כלכלת ישראל: שוק התעסוקה

מתוך: מנהל עסקים: כלכלת ישראל – סיכומים

כח העבודה-האנשים שעובדים או מחפשים עבודה בשבועיים האחרונים. מי שלא עונה על קריטריונים אלו אינו נכלל בכח העבודה. מי שנכלל בכח העבודה ולא מועסק- אלו הם המובטלים.

אצל נשים צעירות בכל המגזרים יש הצטרפות לכח העבודה. כח העבודה בישראל- קובץ באתר הקורס).

(לפי סקר כח האדם של הלמ"ס- קישור באתר) בחלוקה לפי מקצועות ניתן לראות כי יש הרבה יותר גברים מנשים בתחום התעשייה, ולעומת זאת יותר נשים מגברים בתחומי החינוך והבריאות. במסחר ובשירותים עסקיים (בנקים למשל) לא ניכר הבדל משמעותי. אבל לא נראה איזה סוג עבודה הם עושים, מה חלקם בתעשייה הספציפית.

ניתן לראות חלוקה לפי חלוקה של קבוצות ראשיות של משלחי יד.

אפשק לראות גרף שמצביע על אחוז הבלתי מועסקים לפי השנים, ניכרת עלייה בתחילת שנות האלפיים, תקופה המכונה "משבר ה.com".

14. תנועות כח עבודה במחוזות ובערים– ניתן לראות את חלוקת המועסקים והבלתי מועסקים לפי אזורים בארץ נראה כי בתל אביב יש יחסית אחוז נמוך יותר של בלתי מועסקים. מעבר לכך, יש אחוז נמוך יותר של אנשים שעובדים מחוץ לאזור.

שוק תעסוקה גמיש – משנות ה-70' עברו המשקים במערב לצמיחה גמישה המאופיינת בשבירת ההסדרים הקורפורטיבים הנוקשים של התקופה הקנטיאנית ויצירת שוק תעסוקה גמיש. שומפטר רואה בגמישות ובניידות מאפיינים של "ההרס היצירתי" החיוני לקפיטליזם. המשמעות של שוק תעסוקה גמיש היא יצירת שוק עבודה משני, שהעובדים בו אינם נהנים מיציבות תעסוקתית כמו העובדים בשוק העבודה הראשוני.שוק העבודה הראשוני מורכב מהעובדים הקבועים של הארגונים הגדולים – ציבוריים ועסקיים – הנהנים מיציבות תעסוקתית, תוכניות פנסיה והגנה של איגודים מקצועיים. יש הסדר משולש בין המדינה, לעובדים המאוגדים (בהסתדרות) למעסיקים(לשכת התיאום,תעשייה, מלונאים, קבלנים, לשכת המסחר). לפי הסכם זה כל מעסיק בתורו חותם עם האיגוד המקצועי על תנאי העסקה לעובדים. תפקיד המדינה בתור מחוקק וגורם בעל יכולת אכיפה זה לדאוג שההסכמים ימולאו. זהו סידור לא גמיש בכלל, אם המעסיק רוצה להקטין את כוח העבודה שלו הוא לא יכול, הוא חתום על הסכם. הטענה הייתה שהעובדים המאוגדים לא מאפשרים את הגמישות. הפתרון לבעיה זו היא הגמשת שוק התעסוקה.

שוק העבודה המשני מורכב מעובדים בחוזיםאישיים, עובדים של קבלני משנה, עובדים במשרה חלקית ועצמאים בעלי עסקיםק טנים.

אבטלה חיכוכית/ אבטלה מבנית. אנשים שמפוטרים ממקום העבודה שלהם הם למעשה 'מובטלים'. אם הם בין עבודות ומצאו עבודה חדשה זוהי אבטלה חיכוכית. האבטלה המבנית מתרחשת כאשר המפוטרים לא מצליחים להיקלט בעבודה חדשה, לא מוצאים עבודה, אין צורך יותר בסוג העבודה שהם מבצעים- פקידי בנק, מדינה, שלא צריך יותר את שירותם בגלל התפתחות השוק באינטרנט. אנשים אלו מחזיקים יכולות למידה, כך שבסופו של דבר כנראה הם ימצאו עבודה. הבעיה היא עם עובדי המפעלים, שלא מצליחים אח"כ להשתלב בשוק העבודה, אין ביקוש לסוג עבודתם.

ההגמשה למעשה היא להקטין את שוק התעסוקה הראשוני ולחלק את שוק המועסקים: חלק מועסקים באמצעות חברת כח אדם (וכך למעסיק הראשוני אין התחייסות למועסק באופן ישיר), חלק מועסקים באמצעות חוזה אישי, חלק הופכים לעצמאיים, עולה האפשרות של עבודה חלקית (היקף משרה קטן יותר..).

הקפיטליזם המאורגן: החל משנות ה-70 נראית מערכת יציבה יחסית, המתבטאת במשולש כוחות: המדינה היא הגורם העליון המפקח, ובבסיס הפירמידה עומדים המעסיקים ואיגודי העובדים. רוב העובדים מאוגדים באמצעות ההסתדרות, והעסקתם היא על פי תנאים שנחתמו בחוזים בין ההסתדרות למדינה. תפקיד המדינה הוא לאכוף את קיום ההסכמים.

בשלב מסוים, המעסיקים מעדיפים לצאת מהמשולש הזה "לא משתלם להם". פירוק ההסדרים של הקפיטליזם המאורגן בא לידי ביטוי בכך שהמעסיקים יכולים להעביר את המפעלים שלהם למקום אחר- הון קל רגליים. מפעלים כמו תדיראן, סולטאן, לודג'יה ועוד פשוט עוברים למקום אחר. איגודים יכולים להגן על עובדים שהמפעל שלהם קיים, אבל כאשר כבר אין מפעל זה כבר בלתי אפשרי.

הגמשת שוק התעסוקה מאפשרת לארגונים העסקיים והציבוריים להרחיב ולצמצם את מספר המועסקים על ידם על פי הצורך ולקיים על ידי כך גמישות ניהולית רבה יחסית, לעומת המצב בשוק העבודה הראשוני בו לא ניתן לפטר עובדים הנהנים מקביעות והגנה של איגודים מקצועיים.

התוצאה של הגמשת השוק, היא הגנה פחותה על העובדים וירידת כוחה של ההסתדרות. כלומר:

– חלק מהעובדים מפוטרים, חלק מועסקים דרך חברות כח אדם, פלח עובדים עצמאיים גדול יותר, עבודה תחת חוזה אישי, עבודה חלקית ועוד.

ההגמשה למעשה היא העברת העובדים ממעגל ראשוני למעגליים משניים, חלק גדול מהעובדים נפלט החוצה בכלל ממעגל התעסוקה. בגלל השינוי שעבר על המשק מתווספים מובטלים- בהתחלה ההשתייכות היא לאבטלה החיכוכית- עד שנמצאת עבודה חדשה, לאחר מכן זוהי אבטלה מבנית, יציאה מחוץ לכח העבודה, כאשר כישורי האדם לא מצליחים לאפשר לו להילט במקום עבודה חדש.

לרוב, הבעיה היא שלאדם שאינו אקדמאי, אין את היכולת והכלים הלימודיים.

מעבר מהתעשייה לשירותים – המעבר מהתעשייה לשירותים כרוך בשינוי תמהיל התעסוקה לכיוון של "צווארון לבן" ועיסוקים עתירי ידע. משום כך הזדמנויות התעסוקה של אנשי "הצווארון הכחול" מועטות יותר. בארה"ב ירד שיעור המועסקים בתעשייה בשנים האחרונות מ26%- בשנות ה70-' ל15%-, תוך גידול ניכר בעוני. התהליך גורם להצטרפות שכונות ואזורים עירוניים לאזורי המצוקה. ההשפעה העיקרית היא על צעירים חסרי השכלה עבורם הייתה התעשייה האפשרות היחידה לתעסוקה.

ביזור התעסוקה הוא גורם נוסף לעליית האבטלה. Off shoreלמשל, היא מעבר התעסוקה לחו"ל. דוגמא נוספת לביזור התעסוקה היא מעבר של מפעלים ממרכזי האוכלוסייה למקומות אחרים,מסיבה פשוטה- יותר זול למפעל להתמקם במקום שבו הקרקע זולה מאשר בלב העיר. גם נוצרת אבטלה בעקבות מעבר המפעל, וגם בעקבות ה'אוטומציה' מקטינה את כמות האנשים הנדרשים לעבודה.

קיטוב תעסוקתי: בקפיטליזם המאורגן, רוב האנשים היו במעמד הביניים. אלו היו העובדים המאוגדים והמוגנים, עשירונים 3-8 לערך. הגלובליזציה מביאה לתהליך הקיטוב. מפעלי התעשייה שעברו לחו"ל נגסו במעמד הביניים וכך המעמד הנמוך והגבוה צמחו. בנוסף, ישנם גם מהגרי עבודה שמגיעים לישראל, כי המצב בארץ המוצא שלהם גרוע יותר, והם מגדילים את פלח המעמד הנמוך.

כלכלה 'אפורה': בתוך הכלכלה יש סקטור שלם, שהכלכלה שלהם לא נראית מבחינת המדינה. אין מיסים, אין רישום, אין סטטיסטיקות והמדינה נותנת לזה לקרות מאחר ואין לה פתרונות טובים יותר, אין לה אפשרות להציע משרות טובות יותר לאנשים. המדינה מעודדת עסקים קטנים למשל. מצב יוצר בעיה- לא יודעים למשל אם האבטלה אמיתית או שלמעשה האנשים עובדים.

לא רק בישראל הדברים האלו מתרחשים.

מאפייני התעסוקה כיום: