"וספרתם לכם" – ספירת העומר בין פסח לשבועות –
מאמר זה הוא חלק מתוך: מאגר היהדות באתר: מקורות ומאמרים בנושא לוח השנה העברי
שלושה מימדים של ספירת העומר בין פסח ושבועות:
- המימד החקלאי ריטואלי – מקצירת העומר ועד הבאת ביכורי התבואה
ריטואלי: המשמעות היא שזה דבר אשר קשור לבית המקדש. טקס בבית המקדש.
מקצירת העומר, ועד הבאת ביכורי תבואה (הלחם הראשון) לבית המקדש.
מקורות: ויקרא פרק כג (ט), (י), (יא), (יד)
יד – מופיע איסור. משמעות, עד שלא מביאים את קורבן השעורים לבית המקדש, אסור להשתמש בתבואה. רק אחרי הבאה של הקורבן מותר לאכול את הלחם אשר מיוצר מהתבואה.
התפיסה – לפני שאתה נהנה ממשהו, אתה צריך להכיר תודה למי שנתן לך אותו. מכירים תודה לה' אשר נתן לנו את השפע.
(טו) – צריך להביא את הקורבן לבית המקדש. בהתחלה הקרבת השעורים, אח"כ ניתן להנות מהתבואה בבית, לאחר מכן הבאת הלחם מהתבואה הראשונה לבית המקדש, ורק לאחר מכן ניתן להנות ממנו בבית.
(טז), (יז)
- מהודאה על יציאת מצרים להודאה על הארץ
תוספתא מסכת ביכורים (ליברמן) פרק א
אין מביאין בכורים קודם לעצרת
משנה מסכת ביכורים פרק א
[י] ואלו מביאין וקורין מן העצרת ועד החג משבעת המינים מפירות שבהרים מתמרות שבעמקים ומזיתי שמן מעבר הירדן
פה נכנס עניין של ביכורים של פירות.
כאן מצויין מתי ניתן להביא את הביכורים. צריך להביא ביכורים רק משבעת המינים. מתחילים להביא את הביכורים משבועות, ועד לחג הסוכות.
המועד הוא כנראה מכיוון שחג השבועות זהו הזמן שבו יוצאים הפירות הראשונים.
דברים פרק כו
(א) וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ:
(ב) וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם:
(ג) וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ:
(ד) וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ:
(ה) וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב:
ארמי עוד אבי – אומרים גם בפסח
(ו) וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה:
(ז) וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ:
(ח) וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים:
(ט) וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:
בפסח הודינו על יציאת מצרים. בשבועות קיימת הודיה (הודאה?) על ארץ זבת חלב ודבש.
(י) וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה' וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ:
- מיציאת מצרים למתן תורה
שמות פרק יט
בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִיניָ
מתייחס לחודש השלישי, סיוון.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף פו עמוד ב
תנו רבנן: בששי בחדש ניתנו עשרת הדברות לישראל. רבי יוסי אומר: בשבעה בו. אמר רבא: דכולי עלמא – בראש חדש אתו למדבר סיני, כתיב הכא +שמות יט+ ביום הזה באו מדבר סיני, וכתיב התם +שמות יב+ החדש הזה לכם ראש חדשים, מה להלן – ראש חדש, אף כאן – ראש חדש. ודכולי עלמא – בשבת ניתנה תורה לישראל, כתיב הכא +שמות כ+ זכור את יום השבת לקדשו, וכתיב התם +שמות יג+ ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה, מה להלן – בעצומו של יום, אף כאן – בעצומו של יום. כי פליגי – בקביעא דירחא
גם בחז"ל לא היה ברור לגמרי מתי ניתנה התורה.
והדבר שמראה את הקשר לחג השבועות, המקור הקדום ביותר שבו רואים התייחסות לחג השבועות:
תוספתא מסכת מגילה (ליברמן) פרק ג
בעצרת שבעה שבועות ויש אומ' בחדש השלישי
בספרות חז"ל אנו מוצאים את המשמעות היותר היסטורית לחירות.
חירות של להגיע למסלול, למקום של עם ישראל.
שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ז
א"ר יהושע בן לוי ראויה היתה העצרת של חג שתהא רחוקה חמשים יום כנגד העצרת של פסח, אלא עצרת של חג על ידי שהן יוצאים מן הקיץ לחורף לית ביומיהו דייזלון וייתון [ אין להם ימים ללכת ולבוא], משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו בנות הרבה, מהן נשואות במקום קרוב, ומהן נשואות למקום רחוק, יום אחד באו כלם לשאול שלום המלך אביהם, אמר המלך אלו שנשואות במקום קרוב אית בעונתה למיזל ולמיתי [יש להן זמן ללכת ולבוא], ואלין שנשואות במקום רחוק לית בעונתה ליזיל ולמיתי [אין להם זמן ללכת ולבוא], אלא עד דאינון כלהון אצלי הכא נעבד כלן חד יום טב ונחדי עמן [עד שהן כולן אצלי כאן נעשה כולנו יום טוב אחד ונשמח עימן], כך עצרת של פסח עד דאינון נפקין [שהם יוצאים] מהחורף לקיץ אמר הקב"ה אית ביומא למיזל ולמיתי [יש יום ללכת ולבוא, אבל עצרת של חג על ידי שהן יוצאין מהקיץ לחורף, ואבק דרכים קשה, וידות דרכים קשות, לפיכך אינה רחוקה חמשים יום, אמר הקב"ה לית ביומיא למיזל ולמיתי [אין ימים ללכת ולבוא] , אלא עד דאינון הכא נעבד כלן חד יום טב ונחדי, [עד שהם כאן נעשה כולנו יום טוב אחד ונשמח] לכך משה מזהיר לישראל ואומר להם (במדבר כ"ט) ביום השמיני עצרת תהיה לכם.
המונח עצרת מופיע בתורה לגבי שמיני עצרת, זהו היום השמיני לחג הסוכות, אבל הוא שונה מחג הסוכות בזה שלא מקיימים בו את המנהגים של חג הסוכות (לא יושבים בסוכה, לא אוכלים משבעת המינים).
שמיני עצרת הוא גם חג שמחת תורה, היום בו לפני המנהג מסיימים לקרוא את התורה (באותה שנה).
בחו"ל זה מופרד ל-2 ימים (יש עוד יום חג בחו"ל).
לפי המקור משיר השירים, מסיקים כי היה עדיף שיהיה יותר רגלים בשנה, יותר פעמים בהם עולים לבית המקדש. אז הדבר יוצר קושיי, ולא ניתן ליישום.
