מבוא ליחב"ל: נקודות ציון בהתפתחות הלאומיות
מתוך: מבוא ליחסים בינלאומיים – סיכומים
המאה ה-19 היא המאה בה עולה הלאומיות כצורת הארגון החברתי הדומיננטית בעולם.
שלום וספליה – שעבור רוב חוקרי ההיסטוריה הרבים המפץ הגדול של היחב"ל. הביא סיום מלחמת 30 השנה, קם מושג הריבונות. כל המדינות הריבוניות שוות אחת לשנייה
1789– המהפכה הצרפתית – שלווה את עקרון הריבונות עם העם, הלאום ויצרה את עקרון הריבונות העממית. הריבון הוא לא המלך אלא העם. אך היא הייתה מקומית. כיבושי נפוליאון הפיצו את העיקרון ברחבי אירופה.
קונגרס וינה מחולל את הקונצרט האירופי. תקופת הרסטורציה. משרטטים מחדש את גבולות אירופה באופן הממר ככל הניתן את כיבושי נפוליאון מנסים להשיב את השד הלאומי ששחרר נפוליאון אל הבקבוק
1848– אביב העמים התקופה שבה קהילות לאומיות בכל רחבי אירופה מתקוממות כנגד העריצים, חותרות לחירות. אירופה כולה הופכת למשכן הלאומיות. תקופה של דיכוי מרידות. לכאורה נדמה היה שהנה הקונצרט האירופי מצליח להשיב את הריבונות העממית ולהחזיר את הריבונות המונרכית למשל בכיפה של היבשת.
1870– איחוד איטליה איחוד גרמניה ובשני המקרים מדובר תהליכים פוליטיים ריבויי דם ונעשים בשמן של הומות. האומה האיטלקית והאומה הגרמנית. העיקרון הלאומי קונה לעצמו שביתה איתנה באירופה כולה.
1651– התפרסם הלוויתן של תומס הובס. ובהרבה מובנים הלוויתן של הובס הוא זה שמזכה אינטלקטואלית את הריבונות האבסולוטית.
1762 – האמנה החברתית – ז'אן ז'אק רוסו – המבשרת של המהפכה הצרפתית.
1873 – ז'ול וורן – מסביב לעולם ב80 יום. תמורה דרמתית באופן שבו נתפס העולם, ובאופן שבו הוא נוהל. עד אמצע המאה ה19 בשביל להקיף את העולם היית צריך שנה לפחות. אחת במחצית השנייה של המאה ה19 עם ההמצאות המשמעותיות והשכלול של אוניית הקיטור ומסילת הברזל , רכבת הקיטור.
התופעה המשמעותית ביותר לפוליטיקה העולמית במאה ה17-18-19 הופעת הקולוניאליזם. העולם כולו כמעט כוסה באימפריות או הקולוניות שלהם. המקרה המובהק ביותר הוא אפריקה. הניסיון של כל אחת ואחת מהמעצמות האירופיות לתפוש חלק מהיבשת. אם מדינה היא חזקה ההוכחה לכך היא הנדוניה שלה מהעולם השלישי. אפריקה ודרום אסיה בעיקר. הדו לבריטניה וסין התחלקה בין המעצמות.
1870 – שנה המסמנת את הופעתה של גרמניה כמעצמה אחת בזירה הבינלאומית. שתי מעצמות נוספות מלבד גרמניה עולות לזירה הבינלאומית: ארה"ב ויפן. בריטניה צרפת ספרד ואיטליה כבר היו שם. ארה"ב באותה עת נחלצה ממלחמת האזרחים הפכה לכוח חדש ועולה בפוליטיקה העולמית, כוח שיש להתחשב בו. האימפריאליזם באותו עת היה אידיאל. לכבוש קולוניות היה יותר מעוצמה וכוח, הבאת בשורת הציוויליזציה למדינות עולם שלישי.
יפן במחצית השנייה של המאה ה19 עברה תמורה, מודרניזציה. עשתה שילוב בין מסורות מקומיות ושיטות מהמערב. לקחו את הטוב, שיטות אדמנסטרטיביות, כלי נשק, מפעלים, מוצרים מערביים ולהכיל אותם בתרבות היפנית המקומית. ובכך הפכה למעצמה עולה וקראה תיגר על מעצמות אירופיות. והראשונה מביניהם הייתה רוסיה.
אמריקה הלטינית – התחנה הראשונה בדרכה של הלאומיות בהתפשטות כלל עולמית. לאחר המהפכה האמריקאית והצרפתית, הייתה המקום הראשון שבו הרעיון הלאומי שבו ישנם עמים נפרדים שלכל אחד ואחד מהם מגיעה מדינה עצמאית משלו. המקום הראשון שבו ראינו את התפשטות הרעיון המעשי בכלי מידה כל כך גדול. ברוב מדינות אמריקה הלטינית שנת העצמאות הייתה במחצית הראשונה של המאה ה19, עצמאות מספרד ופורטוגל בעיקר.
האימפריה העתמנית – עד לאמצע המאה ה17 הכוח הפוליטי החזק ביותר בעולם, לבטח בהקשר האסיאתי אירופי אפריקני. הגיעה לשיאה כשהיא כבר קרובה לעיר וינה (אוסטריה), מכאן ואילך תהליך מתמשך של התדרדרות שנמשך למעלה מ2 מאות. עד הנקודה שבה היא נקראה האיש החולה של אירופה. היא הייתה מנוע ומניע מרכזי של התפרצותה האלימה הנוראית במלחמת העולם הראשונה.
לקריאה נוספת: היסטוריה פוליטית של זמננו
