כלכלת ישראל בשנים 1973-1984
מתוך: כלכלת ישראל – סיכומים
בשנים אלו מגיעים להוצאות ממשלתיות שמהוות כ-80% מהתוצר- משבר גדול מאוד. מתקבל עשור שלם, במהלכו הגירעון הציבורי בלתי נסבל לחלוטין. ממלחמת יום הכיפורים והלאה, הצמיחה צונחת בבת אחת בצורה חזקה מאוד.
צמיחה- בישראל, צמיחה של פחות מ-3% (או 4%), פירושה: או עלייה באבטלה או אבטלה סמויה. אם מדובר בריבוי של כ-2% (כוח עבודה גדל) והרמה הטכנולוגית אף היא מתפתחת בכ-1.5%, על מנת ששיעור האבטלה לא יעלה, יש צורך בגידול של התוצר בכ-4%.
שנים בהן הצמיחה נמוכה מ-4% מעידות על משק הנמצא בקיפאון (בין השנים 73-84), כמו כן ניתן לראות על פי נתונים של הפריון שאף הוא קטן.
חריג אחד- עד 1980 שיעור הצמיחה גדל- במידה מסוימת הוא גדל בצורה מבוזבזת, כי הממשלה נתנה הלוואות מוטבות מבחינת ריבית ליצרנים. באותה תקופה שררה אינפלציה, כך שבעצם הריבית על ההלוואות אף היא הייתה שלילית- גרמה ליזמים וליצרנים להשקיע בהון.
האינפלציה הינה אחד מסמלי התקופה – הגיעה עד ל-440% בשנת 84- האינפלציה הגדולה ביותר ששררה בישראל, כאשר אפילו הריבית הנומינלית הייתה נמוכה מהאינפלציה.
המגמה בשנים אלו הייתה גידול בחוב החיצוני- גידול שהגיע אף ל-20 מיליארד דולר ובשנת 84, נטל החוב הציבורי הגיע ל-80% מהתוצר.
להמחשה- החוב הציבורי של מדינת ישראל כיום הינו שלילי.
האינפלציה המתוארת הביאה לחוסר יכולת לגבות מיסים- הגידול באינפלציה הביא לשיבוש של כל נתוני דוחות הרווח וההפסד. אנשים רבים ניצלו את העובדה כי שוררת אינפלציה על מנת "לסדר" את הדוחות בהינתן האינפלציה, כך שלא יוצג רווח\ יוצג רווח קטן יחסית.
בהתחשב בכך, למרות שהועלו שיעורי המס, המס שנגבה בפועל לא היה מספיק.
*התקופה 73-84 מחולקת לשתי תתי תקופות:
73-77- עד המהפך הפוליטי
77-84- עליית הליכוד לשלטון.
שנים 73-77
1.מלחמת יום כיפור- מכה את המשק בצורה קשה. חצי שנה הצבא היה מגויס כמעט כולו. הציוד הצבאי נשחק כמעט לחלוטין- היה צורך בחידוש. אחת המסקנות הייתה כי הצבא הסדיר הינו קטן מדי ולא ניתן להסתמך על כוחות המילואים היות ועלולים שלא להגיע בזמן במידה ויש התראה.
הושקעו כספים רבים על מנת להגדיל את הצבא. המורל לאחר מלחמת יום כיפור היה ירוד מאוד-נשברה לאנשים בארץ האופוריה ששררה מאז מלחמת ששת הימים.
2.משבר האנרגיה- נוצר במהלך המלחמה. מסתבר כי ארה"ב הצילה את ישראל במהלך המלחמה באמצעות רכבת אווירית שכללה חימוש רב, לאחר שהחימוש בארץ אזל.
בעקבות הרכבת האווירית, מטילות מדינות ערב אמברגו על נפט עבור כל מדינות המערב. הייתה בעיה גדולה להשיג נפט באותם ימים, כאשר זו שמצילה את ישראל ומספקת לה נפט הייתה איראן (אז ידידה טובה של ישראל). עליית מחירי הנפט בעולם יוצרת שפל עולמי. בכל העולם הצמיחה צונחת, הפריון יורד, נוצרת אינפלציה בעולם (מגיעה בארה"ב עד ל-11% שם אין מדיניות הצמדות, ולכן חסכונות רבים נפגעים).
*חייבים לבצע אבחנה בין עליית מחירים לאינפלציה. העולם, משנות ה-80 פיתח שיטה, על פיה גם אם יש עליית מחירים של מוצר מסוים, לאורך תקופה-אין זה הופך לאינפלציה מתמשכת.
חוסר הידיעה כיצד להתמודד עם אינפלציה\ חוסר היכרות עם דרכי מיגון מאינפלציה הביאו לכך שהאינפלציה בשנות ה-70 וה-80 תפסה תוצאה. בשנות ה-70 הגישה הקיינסיאנית כללה שני מצבים:
1.פער אינפלציוני-אינפלציה
2.דיפלציה-מיתון, שפל.
כעת, נחשף העולם למצב חדש שאינו מכיר, שילוב של מיתון ואינפלציה (אז הומצא מודל הad-as).
נכנסים למצב מיוחד, שבו מה שזז הינו ההיצע, ולא הביקוש. עליית מחירי החומרי גלם מעלה את צד ההיצע- זז שמאלה, ביקושים יורדים, יש אבטלה אך גם המחירים עולים (בעולם).
ישראל נמצאת במצב מיוחד- חומרי גלם התייקרו, צד ההיצע עולה. מצד שני מלחמת יום כיפור מכה את ישראל גם מצד הביקוש- היות והסכסוך טרם הסתיים. מרוץ החימוש תופס תאוצה והוצאות הביטחון גדלות- מביא לגידול בביקוש, לכן האבטלה קטנה אך האינפלציה עולה.
בעולם לא חל גידול בביקושים בשונה מישראל, ולכן השפל בישראל היה נמוך משאר העולם.
מחירי תשומות עולים-as1, גידול ביקושים (הוצא ביטחון)- ad1. עוברים מנקודה a לנקודה b
בישראל הייתה בעיה- היות והעובדים היו חתומים על חוזים הכוללים תוספת יוקר. כאשר חלה אינפלציה- היה צורך לפצות את העובדים. במצב זה, בו העובדים דורשים תוספת שכר, לא ניתן להוריד את השכר הריאלי, מגביר את האינפלציה.
בישראל, בניגוד לעולם, ההיצע זז אך גם הביקוש גדל (בשל הוצאות הביטחון). מרוץ החימוש עולה מדרגה בין היתר, היות וההתרוששות של העולם המערבי היוותה את ההתעשרות של מדינות ערב. מדינות הנפט מזרימות סיוע למצרים וסוריה- עוזרות להן להתחמש נגד ישראל.
נתונים כלכליים:
1.הוצאות ציבוריות גדלות באופן חד (ל-80%).
2.אינפלציה בעולם ובארץ גדלה.
3.מאזן תשלומים- הבעיה החמורה ביותר של המשק בארץ בשנים הללו הייתה כי ישראל לא רק נקלעת לגירעון במאזן התשלומים, כי אם להרעה בתנאי הסחר עקב ההתייקרות של חומרי הגלם (נפט).
מודל סחר כלכלי- במודל, לוקחים מוצר מסוים ומחליטים אם מיוצא או מיובא. בפועל, מסתכלים על הנטו- בסך הכל האם יבוא או יצוא. ישראל, לדוגמא, הינה יצואנית תוכנה ויבואנית חומרי גלם, במידה ותוכנה מתייקרת או חומרי גלם מוזלים, המשמעות היא כי תנאי הסחר משתפרים ועימם מאזן התשלומים אף הוא משתפר.
4.משבר נזילות- ב-1975 נכנסת ישראל למשבר נזילות שמשמעותו כי הדולרים נגמרים. ישראל מקבלת סיוע מארה"ב של כ-2 מיליארד דולר. סיוע זה מציל את מדינת ישראל היות וכמעט נותרה בלי דולרים. החוב הציבורי הולך ומתנפח.
5.מגזר ציבורי מתנפח- קולטים עובדים רבים (היות ומפתחים את כל המפעלים והתשתיות הביטחוניות) ושיעורי האבטלה גדלים מעט.
המדיניות של הממשלה הייתה גם להתמודד עם האינפלציה וגם עם הגירעון במאזן התשלומים. המדינה נקטה בגישה של קיצוצים בתקציב- כולל קיצוצים בתחום הביטחון.
אחת הדרכים להתמודדות הייתה ליצור פיחות ריאלי- כאשר הדרך להשיג פיחות ריאלי הינה לשחוק את השכר הריאלי. הממשלה מאלצת את ההסתדרות להגיע להישגים בתחום שחיקת השכר הריאלי.
Ep*\p
המחיר p מתחלק לp(t) ולp(n). ה-p(n) מתחלק לתשומות מיבוא ולתשומות מקומיות- עבודה. את התשומות המקומיות שוחקים.
E עולה, p(t) עולה, תשומות מייבוא עולות. הרעיון הינו כי אם גם p(n) וגם p(t) יגדלו, הרי שפספסנו את השינוי בשע"ח הריאלי. לכן ע"י השחיקה של השכר הריאלי (תשומות מקומיות) מקטינים את המכנה ולכן השבר גדל.
המשק הישראלי שרץ בצורה חלקה במשך 20 שנה, במהלך 6-7 השנים בין המלחמות (67-73), המשק תופס תאוצה, בעיקר עקב התרחבות של מערכת הביטחון והרווחה.
מבחינת גירעון במאזן התשלומים, המצב מתחיל להיות לא טוב. הייתה תפיסה, על פיה, אם המשק צומח כ"כ מהר, ניתן להתמודד עם הגירעון במאזן התשלומים.
ב-1973 לאחר המלחמה מתחיל משבר. המשק נכנס למיתון עם חוב חיצוני וחוב ציבורי גדול מאוד ואינפלציה שהגיעה ל-25%.
ב-1977 חל מהפך פוליטי. בפעם הראשונה, לאחר 29 שנים מהקמת המדינה שבמהלכן שלטה מפלגת העבודה, עלה הליכוד לשלטון.
שלטון מפלגת העבודה- מפא"י הייתה שולטת, כאשר במסגרתה היו שתי מפלגות נוספות- מפ"מ ואחדות העבודה). מפא"י כרתה ברית עם המפד"ל. היה כמעט ברור שהשלטון נותר בידי מפא"י, מה שאפשר לה תכנון לטווח ארוך. מפא"י החזיקה בכל תפקידי המפתח בממשלה: שר הביטחון, שר האוצר וכיו"ב.
הליכוד- תפיסתם הייתה דואלית רעיונית מבחינת תפיסה כלכלית. תפיסתם הייתה ליברלית לעומת חירות (מפלגה נוספת). פחות דגש על סוציאליזם- יותר על פרגמטיזם. הליכוד כרת הסכם עם חירות ועם מפלגות קטנות נוספות כאשר מלחמת יום כיפור הביאה להתחזקות של המפלגה.
הליכוד היה מורכב מ"חירות" וליברלים. "חירות" נחשבה תנועה "ניצית"- האמונה בא"י השלמה בקנאות.
הליברלים במסורת, חיפשו חופש כלכלי- היו נגד השליטה בכלכלה והתערבות הממשלה, בין אם במט"ח ובין אם במפעלים. הם דחפו ל"כלכלת שוק".
"חירות" דחפה לכלכלת רווחה- דגלה בפיתוח עיירות הפיתוח- בפועל, כאשר הליברלים ביקשו לקצץ בתקציבי הרווחה, חירות היא זו שמנעה את הקיצוץ. נוצר מעין "בלאגן" כלכלי, מדיניות מזוגזגת- שר אוצר אחד הולך והשני בא.
מנחם בגין פחות התעניין בכלכלה ורווחה, התפקידים הכלכליים הועברו לליברלים, בראשם שר האוצר שמחה ארליך. בתחילה נתן להם מנחם בגין חופש פעולה. באוקטובר 77, יצאה תוכנית גרנדיוזית- ליברליזציה של שוק המט"ח.
א.לתוכנית הליברליזציה של שוק המט"ח קוראים עד היום "המהפך הכלכלי". הרעיון היה לסיים עם השיטה הסוציאליסטית ולדחוף לכיוון כלכלת שוק. המהפך הכלכלי התברר בסופו של דבר ככישלון.
טרם המהפך הכלכלי, כאמור: הממשלה קובעת שע"ח, אין תנועות הון, קיים שוק שחור ואסור להחזיק דולרים (ראש הממשלה רבין נפל בשל כך שאשתו החזיקה דולרים לאחר שחזרו מארה"ב כשגרירים).
במסגרת המהפך השתנתה השיטה במשק- כל ההגבלות על מט"ח בוטלו- הותרה ההחזקה בדולרים, שע"ח הפך לנייד, ללא התערבות ממשלתית.
המשק נמצא בגירעון בחשבון השוטף, ע"פ הליכוד הפתרון היה אכן ניוד לשוק המט"ח. במסגרת ניוד שע"ח, בוצע איחוד של כל שערי החליפין וביטול שע"ח שונים ליצואנים\בעלי עניין. עד אז קביעת שע"ח לכל אדם הייתה נתונה לשיקול דעת הפקידים.
אמנם מדובר בצעד כלכלי חשוב, אך צעד זה בוצע על משק במשבר ובצורה לא מבוקרת. היה מדובר בצעד דרסטי שנעשה מהר מדי, מה שהביא לכישלון מהפך זה. ההשראה למהפך הייתה מילטון פרידמן, אשר ייעץ לשר האוצר שמחה ארליך ועודד אותו לבצע את הליברליזציה.
המהפך הכלכלי- ניוד שוק המט"ח- אם כבר נעשה, יש לנקוט יחד עימו צעדים משלימים.
במידה ומבצעים ניוד- יש לשים לב כי אם טרם הניוד שע"ח הוחזק נמוך, הרי שיעלה אוטומטית ברגע שיבוצע הניוד, באחוזים גדולים.
נוצר מצב של פיחות במשק עם שיעורי אבטלה קטנים מאוד יחסית (3%), מעין תעסוקה מלאה. כאשר מבוצע פיחות במצב של תעסוקה מלאה, נוצרת אינפלציה ובסופו של דבר גם לא נוצר פיחות ריאלי. הצעד שהיה צריך לנקוט יחד עם הניוד היה צמצום פיסקאלי- רק באופן זה הפיחות היה אפקטיבי.
ב. חוק חינוך חובה גם בתיכון, עד 1977 היה מדובר רק על בית ספר יסודי, ב-1977 הוחל החוק על התיכונים. (היום זה כבר לא קיים).
ג.שיקום שכונות- ממנים שר שמטרתו לבצע שיקום חזותי של שכונות מצוקה. מ-1967 ועד 1973 היה מאבק שבמסגרתו הליכוד דוחף להקמת התנחלויות בכל הגדה, בעוד רבין וגולדה מאיר (מערך) חוסמים זאת. כאשר בגין עולה לשלטון ב-1977 (עד 1985), לוקח את שרון בתור השר הביצועי שלו ומשנה את ההתיישבות בארץ- מרחיב את ירושלים, משנה את כל הגדה המערבית. מדובר בתוכנית אשר עלויותיה היו אדירות (בניית תשתיות, בניית מבנים, התיישבויות), מה שפגע ברציונאל של כלכלת השוק.
ההתיישבות בגדה המערבית נעשתה ע"י מתן הטבות, תמריצים והעדפות-באופן דומה ליישוב הנגב ע"י המערך.
ב-1979 נחתם הסכם שלום עם מצרים שהיה אמור להנמיך מאוד את מרוץ החימוש ואת עלויות הביטחון המתלוות למרוץ חימוש זה.
בשנים אלו חלה התדרדרות באינפלציה, חוב חיצוני\חוב ציבורי עולים. האינפלציה כל הזמן בכיוון מעלה. במהלך של שמונה שנים מ-1977 ל-1985, מתחלפים ארבעה שרי אוצר, כאשר כל שר אינו מצליח לייצב את האינפלציה ובעקב כך מפוטר.
