מבוא לאסלאם: יחסו של האסלאם לג'אהליה

מבוא לאסלאם: יחסו של האסלאם לג'אהליה

מתוך: מבוא לאסלאם

"אתם ואבויתכם מצויים בטעות חמורה" (54,21)

"אתם המאמינים, אל תראו באבותיכם ובאחיכם בני ברית" (23,9)

השיתוף, שירכ

כזכור מהדיון הקודם אודות הג'אהליה וכמודגם בפסוקים הללו, ההליכה נגד האבות היה נושא קשה לקבלה עבור הג'אהליה.

בג'אהליה העריכו מאוד את תורת המוסר המסורתית. אבות ובנים. האסלאם מחליף את המסורת הזו במוסר אחר, מונותאיסטי. בג'אהליה, נקמת הדם, כבוד השבט והאבות היו במרכז, ואילו באסלאם אללה הוא היסוד המרכזי

האם בג'אהליה הכירו את רעיון האל היחיד? הרי משמעות השם הוא "חוסר ידע", וחוסר ידע זה מיוחס לאי ידיעת האל האחד. אולם "אם תשאלם מי ברא את השמים והארץ ואת השמש והירח הם יאמרו: אללה" (61,29). לכאורה, הקוראן עצמו מעיד על אנשי הג'אהליה ככאלו שהכירו את אללה. האם זה אותו אל עליו מדבר האסלאם? התשובה לכך היא שלילית. ה'אללה' המיוחס בפסוק שצוטט הוא ה-אל. כוח עליון, גורל, קטנות האדם וכד'. זאת ועוד: "…אך כאשר מביא אותם אל היבשה מצילם, הם משתפים" (29,65), קרי: כאשר הסכנה חולפת, הם משתפים אלים אחרים באמונה. כאשר פגעה באנשים צרה הם פנו לאל האחד. אולם, בשוך הסערה שתפו אותם האנשים אלים נוספים באמונתם. לאמונה משותפת זו קוראים שירכ, שיתוף.

כאשר האסלאם מציג את הדת המונותאיסטית בעיני הג'אהליה הוא מעמיד את האמונה באל אחד, אללה מול השירכ.

מבחינת האסלאם, תקופת הג'אהליה היא "בסדר גמור" מהרבה בחינות, מלבד השיתוף. זה, בעיני האסלאם החטא ששולח את המושריכון (אלו המאמינים בשירכ) ישירות אל הגיהנום: "[האלילים] שאתם עובדים זולתו, אינם אלא שמות שאתם ואבותיכם נתתם. אלוהים לא העניק להם כל שלטון. אין השלטון אלא לאלוהים. אלוהים צווה שלא תעבדו אלא אותו. זוהי הדת הנכונה, אך מרבית האנשים אינם יודעים". (12,40).

אלוהים צווה שלא תעבדו אלא אותו. אסלאם – התמסרות וכניעה לרצונו של אללה (ורק לו). אסלאם, מהשורש א.ס.ל.מ – התמסר כל כולו לאל האחד והיחיד. בשל העובדה שהאסלאם יצא אל מול חברה שכבר הכירה דתות מונותאיסטיות, כל כך חשוב לחזור ולהדגיש את העובדה שמדובר באל אחד ספציפי. האסלאם תוקף את הנצרות והיהדות כדתות שאינן מונותאיסטיות אמיתיות. הנצרות מאמינה בשילוש הקדוש, והיהודים מאמינים בעזרא (שיבת ציון) כבן האלוהים, אע"פ שאין לכך סימוכין כלשהם ביהדות. אני האסלאם, לא המצאתי את המונותיאיזם, אבל אני היא הדת היחידה ששמרה על בכורתו הבלעדית של האל.

הג'הל הוא תכונה אימננטית לגבר הג'הלי, לאדם הפרטי הג'הלי. אולם, בכל שבט ג'הלי, ישנו אדם אחד בעל חלם, וזהו שיח השבט. השיח יכול להרשות לעצמו להיות חלים, מאופק.

החלים בג'אהליה הוא ראש השבט, השיח. החלים באסלאם הוא ראש עדת המאמינים. האל.

האסלאם הוא הדת השלישית. ככזו, הוא רואה את עצמו בתפקיד המתקן ולא המבשר. היהדות והנצרות התקלקלו, והאסלאם מתקן.

*) למרות האמור, השיעה, בנוי על קשר דם עם הנביא. דוגמא אחרת היא המלך חוסין, המתגאה על שייכותו לבית האשם, משפחת הנביא. אם אמרנו שאין חשיבות לקשר דם, כיצד ניישב סתירה זו?

כאשר מת מוחמד והיו צריכים לקבוע חליף, ניתן היה לפעול במסגרת המסורת הג'הלית. כל שבט היה בוחר את האדם הטוב ביותר, במסגרת קשרי הדם השבטיים, לעמוד בראשו. האם ניתן לבחור כל אדם, ללא קשר לקשרי הדם ומוצאו, להחליף את מוחמד? רק זרם קטן האמין שאין כל חשיבות לקשרי הדם. בפועל, כל החליפים, ללא יוצא מן הכלל, היו משבט הנביא. מסגרת השבט לא מאבדת את מקומה וחשיבותה. השבט, המוצא ה"צפוני" או ה"דרומי", ובייחוד שבט קוריש, שבט הנביא, הם בעלי משמעות גדולה. אחד ההסברים החליפיים למוצא החליפים משבט קוריש בלבד הוא ידיעת הדת הגדולה המיוחסת לבני שבט זה, אך זהו הסבר דתי, שמנסה להתחמק מהעובדה שלקשרי הדם ישנה משמעות גדולה. אם האסלאם היה מצליח לבטל את משמעות קשרי הדם, לא היה מקום לשיעה.