מבוא לתורה שבעל פה: מדרשי ההלכה של רבי עקיבא ורבי ישמעאל
מתוך: יהדות ומחשבת ישראל: מבוא לתורה שבעל פה
במדרשי ההלכה שלהם נחלקו רבי עקיבא ורבי ישמעאל בעיקר על הדרכים שבהן יש לפרש את ההלכה מהתורה.
שיטת ר' עקיבא : 1.מנחות כ"ט , 2.ירושלמי סוטה פרק ה' הלכה .
לפי(מקור 1) רבי עקיבא,היה דורש "על כל קוץ וקוץ תילין של הלכות" סבור כי,לא ייתכן שתימצא בתורה מלה אחת או אף אות אחת מיותרת, שהרי התורה תורה אלוהית היא ועל כן, אם יש איזו מלה או אות מיותרת הרי שהיא צריכה לשמש בסיס לדרישת הלכה .
לפי (מקור 2) נחמיה עמסוני שימש את רבי עקיבא עשרים ושתיים שנה והוא אומר שרבי עקיבא דרש מידות כגון :
1. ייתור לשון , כפל לשון , כאשר בפסוק נכתב מילה פעמים רק בצורה שונה .
2. דורש את המילים "גם" , "את"
3. ריבוי ומיעוט .
דוגמא לשיטת רבי עקיבא : 3.בבא קמא מ"א:. דרישה לכל מילה של "את" בתורה .
לפי(מקור 3) מסופר על שמעון העמסוני שהיה דורש את כל אתין שבתורה עד שהגיע לפסוק "את ה' אלוהיך תירא" ולא ידע לפרש.
בא רבי עקיבא ולימד "את ה' אלוהיך תירא" לרבות תלמידי חכמים .
המחלוקת הבסיסית והשלכותיה :
4.סנהדרין ס"ד:.
5.ירושלמי פסחים פרק ט' הלכה א'
6.סנהדרין נ"א:.
7. ירושלמי גיטין פרק ח' הלכה א'.
לפי (מקור 4) המחלוקת בין רבי עקיבא ורבי ישמעאל האם התורה דיברה בלשון בני אדם ?
רבי עקיבא אומר שלא ולמד הלכה מייתור לשון , רבי ישמעאל אומר שכן ואומר שהכפילות המילה היה כמו צורת דיבור בני אדם.
לפי (מקור 5) מחלוקת ר' עקיבא ר' ישמעאל לגבי הפשט ? רבי עקיבא דורש על גבי הפשט,רבי ישמעאל דורש לפי פשט הגיוני . לפי ( מקור 6 ) ישנה מחלוקת לעניין בת איש כהן שזנתה. התורה מצווה בויקרא, כ"א , ט': "ובת איש כהן כי תחל לזנות , את אביה היא מחללת באש תשרף" ברור, כי מדובר כאן בבת כהן שהיא אשת איש, שבהיותה בת כהן עונשה חמור יותר (מוות בשריפה) מעונשה של אשת איש שזנתה (שעונשה מוות בחנק, עונש הנחשב קל יותר מעונש מוות בשריפה).
רבי ישמעאל סובר, כי פסוק זה מדבר רק בבת כהן ארוסה (מקודשת), שכן בת כהן נשואה (שכבר נכנסה לחופה) דינה בחנק
כדין כל אשת איש שאינו כהן שזנתה.
רבי עקיבא, לעומתו סבור, כי מדובר כאן בין בארוסה בין בנשואה , ורבי עקיבא לומד הלכה זו מוו החיבור שבראש הפסוק, אות הנראית מיותרת.
וכך מופיעים נימוקי המחלוקת במהלך הדיון בין רבי עקיבא ובין רבי ישמעאל :
אמר לו רבי עקיבא ישמעאל אחי "בת" "ובת" אני דורש (ייתור הוו מביא אותי לידי דרשה זו) אמר לו (רבי ישמעאל לרבי עקיבא) " וכי מפני שאתה דורש "בת" "ובת" נוציא זו לשריפה .
לפי(מקור 7) ישנה מחלוקת לעניין הנותן גט לתוך רשותה של אישה כאילו נתן בידה והיא מגורשת , "וכתב ונתן בידה".
נשאלת שאלה מאיפה אנחנו לומדים את ההלכה הזאת ?
רבי עקיבא סובר מייתור המילה "ונתן" לרבות גינתה וחצירה (רשותה) .
רבי ישמעאל סובר שפירוש המילה מידה זה מרשותה ולאו דווקא יד ממש .
מכאן בא לידי ביטוי ההבדל לשיטת רבי ישמעאל הניתוח הוא לוגי של הטקסט מול השיטה של רבי עקיבא שמרחיב דרשותיו בייתור.
מחלוקת רבי עקיבא ורבי ישמעאל לגבי המידות כלל ופרט או ריבוי ומיעוט : שבועות כ"ו. (מקור 8) .
מחלוקת רבי עקיבא ורבי ישמעאל אם כלל ופרט או ריבוי ומיעוט היא קדומה שחלקו בה רבי נחוניה בן הקנה ונחום איש גמזו.
ריבה ומיעט – מיעט מה שאינו דומה לפרט ( במקום "כלל ופרט" ).
מיעט וריבה – ריבה הכול (במקום "פרט וכלל" ) .
ריבה ומיעט וריבה – ריבה הכול ( במקום "כלל ופרט וכלל" ) .
והבדל בניהם בכלל ופרט וכלל אין לי כעין הפרט משמע המכנה המשותף של הפרטים , ואילו ריבוי ומיעט וריבוי שריבוי בא לרבות בא המיעוט למעט פרט מסוים והריבוי האחרון בא לרבות הכול . נראה מכאן שהתוצאה שיוצאת היא יותר רחבה לדעת רבי עקיבא .
הלכה עוקבת מקרא : סוטה ט"ז. (מקור 9) .
כשיש סתירה בין תושב"כ לתושב"ע התושב"ע מכריעה לדעת ר' ישמעאל ישנם שלושה מקרים כמו עפר, תער , וספר .שהוא לא מצא להם מקור מתוך הטקסט המקראי .
דוגמאות של ר' עקיבא שמבססות את ההלכה מתוך המקרא :ספרי דברים כי תצא (מקור 10) , ספרא אחרי מות פרק י"א (מקור 11) רבי עקיבא מוצא בענייני ספר , ועפר את וו החיבור ודרש מזה הלכה .
רשות או חובה : סוטה ג'. (מקור 12) .
ישנה מחלוקת לעניין בעל המקנא לאשתו האם חובה עליו לקנא או רשות , רבי עקיבא רואה בכל משפט בתורה חובה.
ואילו רבי ישמעאל רואה בביטויים מסוימים קביעת עובדה או אפשרות, אך לא מצווה וחובה .
"דתניא וקנא את אשתו רשות דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר חובה" .
כלומר, החושד באשתו שסטתה וזנתה ומתקיימים תנאים מסוימים המאפשרים להשקותה במים המרים –
לדעת רבי ישמעאל מסור הדבר לשיקול דעתו של הבעל: רצה – מקנא לה ומביא אותה אל הכהן להשקותה את המים המרים,
רצה – מוחל לה ומעלים עין מחשדו.
לדעת רבי עקיבא, כי זו חובה המוטלת על הבעל: אם הוא חושד באשתו שזנתה תחתיו – הוא חייב להביאה אל הכהן ולהשקותה את המים המרים כדי לברר אם סטתה אם לא .
הערכת הגישות העקרוניות : ספרא תזריע פרק י"ג ( מקור 13) , ספרא פרשתא ד' ה' (מקור 14) .
לפי (מקור 13) המחלוקת לעניין צרעת הכלאיים , רבי אלעזר דורש מכל מילת הבגד משהו .
ואילו רבי ישמעאל לא דורש עד אשר קורא עליו רבי אלעזר דקל הרים שהוא לא נותן פירות , נראה מכאן שבעצם רבי ישמעאל
לא דורש סתם אלא אם יש הגיון בפשט המקרא .
לפי (מקור 14) רבי עקיבא דורש מעצמו ומסכים להלכה שגישתו היא המדרש המקיים למרות שיש יוצאים מין הכלל .
