החינוך והשפעתו על המרחב הציבורי
אצל אפלטון וסוקראטס מטרת החינוך אינה שכלול היכולת הרטורית על מנת להתנצח באסיפות העם או ליצור מניפולציות בציבור, אלא ללמד אותנו כיצד לחשוב. סוקרטס דוחף אותנו ואת תלמידיו להסתכל מעבר למה שמוצג לנו ולבחון את הפער בין הצרכים שלנו ובין המיצג בתחום הציבורי. הטיפוס בסולם האידיאות מחייב אותי להשתמש בשכלי ולבדוק את הפער בין המציאות ובין מה שאני חושבת שהיא המציאות. החינוך הסוקרטי מגביל את היכולת לעשות מניפולציה על השיח הציבורי ובכך מגדיל את המרחב הציבורי. תפקיד החינוך במדינה לדעת אפלטון צריך להיות מרכזי ביותר כיוון שהוא זה שמרחיב את התחום הציבורי (ולהיפך, אם אנו מצמצמים את החינוך (אהמ.. ישראל…) אנו מגבילים את כוחו של התחום הציבורי). גם החינוך הסוקרטי, המטיל ספק בכל ומתיימר לבנות דיון שחותר אל האמת, וגם צמצום החינוך הינם אקטים פוליטיים ברורים.
האם כדאי לטירן להיות צודק?
סוקרטס מתבקש להוכיח באופן אמפירי שהטענה שראוי וכדאי להיות צודק מתממשת במציאות. סוקרטס משתמש בתרגילים רטוריים כדי להביס את תרזימכוס. אף אחד לא יכול להתנגד לסוקרטס כיוון שהוא מציג את טיעוניו צעד אחר צעד. כולם מסכימים לכלליו ותוך כדי ציות לכלליו הוא סוטה לאט לאט מהדיון. אנשים מוכנים לסבול את זה כיוון שהם חושבים שזה לא ממש משנה, אך בהצטבר הסטיות מתגלה לבסוף לאנשים שההנחות הראשונות שלהן נסתרו. לפי ביקורתו של אדימנטוס, אף שסוקרטס מוכיח את דבריו לפי הכללים, אין קשר בין מסקנותיו לבין המציאות.
תרזימכוס טוען שבכל מקום מקופח הצדיק ונשכר הרשע. אלה המגנים את העוול עושים זאת רק כיוון שחוששים שיעשה כנגדם. אפלטון, דרך סוקרטס, טוען שכאשר קבוצה של אנשים שפועלים בצוותא לדבר בה שלא כצדק, הם לא יהיו מסוגלים לבצע משהו אם יעשו עוול איש לרעהו. האוול מכניס בינם לבין עצמם מריבות ושנאות וקטטות ואילו הצדק – אחווה וידידות. בהתאמה, אם ימצא העוול באיש יחיד יקפח את סגולת הפעולה כיוון שיחלוק על עצמו ולא תהיה בו אחווה. שנית, יהפכנו אויב גם לצדיקים, הם האלים. כלומר, האיש הצדיק (והנשמה הצדיקה) יטיב למשול ויחיה חיים טובים ויהיה מאושר.
גלאוקון הציב צדיק במצב הנמוך ביותר שלו. במבט כללי יותר על הטקסט – זו תשובה מסוג אחר, סוקרטס, כלומר אפלטון הכותב אותו, מגן על הצדק ותבונה, לא מעמדת הצדיק חסר הכוחות, אלא מהעמדה של אדם שיכול לסובב על אצבע אחת את כל הכוהנים נגדו. מהטעמים הללו הוא פונה לכוחה של הלוגיקה והתבונה שיחנכו את השומעים ולא לתפלול שיביא להתנצחות.
ראה גם: אפלטון – פוליטיאה א-ב
