פרשנות תמונת העולם של אריסטו בפילוסופיה היהודית

  1. תמונות עולם של אריסטו (כפי שהובנו על ידי הפילוסופים היהודים)

א.      עולם שפל, העולם שמתחת לגלגל הירח. עולם החומר והשינוי. תנועה מאפיינת – התהוות וכלייה. מורכב מארבעת היסודות: עפר, מים, אויר, אש. ארבעת היסודות לעולם לא ימצאו בתארם היסודי לעולם, והם קומבינציות של ארבע תכונות – חם – קר; יבש – לח.

סולם הטבע:

(1)   מתדמי החלקים, עצמים בעלי צורת דומם.

(2)   צומחים, בעלי צורה צומחת שהיא הנפש הצומחת. תנועה אופיינית – גדילה, מטאבוליזם, הולדה בדומה.

(3)   חיים, בעלי נפש חיה. תנועה אופיינית – העתקה, קוגניציה (חושים, כוח מדמה).

* רגע של מושג – כוח מדמה, פעולות – א. ייצוג; ב. שימור, פירוק, הרכבה.

(4)   אדם, בעל נפש מדברת שהיא מקור כוח החשיבה הכולל "שכל מעשי" ו"שכל עיוני".

עקרון אחדות הנפש חומר של עצם מכיל את כל הנפשות הנמוכות ממנו אבל הן פועלות כולם באחדות עם הנפש שהיא הצורה שלו.

האדם הוא הנמצא היחיד שצריך לממש את עצמו כאדם ולחתור לשלמות. האדם נולד עם שכל בכוח ועליו להוציאו לפועל על ידי השגת מושכלות.

* רגע של מושג – הילומורפי – מורכב מחומר וצורה.

המינים הם נצחיים:

(1)   כל מין היה קיים תמיד ויהיה קיים תמיד.

(2)   הצורה המינית קיימת בפרטים קונקרטיים שמתהווים וכלים מאז ולעולם.

ב.      עולם הגלגלים – המודל המתמטי של אוידוכסוס שעל פיו: כדורים שקופים קונצנטריים שבתוכם טבועים הכוכבים ועוד אי אלו כדורים בלי כוכבים, הוא תמונת העולם הריאלית. בעולם הגלגלים יש רק תנועה מעגלית, כוכבים אינם מתהווים וכלים, עשויים מהחומר החמישי, תנועת הגלגלים וחום השמש משפיעים ביחד על תהליכי התהוות וכיליון בעולם השפל.

ג.       עולם השכלים הנבדלים והאל. האל הוא סיבה ראשונית לתנועת הגלגל העליון (גלגל המזלות), תחת שתי הנחות –

(1)   כל תנועה נגרמת על ידי תנועה חיצונית.

(2)   כל עצם וכל חלל הוא סופי.

האל הוא רק צורה, כלומר חסר חומר, כלומר רוחני. ההנעה נעשית על ידי השתוקקות. הגלגל העליון משתוקק אל האל משום שהוא רוצה להידמות לו, הוא רוצה להיות שכל שעוסק בפעילות שכלית אינטואיטיבית אבל הוא לא יכול כי יש בו חומר, לכן הוא ממשיך בתנועה מעגלית מתמדת שיכולה להסביר רצף תנועה נצחי.

הפעולה השכלית של האל. בספר המטאפיסיקה טוען אריסטו שהאל הוא רק שכל, שהוא פעילות שכלית, אינטואיטיבית (תופסת הכל בשלמות, בבת אחת) ונצחית. כאשר יש השגה שכלית, השכל מזדהה עם המושכל שהוא אובייקט ההשגה. שום דבר לא יכול שהאל יהיה אובייקט ההשגה שלו כי זה אומר שהוא גבוה מן האל (אונתולוגית). לכן האל הוא שמשיג את עצמו, ובפילוסופיה המאוחרת – את העולם כעקרון של האל.

האל הוא בתחום המטאפיסיקה אבל השגתו היא על ידי עיון בפיסיקה, והוא מושג קוסמולוגי.

בימי הביניים קיבלו את האל הקוסמולוגי של אריסטו כמושג דתי, במסגרת תפיסת עולם דתית. השגת המניע הבלתי מונע היתה ל'הוכחת האל מן התנועה', ונפוצה בפילוסופיות דתיות במאה ה – 12. שלושת ההוגים המובילים בשלושת הדתות (רמב"ם, אקווינס, אבן רושד) היללו אותה.

האל של אריסטו שונה בתכלית האל הדתי ואינו יכול להסביר מושגים דתיים רבים: השגחה, חובת עבודת האל, תורת מוסר, נבואה, בחירת ישראל.

בהמשך לימודי האסטרונומיה אריסטו הבין בזכות לויקופוס שהמודל של מניע יחיד אינו תואם את הציפיות ושינה אותו למודל עם מניעים רבים שמצויים אצל כל גלגל, הם השכלים הנבדלים.

פילוסופיה יהודית של ימי הביניים

הכסף או החיים: כמה זה "מספיק"?

כמה כסף זה מספיק בכדי לחיות חיים מאושרים? אם התשובה היא "עוד" אז אין לכם סיכוי, אבל מבט אחר על העבודה והקניות יכול לשנות את זה.

אמנות האהבה של אריך פרום

האם אהבה היא לא רגש אלא בכלל מיומנות שאפשר לרכוש וצריך לתרגל? ספר המופת "אמנות האהבה" של אריך פרום מסביר איך לאהוב אחרים ואת עצמנו.

עוד דברים מעניינים: