אנתרופולוגיה של הדת: ניו-אייג'

אנתרופולוגיה של הדת: ניו-אייג'

מתוך: אנתרופולוגיה של הדת

דתות הניו אייג': רוחניות, קפיטליזם ועיצוב העצמי  במאה ה-21

נדבר בעיקר על תמורות בעולם המערבי בדת בעת המודרנית והפוסט מודרנית, החל משנות ה70 בארה"ב (תהליך שהתחולל בארץ החל משנות ה50 ואילך).

Wuthnow, R – "from Dwelling to Seeking"

מאמר זה מביא בסיס רעיוני של תהליכים נרחבים שקורים בעולם המערבי, שאותו המאמרים הנוספים שנלמד בשיעור היום מאמצים ומוסיפים בהקשר התופעה של דתות הניו אייג'.
הספר שממנו נלקח המאמר- "רוחניות באמריקה מאז שנות ה-50". המאמר עוסק ברוחניות באמריקה מאז שנות ה-50. הכותב אחד מהסוציולוגים ואנתרופולוגים של הדת הכי ידועים כיום בעולם המערבי, הוא כתב אינספור ספרים שעוסקים כולם באמריקה משנות ה50 והלאה עם דגש על מה שקורה בכנסיות הנוצריות וביהדות בארה"ב. הוא ניסה לעקוב אחר תהליכים מאקרו סוציולוגים בחברה האמריקאית ובכך להסביר ולנתב את הדרך של הרוחניות בארה"ב וגם קצת להציע הצעות משלו על מהי הדרך הראויה לאנשים לעתיד.

שם המאמר- תהליך שעובר מאחד לשני, מ"התבוססות" אל חיפוש.
הדת הופכת למבוייתת סביב הכנסייה או בית הכנסת. זהו בעצם תהליך.

DWELLING- -מגורים, שיכון בשפה היומיומית או לשקוד על משהו.

SEEKING– חיפוש.

התהליך הוא ממגורים –> לחיפוש.
הוא מתחיל מדפוסים נפוצים של הדת בארה"ב.

המאפיינים בדת של מגורים:
במגורים הכוונה לבית (בית כנסת, כנסיה)- שם יש תפילה מוסדרת, התכנסות מוסדית, מוסד, גבולות- קהילה (קהילתי), חברה. לקח דוגמה מתוך ספר תהילים- שבתי בבית ה' ולחסות בבית ה'- הרעיון הוא שיש בית, יש גבולות התוחמים את הקהילה ואתה שייך לבית כנסת, או לכנסיה. זה ממוקם בצורה מסויימת. משום שיש גבולות הם אינם רק של הקהילה אלא מציינים גם אבחנה ברורה בין קודש לחול.
המאפיינים של דת של חיפוש:
דגש על הפרט- צרכים אישיים (בניגוד לקהילה). גבולות שייכות נזילים. לא שייך לקהילה מסויימת, לדת מסויימת אלא יכול גם ללכת לכנסיה, גם לסדנאות בודהיזם וכו'. אנו הופכים להיות צרכנים רוחניים. האדם מדלג בין מוסדות ואין מוסד מסוים, הוא מחפש מחוץ למוסדות. כאשר יש בית, לפעמים הבית הוא סתמי.

יש הבנה שמספקים צרכים מסויימים ויש יותר פרגמנטציה בתוך הדת, יודעים שאנשים באים לצורך שירותים מסויימים.
"מגורים" מנסה להקיף את כל החיים ובחיפוש יש סיפוק דחפים.

במגורים יש יותר דגש על המסורת, שהועברה לפעמים דרך שפה מסויימת או טקסים שהתקיימו מאות שנים. לעומת זאת, בחיפוש יש דגש על חדשנות ורלבנטיות.

במגורים יש דגש על סטטוס קבוע שאתה מקבל מהוריך- דרך שייכות משפחתית, תפקיד דתי או פעילות בקהילה. בחיפוש, כאשר הקהילה עצמה יותר מפורקת ואנשים הופכים לצרכניים גם הסטטוס יותר נזיל, בהתאם לתפקידים שאתה משחק במצבים שונים- מול קהילות ואנשים שונים. אין סקאלה אחת שנותנת סטטוס, הדבר תלוי באיך אתה משווק את עצמך מול אנשים וקהילות. אנשים יכולים למלא תפקידים שונים בכמה קבוצות במקביל.

במגורים יש דגש על דתיות ואילו בחיפוש יש דגש על רוחניות.

למה זה נוצר דווקא בארה"ב משנות ה50 ועד היום?

האם זה לא קרה קודם?
בארץ זה לא היה קיים לפני 30 שנה, פעם היתה דת מסורתית והם חזרו על דפוסים מסויימים, אח"כ נוצר תהליך של חילון וכתוצאה ממנו נוצר צורך בחיפוש.יכול להיות שהמאורעות ההסטוריים שיסבירו למה זה קורה כאן בארץ זה יהיה קצת אחר, אבל אם פעם היתה דת מסורתית, אח"כ נוצר תהליך של חילון ששלל חלק מהערכים הדתיים כדברים שכופים את עצמם על הפרט. מתוך החילוניות נוצרו מספר תהליכים אפשריים של חיפוש:
1. חיפוש משמעות לחיי הפרט

2. מענה לניכור
3. אכזבה מתוצאות מוסריות של עולם "מדעי"
4. קושי בקבלת ריבוי אמיתות.

יש מעבר דורי, שמקביל למעבר מדור המייסדים לדור המדינה ולאחר מכן לדור הפוסט ציוני, כל דור שבא אחריו מחפש משהו חדש. החיפוש אחר שורשים לא היה בדור המייסדים. זה לא אומר שכאלו שמחפשים קשר למקורות דתיים יהיו בדיוק כמו סביהם. חלק ממטרות הציונות הגשימו את עצמן אז מה עכשיו? ככה נוצרת חזרה למסורת, אבל רק בהקשר למה שמתאים לחיינו כיום.

הכותב מדבר על זה בהקשר של ארה"ב, אחרי המלחמה הקרה, היה ערך גבוה של טיפוח ערכי משפחה (כדי להחזיר את הנשים לבתים) וחלק מזה היה טיפוח של הכנסיות ובתי הכנסת, בשנות ה50 זה בא לידי ביטוי בצורה משמעותית. לאחר מכן בשנות ה-60היה גם מרד כנגד, זה התחיל כחיפוש אחר דתות אחרות- אלו חלק מסממני הדור. החברה עצמה מציעה הרבה יותר אופציות. בשנות ה50 בארה"ב ובשנות ה70 בארץ זה התחיל להתפתח. ככל שההיצע הלך והתגבר בשוק יש עוד אפשרויות לחפש ולשוטט בין המקומות האלו.

יש מקומות שיש בהם התגוננות יתר (למשל, נטורי קרתא) וזו תגובה לחלק מהשוק הפרוץ שעובר.

הכותב מציע פתרון בסוף המאמר, הוא אומר שלא המגורים ולא החיפוש הן אופציות טובות לעתיד. מדוע?

הוא תכנן "תפריט" לעתיד של אמריקה.
הסכנה של דת של חיפוש-
הסכנה היא שזה יעלים את כל המבנים, את כל המוסדות, אנשים יאבדו טעם, יהיה חיפוש אינסופי שלא יוביל לידי סיפוק, בנוסף- כל אחד יהיה לעצמו ולא יתכן מבנה קהילתי שמתאגד סביב צרכים חברתיים כאשר כל אחד הוא האלוהים של עצמו.

בנוסף, אם הם צרכנים רוחניים אז כל אחד לעצמו וקל יותר לשכנע להצטרף לקבוצות שיש להן רק מטרות רווח ואין להן אחריות מוסרית לקהילה רחבת טווח. כך אפשר לנצל את האדם רק בשביל לגרוף עוד כסף, מבלי שחייבים לתת דין וחשבון כלפי המשתתפים. זה לעומת הקהילה במגורים- שכן מחוייבת לתת דין וחשבון למאמיניה. למשל, אם כומר התעלל בילדים, הכנסייה כולה תשלם על התביעה- הם רואים עצמם כאחראים להמשכיות, יש סמכות.

למה לא לחזור למגורים?

אפשר לנסות אך זה לא יעבוד כי הדברים מבוססים על צורות חיים ומגורים שבקושי קיימים כיום, החיים יותר ניידים והשתנו עם הזמן.
בנוסף, זה יכול לטפח התבודדות- של אנשים שחושבים שיש להם את הדרך. אבל זה שמישהו שייך לקהילה לא אומר שיש לו אחריות לקהילה הגדולה יותר שהכותב מעוניין בה כדי ליצור חברה טובה יותר.

העצה של הכותב:

הוא תומך בפרקטיקה רוחנית של "דרך ביניים" בין דת של מגורים לדת של חיפוש- ברגע שהדגש לא על איזו אמונה לקבל אלא על פרקטיקה מתמדת שאנשים יעשו כל יום וכל שבוע, זה יגרום להם לחפש אנשים לעשות את זה ביחד בלי להיכלא בין בית אחד וקהילה אחת. בעיני ג'קי הפתרון הזה נובע מתפיסה מאוד פרוטסטנטית של איך נראה העולם שמבוסס על אמונות משותפות במגורים.

דרך הניתוח היא מאקרו-סוציולוגית. אין דוגמה של חברה, כאשר הוא מביא דוגמאות הוא הרבה יותר נמשך למידע מתוך סקרים סטטיסטיים ואז מביא אנקדוטות בתור אילוסטרציות, אך הן קצת חסרות הקשר.

השפעות המודרניות חשובות להבנת תנועות העולם החדש שבהם עסקו שאר הכותבים.