורות שונות:

• במישור הרפואי/הביולוגי- ההיסטוריה הרפואית שלו- מחלות ילדות, מצבים רפואיים שונים שהיו לו במשך החיים. הימצאות של הפרעות שונות בתוך המשפחה- אני רוצה לראות את הפרשנות שלו. זה מייצג סיפור חיים שלם. מעבר למידע האובייקטיבי, אנו שומעים גם מה המשמעות הסובייקטיבית שהאדם נותן לאותו המקרה.
• המישור החברתי- מתוך הנחה שהמשפחה זו המסגרת הראשונה שבא אנו רוכשים מיומנויות חברתיות מחפשים את הקשרים הבין אישיים של האדם- האם יש חברים או אין חברים, כמה חברים. בודקים את רשת התמיכה שלו. בודקים את האינטראקציה בתוך המשפחה ובתוך שאר המעגלים. כולל גם את המישור הקהילתי– מקיבוץ, מהעיר, חברה גדולה, קטנה וכד'.
• מישור ההתפתחותי– לראות את הציר של חייו של האדם. רצף של מידע. אנו רוצים לראות את כל שלבי ההתפתחות של האדם לאורך כל החיים. זה מתחיל עוד לפני שנולד:

1. הריון שלו– היה רצוי או לא רצוי? הפרשנות שנותנים לזה יכולה להשפיע על הילד. לפעמים יכולים לצאת משפטים כמו "את היית טעות".

מהלך ההיריון- תקין או לא תקין. "אתה כבר מהבטן הרגת אותי".

היו ציפיות מהילד הזה?ילד שנולד אחרי אובדן של המשפחה- מה הציפיות מהילד הזה. ילד שנולד אחרי טיפולים- מה הציפיות ממנו.

2. ההתפתחות הראשונית– התפתחות מוטורית- התהפכות, זחילה,הליכה,בעיות אכילה בינקות, שליטה בסוגרים,רכישה,תנועה

3. ספרציה אינדיבידואציה– תהליך הפרידה מהאימא, תהליך ההליכה לגן, היצמדות לאימא. השתלבות בבית הספר. בעיות של הסתגלות, מעבר בתי ספר, השתלבות בחוגים בשעות הפנאי. חוגים אחרי צהרים- זה פנאי זה מבחירה, בודק האם יש לו יכולת להתמודד עם הילדים גם מחוץ לביה"ס. גיל ההתבגרות- האם יש סיפור מיוחד סביב גיל ההתבגרות. גיבוש הזהות העצמית והמינית.

4. שרות צבאי– מהלך השרות, דרגה, תפקיד. זה סוג של כרטיס כניסה לחברה. כל ההתמודדות עם הגבולות של הצבא- האם היו בעיות משמעת. לאן רצית להגיע בצבא ולאן הגעת בפועל.

5. אוניברסיטה– לימודים, מה בחרתי ללמוד, למה. שינוי בתחום הלימודים. מבחירת מסלול לימודים אנו יכולים לבחון מה הבחירות שהאדם עושה, בחירות ספונטניות או שכולות. האם  בחירת חוג הלימודים נבע מלחץ ההורים, מאילוץ שלא התקבלתי לחוג מסוים, בחירת המקצוע בגלל הזדהות- האימא הייתה גם פסיכולוגית. לפעמים יש גם הזדהות הפוכה- לקחת משהו ממש אחר ממה שההורים עוסקים. (הורים אקדמאים ואני הולכת לעבוד בחנות). השלמה של המשימות- סיים את התואר או לא. (מי שלא מסיים את התואר בד"כ לא מסיים כבר דברים לפני.)

6. בחירת בן/בת זוג– טיב הקשר, ילדים- איך מקבלים לידה של ילד חדש. יש ילדים שעבורם לידה של ילד ראשון זה טראומה גדולה- אובדן של הזהות של ההורה (יש קודם את זהות ורצון הילד).

7.החיים הבוגרים– פרידות, החלטות משמעותיות שצריך לעשות,תחביבים.

• המישור המשפחתי– מיקום, תפקוד משפחתי בכל המישורים- רפואי, מצבים נפשיים, ערכים, נורמות וכל דבר רלוונטי שהאדם מספר על משפחתו. הקשר של האדם ביחס למשפחה-ילד היפר שסובבים אותו הרבה חברים, בן למשפחה רגועה ושקטה.-הפערים הללו בולטים יותר בקיצוניות.משפחת המוצא של ההורים.

התמונה הקלינית– צילום מצב נפשי נוכחי של האדם עכשיו. באה לאסוף אינפורמציה על מצבו הנפשי של האדם- כעת, כמו שהוא היום לפנינו. התמונה הקלינית זה הסעיפים שאנו באים לתת להם מענה להפרעות השונות: (לא עניין של רושם ראשוני)

1. 1.     הופעה חיצונית– האדם מגיע לפנינו ומתרשמים מהלבוש- נקי או מסודר. וכך גם בדוחות הקלינים זה נרשם לפי הסעיפים. "יוסי בן 66, מגיע בלבוש מרושל.." האם הוא ניראה כמו הגיל שלו. בכל מיני הפרעות נפשיות אפשר לראות הופעה פרויקטיבית- צורת ישיבה זנותית. לבוש, התאמה בלבוש, הופעה כוללת, משקל (עודף או חריג). צורת ישיבה- רגלים לכל עבר, לא נשען על הכיסא, נשען על הכיסא בצורה סטלנית, יושב על קצה הכיסא, והתיק עליו. שפת גוף- סגירות או פתיחות, לחיצת יד. קשר עין- יצירת קשר עין או לא. כשאדם מתחיל ליצור קשר עין זה שלב ראשוני בקשר, בביטחון.
2. 2.     מודע– כוללת כמה דברים:

א.     בדיקה של חדות וצלילות ההכרה– מה רמת הערנות של האדם, רדום או לא נמצא בקשר. אנו בודקים את התמצאות האדם בזמן, במקום ובסיטואציה. בזמן- איזה יום אנחנו, מה התאריך היום. במקום- איפה אנחנו נמצאים. (יש אנשים שמאשפזים את עצמם בשביל לקחת חופש מהמשפחה- וכששואלים אותו איפה הוא, הוא אומר שהוא בנופש.) בסיטואציה- מי אני, מי אתה.-אולי נתחלף. האם מבינים פה את התפקידים. לפעמים הם מבקשים להתחלף- אתה תהיה המאושפז, אני אהיה הדוקטור. מבקש גם מהפסיכיאטר לספר על עצמו. האם האדם מודע לחברה, למה שקורה מסביב.

ב.     בדיקת הקשב והריכוז של האדם– בסיטואציה- עד כמה האדם קשוב, יכול לשבת, או קם מסתובב והולך. בנוסף לקשב מדברים גם על בדיקת הזיכרון- האם יש בעיות בזיכרון- לא זוכר דברים מההווה או מהעבר- העבר הרחוק או הקרוב. לרוב פגיעות בתחום המודע מייצגות הפרעה על תחום האורגני- כמו אלכוהול. זה יכול להיות שינויים במבנה המוח, זה יכול להיות בקטע של רעלין- אלכוהול, תרופות. בעקבות השפעה של תרופות הם לא יודעים איפה הם ומי הם (זה מצב של מינון יתר). המודע- מאפיין יותר מצבים על רקע אורגני.

1. 3.     הדיבור– דיבור זה הביטוי של העולם הפנימי.תהליכי חשיבה. על סמך מה שהאדם אומר אנו משליכים מה קורה אצלו פנימה. בדיבור אפשר להתייחס למבנה ותוכן הדיבור.

מבנה הדיבור– קצת דיבור איטי או מהיר, כמות המילים, בעיות בשטף הדיבור( למשל גמגום). לפעמים זה מבטא שתיקה, חוסר דיבור, מצבים של דיכאון, סכיזופרניה קשה.

תוכן- שפה דלה או עשירה, עברית מדוברת או עברית תנכי"ת. איך האדם מדבר על עצמו- גוף ראשון או שלישי.

1. 4.     חשיבה– מסתכלים מבחוץ פנימה. על החשיבה אני יודעת דרך הדיבור, ודרך הפרשנות שאנו נותנים למה שאנו שומעים. אנו מסתכלים על מהלך, צורה ותוכן.

מהלך:

א. קצב החשיבה- איטי/ מהיר – בקצב החשיבה אנו ממש רואים אדם שמחפש את המילה הבאה. ורואים את זה בקצב הדיבור- שהוא מאוד איטי, מילה והפסקה, ושוב מילה. כשקצב החשיבה מאוד איטי יכול להיות שהאדם לא יגיע לשום מטרה, החיבור בין המילים לא יוצרות לנו משפטים. הוא בוחר את המילים בקפידה כי הוא במצב אובססיבי, זה גורם לכך שכבר הולכים לאיבוד. קצב חשיבה מהיר- יכול להתחבר למצבים מאנים. כשיש הרבה מחשבות והוא רוצה כבר להוציא אותם לפועל- המחשב היא ממוקדת ומהירה. במצבים מאוד קיצוניים אנו כבר לא יכולים לעקוב הבנ"א נמצא בתוך העולם הפנימי שלו.

ב. רצף החשיבה- כמה סוגים:

חסימה– BLOCKING אדם מדבר ופתאום נופל מסך שחור- הוא נעצר. בביטוי החיצוני שלו אין יותר דיבור. החשיבה ממש נתקעת ולא יכול לחזור למחשבה הזו שהוא ביטא דרך השפה, היא כבר לא נגישה אליו ולכן לא יכול לחזור לדיבור. (זו חסימה שמועת את הנגישות של המחשבות).

חשיבה עוקפנית– מאפיינת פוליטיקאים. בסוף נגיע ליעד, אבל סחור סחור, אחרי המון מעגלים. מהלך החשיבה שהם הולכים מסביב- אין להם מהלך של יעד ומטרה, אלא מגיעים ליעד מסביב. הרעיון הוא שבסוף הוא כן מגיע ליעד אם יישארו ויקשיבו לו. האדם עסוק בפרטים קטנים שאינם חשובים, המחשבה מתקדמת ליעד אך במעגלים.

פרסברציה– עיסוק ברעיון שוב ושוב, אדם נתקע עם אסוציאציה ולא מצליח להשתחרר ממנה. כאן הוא לא יגיע ליעד, הוא עסוק באסוציאציה ולא מתקדם משם. הוא לא תקוע סביב נושא מסוים אלא זה צורת החשיבה שלו.

צורה:

איך החשיבה מתקדמת. באיזה אופן הוא עושה את הצעדים בדרך ליעד.

הפרעות בצורת החשיבה:

א. הפרעה באסוציאציות: החשיבה כאן תהיה אסוציאטיבית. חשיבה אסוציאטיבית היא פנימית, האדם זורם עם האסוציאציות האישיות שלו. ברגע שאנו מנסים לעקוב ולראות מה קורה בפנים אנו לא מצליחים להבין מה קורה שם. הוא לא מגיע ליעד. הפרעה בתוכן-הלכתי למכולת והיה חם, כ"כ חם באוגוסט… בצליל– קול מתנגן, חריזה. אין שליטה בחשיבה כזאת.

ב. חשיבה משיקנית: אנו משיקים ליעד, אנו ליד היעד אך לא מגיעים אליו. זה ללכת ליד ולא לדייק בחשיבה, לא מצליחים לגעת בעיקר.

ג. חשיבה אוטיסטית: זו חשיבה שמתנהלת לפי כללי הגיון אישיים של האדם. זו חשיבה לא ברורה,זו חשיבה ראשונית. השומע מהצד ממש לא יכול להבין ולהתחבר למה שהוא שומע.

ד. הכללה: לקחת אלמנט אחד ולתת לו איזה ערך מופרז, לתת לו חשיבות מרובה, וכשאנו  מכלילים אנו מגיעים למסקנות לא הגיוניות. פרט אחד צובע את כל התמונה.

ה. חשיבה בסמלים: חשיבה בסימבולית. (מעולם לא הבטחתי לך –גן של ורדים, ספר שכדאי לקרוא). מציאויות שונות בעולם מקבלות סמל. חשיבה בסמלים היא חשיבה אידיוסינקראטי- חשיבה שמובנת רק לאדם עצמו. הסמלים הם פנימיים ומבונים רק לאדם עצמו. כל העולם מאורגן בסמלים.ממציא לעצמו שפה חדשה (אידוסנקרטי)

ו. חשיבה כפייתית: חשיבה של מחשבה שמופיעה ללא רצון החושב. זה מחשבה שהאדם לא יכול לשלוט במחשבה הזו, לא יכול להעלים אותה. זה מחשבה שמגיעה בלי שום רצון, זו מחשבה שמופיע במודעות, האדם יכול לדעת שהיא לא נכונה אבל הוא לא יכול לסלק אותה. מחשבה שחוזרת על עצמה בצורה כפייתית שלא ניתן להימלט ממנה למרות שיש לו מודעות שזוהי מחשבה לא רלוונטית. מלווות בחרדה ואשמה.

תוכן:

מה האדם חושב, אנו מדברים על מאפיין מרכזי הנקרא "מחשבות שווא" (דלוזיות)– הגדרה: מחשבה לא מקובלת תרבותית החוזרת על עצמה, זו מחשבה לא הגיונית שאי אפשר לשכנע לגביה, אין היגיון. למשל, כשמישהו אומר שהוא משיח- הגיוני, לא הגיוני? אגוסינטונית= מצב שהאדם חי בהרמוניה עם המחשבה שלו\תופעה מסוימת – זה לא מעורר בו מצוקה. (אגודיסטונית– ההפרעה\המחשבה מעוררת בו מצוקה) יש כל מיני סוגים של מחשבות שווא, הסוגים מתייחסים לתוכן של המחשבת שווא:

א.פרנואידאליות- הן הכי נפוצות, האדם מייחס אירועים בסביבה החיצונית שלו כקשורים אליו. מחשבות שווא מסוג יחס– אם מישהו צוחק אז הוא חושב שהוא צוחק עליו\ קנאה-בגידה של בני זוג \אהבה- מישהו אוהב אותי\רדיפה- מישהו רודף אחרי.

ב.גדלות- אדם מייחס לעצמו מחשבות גרנדיוזיות(גדולות). האדם מייחס לעצמו תכונות ייחודיות-אני גאון, אני עשיר.

ג. אשמה– אדם מרגיש אשמה לפשע שהוא לא ביצע. א"א לשכנע אותו שהוא לא זה שביצע זאת.

ד. ניהיליסטיות– סוף העולם קרב. איזה מין עולם זה, העולם הולך להתמוטט.

ה. היפוכונדריות– אדם משוכנע שהוא חולה במחלה מסוימת.לדוגמא- שהוא הולך למות מסרטן לכן יעשה מלא בדיקות.

ו. השפעה– השפעה על המחשבות, שהוא מסוגל להשפיע על מחשבות אחרים, וליצור שינו במחשבות שלהם.

ז. גניבת מחשבות– שהוא גונב לאחרים את המחשבות. שגונבים לו את המחשבות -זה סוג של פרנואידאליות מסוג יחס.

1. 5.     אפקט- רגש

אפקט= הרגש שמובע ברגע ספציפי. אנו מאבחנים זאת דרך הרגש שלנו.

מוד =מזג כולל. למשל, אקלים יש תיכוני. לא משתנה. בתוך מזג האוויר יש אקלים ספציפי, מצב נקודתי- נאה, מעונן חלקים- שזה האפקט-מזג ספציפי, רגעי.

א. סוג האפקט– איזה אפקט יש לנו כאן? חרדה, תוקפנות,אופוריה,ריקנות. מה התוכן כאן, מה האפקט השכיח שבולט? אפקט אנחנו בודקים לפי האפקט שלנו.(זה מערכת סינון אנושית). באפקט איש המקצוע מתסכל לפי האפקט שלו. ולכן יכול להיות ששני אנשי מקצוע שונים יסתכלו על האפקט בצורה שונה. בחינת האפקט היא סובייקטיבית (כמו כל התמונה הקלינית).

ב. עומק/ עוצמת האפקט– בכל אפקט אנו יכולים גם לדבר על העוצמה של הרגש המבוטא.  למשל,הדיכאון יכול  להיות בעוצמה גבוהה/ נמוכה. אני מאפיינת את סוג הרגש ואת העוצמה שלה.

ג. התאמה – מתייחס לצפיות שיש לנו ביחס לתוכן המובע, והרגש שמלווה. למשל, אם אדם מספר שאחד ההורים שלו נפטר, והוא צוחק אז יש לו חוסר התאמה ברגש האפקט. (כשהתוכן לא תואם את הרגש.)

ד. אפקט שטוח– מתייחס לאפקט מונוטוני, אין שום גוונים. הטון שלי הוא קבוע ולא משתנה- החתול שלי נדרס ואיבדתי את הארנק, ויום למחרת זכיתי בלוטו-אין התאמה לתוכן, אלא מה שלא יהיה תמיד אותו רגש מובע. יכול להיות אפשרות של תקיעה ברגש מסוים. (יש חוסר התאמה באפקט.)

ה. טווח האפקט–  מתייחסים למגוון שיש. לעושר האפקטיבי. בכל רגש אפשר לדבר על טווח שלם של רגשות. מה טווח הרגשות שהאדם מביע. האם יש מגוון של אפקטים, או שהוא תקוע במיקום מסוים-טווח מאוד מצומצם.

1. 6.     תפיסה–  קליטה של המידע החושי, כאשר הפרשנות היא היפר/היפו. תהליך סובייקטיבי.

א. הפרעה בעוצמת הגירוי–

1. היפר-אסתזיה– מצב שבו כל הגירויים בסביבה החיצונית נחווים בעוצמה גבוהה. הווליום שלהם גבוה. זה אופייני בפוסט- טראומה, למשל בהלם קרב כל עוצמה קטנה מעוררת משהו אדיר/גדול. (בהיפראקטיביות- יש הצפה חושית).

2. היפו-אסתזיה– הכול נחווה בעוצמה נמוכה. סוג של ניתוק.

ב. עיוות בתפיסת הגירוי–

אילוזיה– יש גירוי ואנו תופסים אותה בצורה מעוותת.(אפקט מילר לייר- החצים/אפקט הירח וכד')          

הלוצינציה- כשהאדם קלט גירוי שבפועל לא הייתה שום התרחשות מסביבו. כלומר-תפיסה חושית בהיעדר גירוי חושי. לא היה שום גירוי שנוצר והוא חווה הפרעה חושית. למשל- אדם שומע שמישהו מדבר שבעצם אף אחד לא דיבר. הנפוצות ביותר זה הלוצינציות של שמיעה וראייה.

ü      דלוזיה- מחשבה מעוותת, לא הגיונית. תחום החשיבה

ü      הלוצינציה– תפיסה, אין גירוי חושי והאדם חווה חוויה חושית.

ü      אילוזיה- תפיסה. יש גירוי חושי אבל הוא מעוות

ג. הפרעה בדימוי הגוף– מתייחס לתפיסת גוף מעוותת,מאפיין הפרעות אכילה. לדוגמא- כשאני מסתכלת על עצמי במראה ואני רואה את עצמי ענקית כשאני שוקלת רק 40 קילו. יש כאן מרכיבים רגשיים וקוגניטיביים.

1. 7.     פסיכו-מוטוריקה – כמות ולאיכות התנועה של האדם. תנועות רצוניות ולא רצוניות.

א. יתר תנועתיות- קופצניות, הרבה תנועות מכל מיני סוגים. בכל מיני מצבים של אי-שקט

ב. תת תנועתיות– איטיות בתנועה, תנועה יותר כבדה ומסורבלת. קשור לעייפות, מצב רוח ירוד.

ג. תנועה סטריאוטיפית– זו תנועה שאין לה תכלית. היא לא מכוונת למטרה מסוימת והיא חוזרת על עצמה. לדוגמא, טיקים– תנועה שהיא לא רצונית, לא נשלטת, חוזרת על עצמה וחסרת תכלית. לרוב הטיקים באזור הפנים- תנועה של הראש, קריצה של העין.

מנייריזים– זו תנועה שחוזרת על עצמה אבל יש לה תכלית, אלא שהיא נעשית בצורה לא מקובלת. המתבונן מהצד אומר שזה משהו מוזר. מנייריזים יכול להתבטא בצורת הדיבור. התוכן הוא מכוון מטרה, אבל הצורה מוזרה.