המהפכה האמריקאית – סיכום " /> " />

 המהפכה האמריקאית

בין השנים 1756 ל-63′ התנהלה מלחמה בין מספר מעצמות, כשבריטניה וצרפת היריבות העיקריות. אנגליה ובעלות בריתה ניצחו, וצרפת נחלשה. כמו בפעמים אחרות, המנצח לא היה כה מנצח. הכלכלה הבריטית נפגעה, והממשל החליט להטיל מיסים. רוב האנשים במושבות האמריקאיות היו צאצאים של מלך בריטניה. הייתה להם אוטונומיה וממשל מקומי. קודם כל הוטלו מיסים חדשים של מכס, כמו סוכר. בפעם הראשונה, הוטלו גם מיסים על אנשים פרטיים – מס הבולים, יש לשלם על כל דבר מנייר. המס פגע באליטות של צפון אמריקה, ואיחד אותן. הודיעו שהם מסרבים לשלם את מס הבולים. כעבור שנה הוא בוטל.

באותו זמן הפרלמנט הבריטי יצא בהצהרה שהוא משאיר לעצמו את הזכות להטיל מה שהוא רוצה על התושבים של צפון אמריקה. באותו זמן שלטו גם על הודו, באמצעות החברה המזרח הודית. הכלכלה שלהם הייתה מבוססת על ייבוא של תה, והייתה במצב קשה. הממשל הבריטי החלט להטיל מס על סחר תה לאמריקה, וגם שהחברה המזרח הודית אחראית על זה. זה לא היה מס רציני, אבל הם סירבו לשלם. הגיעו אוניות של החברה המזרח הודית לאמריקה עם טונות של תה, והאמריקאים סירבו לשלם. לילה אחד, קבוצת אמריקאים לבושים כאינדיאנים נכנסים לאונייה וזורקים הכל לים. ה-BOSTON TEA PARTY. הפרלמנט מרגיש שהוא צריך לדכא התנהגות כזו, ומגיב בשורה של חוקים, בין היתר ביטול הממשל העצמי במסצ’וסטס. בתגובה מחליטות המושבים לשלוח נציגים לקונגרס, אסיפת המדינות, ולהתחיל להקים מיליציה עממית. ב-75′ פורצים הקרבות הראשונים, ושנה אחר כך מכריזים על עצמאות ומתחילה מלחמה, אשר במהרה הופכת לכלל עולמית. מלך צרפת תמך במורדים האמריקאים, והכריז מלחמה על בריטניה. גם ספרד והולנד הצטרפו. ב-81′ הצבא הבריטי מובס בקרב מכריע, והממשלה חותמת על הסכם שלום ב-83′, בו מכירה בריטניה בעצמאותה של ארה”ב.

מדוע האמריקאים מרדו? מדוע דווקא הם? מדוע בזמן הזה?

שלושה יסודות אידיאולוגיים של המהפכה האמריקאית:

  1. התפתחות הזהות הפרוטסטנטית האוונגליסטית.

האנשים שחיו בצפון אמריקה היו מהגרים, עם גרעין של מוצא בריטי, אבל גם הרבה אירופאים אחרים. רבים הגיעו לאמריקה כי רצו להתנתק מהעולם הישן, ופירוש הדבר להתנתק גם מהדתות המסורתיות, לכן רובם היו פרוטסטנטים קיצונים, וקיוו להקים את ישראל החדשה. חברה דתית, אבל לא צריך ממסד דתי, יחסים בלתי אמצעיים בין אדם לאלוהים, מתוך מצפון אישי. כתות שונות, שלאו דווקא היו מאוחדות, וכך גם המושבות. בשנות השלושים והארבעים של המאה ה-18 קורה דבר נוסף: ההתעוררות האוונגליסטית. הגיעו מטיפים אשר דגלו בדת של לב, התעוררות נפשית. האופנה הזו סחפה את המושבות. לחפש את האור הפנימי. התנועה הזו עצרה איפשהו באזור הגבול עם קנדה, מה שמסביר למה הם לא הצטרפו למרד של המהפכה האמריקאית. למה נשארו נאמנים כל כך הרבה זמן? על מנת להבין את זה, יש להבין שבריטניה של המאה ה-18 היא סימביוזה בין שלטון פרלמנטארי לכנסייה האנגליקנית. זו אומה וכנסייה. כתוצאה מכך, אין זכויות פוליטיות למי שלא שייך לגמרי לכנסייה. זה כולל פרוטסטנטים רדיקאליים. DISSENCERS. אלה שלא הסכימו עם הממסד האנגליקני. רוב הפרוטסטנטים באמריקה לא היו אנגליקנים, אבל הם הרגישו הזדהות עם הממסד הבריטי, זה שמפלה אותם. מלך בריטניה היה שייך לשושלת הגרמנית הפרוט’, אבל באותו זמן היו טוענים לכתר, קתוליים, שצרפת הקתולית תמכה בהם. הפחד מהחזרת הקתולים לשלטון גרם להם להתאחד סביב הממסד הפרוט’. בחצי השני של המאה, עולה ג’ורג’ השלישי, אשר נולד באנגליה ומדבר אנגלית שוטפת – היא אפשר לטעון שאין לו זכות למלוך. מאז הפסד צרפת במלחמה אין חשש שיעלה מלך קתולי, ואין סיבה להצטופף סביב הממסד. הפרוט’ באנגליה ואמריקה עוברים תהליך של ניכור. מהאנשים המפורסמים מקבוצה זו הוא ריצ’רד פרייס, שמפרסם פמפלט חריף של תמיכה במאבק העצמאות. הוא מטיף דתי, אז מה שמעניין אותו זה חופש מצפון. אבל יש לו גם נימוקים נוספים, לא דתיים:

  1. זכויות טבעיות.

כל בני אדם זכאיים לחופש, אבל מי שנשלט על ידי שלטון זר הוא עבד, ויש להפיל שלטון כזה, ולבחור שלטון עצמאי. מבטא את התפיסה של לוק ממאה שנים קודם לכן – זכויות טבעיות לכל אדם (חיים, חירות ורכוש). לשם כך קיים ממשל. שליט שרומס זכויות אלה הופך לרודן, ואפשר לצאת במרד נגדו. להטיל מיסים בלי הסכמה של האזרחים, או הנציגים שלהם, נחשב רודנות.

NO TAXATION WITHOUT REPRESENTATION. בהתחלה, המתיישבים קיוו שהממשל בלונדון ישתכנע מנימוק שכזה. עם הזמן התפתחו החשדות שלעולם לא יתייחסו אליהם כאל שווים, יחד עם פקפוק בג’ורג’  הראשון שלא היה גרמני בשושלת שלו. לא הרגיש רגשי נחיתות כמו אבותיו, והתייחס ברצינות לשבועה ולחוקה שלו. מיד התחיל לבחוש בקלחת הפוליטית, ולמנות אנשים קרובים אליו. לא היה רודן (לא רצה להתערב בכל דבר), אבל היה חשוב לו לחזק את האימפריה ואת הכנסייה. אנשים לא אהבו את זה – היו רגילים כבר לפרלמנט, וחשבו, גם אם לא בצורה מוצדקת, שהוא מנסה להרוס להם אותו. ראו בעצמם את ה-WHIGS האמיתיים, ממשיכי דרכם.

אינטלקטואל וחבר פרלמנט ממוצא אירי בשם אדמונד בורק (EDMOND BURKE) פרסם פמפלט נגד המלך, ואנשיו. “הפכו ל-CABAL, אשר רוצה להחליש את הפרלמנט ולחבל בזכויות העם”. אנשים באמריקה קראו את זה ואמרו, הנה, אפילו ח”כ מתנגד לשלטון. ככל שהפרלמנט התנגד יותר, כך גברה הכמיהה לעצמאות שהובילה אל המהפכה האמריקאית. תומס פיין (THOMAS PAIN), עיתונאי, אנגלי במוצאו, שהכיר את פרנקלין, ששכנע אותו להגר לאמריקה, ב-74′, ומיד הפך לפטריוט גמור, ולאחד הדוברים העיקריים בעד עצמאות. בינואר 76′ פרסם פמפלט בשם COMMON SENCEוטען שאין דרך חזרה, אין מקום להסדר עם בריטניה. מנהיגי המושבות ביקרו אותו, עקב הרטוריקה האלימה שלו (אמר על המלך – THE ROYAL BRUTE OF ENGLAND). הייתה לו ראייה כללית, שלא הייתה שונה מאוד משל ג’ון לוק: בני אדם נולדים חופשיים ועם זכויות טבעיות. במצב האידאלי לא צריך חוקים או ממשל, אבל לרוע המזל בני אדם לא מסוגלים להתקיים בחברה רק על בסיס של מוסר בסיסי, ויש צורך בממשלה, אבל כל ממשלה היא דבר רע, גם אם זה רע הכרחי, ולכן יש להגביל אותה. זו גם התפיסה שמשתקפת בהכרזת העצמאות של ג’פרסון: לכל בן אדם יש זכות טבעית לחיים, חופש ורדיפת האושר.

איך אפשר להבטיח קיום זכויות טבעיות? לדעת פיין, זה להפוך את הממשלה לתלויה בציבור האזרחים, ויצא בביקורת נגד החוקה. יש רק חלק אחד בממשל שהוא תלוי בעם – בית הנבחרים. בתי הלורדים והמלוכה לא נבחרים. על מנת להבטיח חופש יש להקים משטר עממי.

  1. היסוד רפובליקני.

האמריקאים ראו עצמם שונים מהמונרכיות של אירופה, שהתבססו על אי שוויון מעמדי. בעולם החדש נוצרה חברה בלי מעמדות, חוץ מהעבדים כמובן. העדר מעמדות הפך את החברה, בעיני התושבים, לרפובליקאית, ולכן רצו משטר המבוסס על שיתוף בשלטון. מובילי המהפכה האמריקאית הושפעו מאוד ממונטסקייה. השוו את ארצם לרפובליקה המוצלחת ביותר עד כה – הרומית. סנאט, או גבעת קפיטול, למשל, זו מילה הלקוחה מרומא.

1 Response » to “המהפכה האמריקאית – סיכום”

  1. […] התעשייתית, מהפכות פוליטיות של עידן המהפכות (הצרפתית, האמריקאית, אביב העמים), עליית הלאומיות, החילון, העיור, שינויים […]

?יש לך מה להגיד

You must be logged in to post a comment.