סיכום בתנ"ך: ירמיהו מ"ב, מ"ג 1 – 7
מתוך: סיכומים בתנ”ך לבגרות – חורבן, גלות וגאולה
בעוד שספר מלכים ב' מסתפק בחמישה פסוקים כדי לתאר את גורלם של תושבי יהודה וירושלים לאחר חורבן המקדש (כ"ה 22 – 26), הרי עורך ספר ירמיהו מקדיש לכך חמישה פרקים שלמים! (פרקים מ' – מ"ד). הספר מתאר בהרחבה את הנעשה בארץ לאחר החורבן, את רצח הנציב גדליהו בן אחיקם ואת ירידת שארית הפליטה למצרים, מפחד הנקמה הבבלית בעקבות הרצח. על-פי המתואר בפרק מ"ד ירד ירמיהו עם הנמלטים, וכנראה מצא את מותו במצרים.
על-פי המסופר בפרק מ' נבוזארדן, מחריב ירושלים, מתיר את ירמיהו מאזיקיו, ונותן לו את זכות הבחירה האם לבוא עימו לבבל, או להישאר ביהודה. הנביא בוחר באפשרות השנייה, ועקב כך משמש ספר ירמיהו, שהוא ספר נבואה ולא היסטוריוגראפיה, מקור היסטורי כמעט יחיד לקורות אותן השנים.
מלך בבל מעניק לנשארים בארץ שדות וכרמים נטושים כדי לעבדם לפרנסתם, ולצורך אספקת מזון לחייל המצב הבבלי שנשאר בארץ. בהמשך אוסף סביבו הנציב גדליהו "שרי חיילים" ומפציר בכולם להיכנע למלך בבל וכך יישמר השקט על כנו. לאחר זמן קצר, ולמרות שהוזהר מפני כך מראש, נרצח גדליהו בידי ישמעאל בן נתניה. לרוצח היו שני מניעים: האחד, אישי. ישמעאל היה "מזרע המלוכה" וכנראה ראה במינוי גדליה פגיעה במעמדו, והשני, מדיני. ישמעאל היה פרו-מצרי ותמך במרד בבבל, בניגוד לדעתו של גדליהו. זהו אם כן הרצח הפוליטי הראשון בעם ישראל. [בספר מלכים מתוארים מספר מקרים של רצח מלך, אבל שם כנראה הסיבה היא תאוות השלטון, ולא התנגדות לדרך מדינית.]
לאחר הרצח ממשיך ישמעאל במסע רציחותיו, עד אשר מתארגן כוח נגדי, והוא נאלץ לברוח אל בעליס, מלך בני עמון, אשר על-פי המסופר היה זה שהסית את ישמעאל לרצוח את גדליהו.
הנשארים בארץ חוששים מאד לגורלם ומהתגובה הבבלית לרצח. הם פונים אל ירמיהו בתחינה " התפלל בעדנו ל-ה' אלוהיך…ויגד לנו את הדרך אשר נלך בה ואת הדבר אשר נעשה" מן הבקשה ניתן ללמוד כי אחד מתפקידי הנביא הוא להיות דובר העם לפני ה', ולא רק למסור את דברי ה' לעם. מעניין גם התהליך הנפשי שעוברים האנשים הפונים אל ירמיהו. תחילה הם משתמשים בכינוי " ה' אלוהיך". ירמיהו מחזיר להם באותה המטבע "ה' אלוהיכם". העם עוד מהסס ופוסח על שתי הסעיפים "ה' אלוהיך" עד שהם מבטיחים פעמיים לעשות ככל אשר יורה "ה' אלוהינו".
ירמיהו איננו משיב מיד לשאלת העם. כנביא אמת הוא מביא אך ורק מסרים אלוהיים, ולעיתים עליו להמתין לקבלת מסר כזה (ראה גם בפרק כ"ח). נוסף על כך, ההמתנה יכולה להוכיח לעם כי הבבלים אינם ממהרים להענישם, עובדה שעשויה לחזק את דברי הנביא. לאחר עשרה ימים הוא משיב את תשובת "אלוהי ישראל" לשאלת העם. הנביא מציג בפני העם שתי אפשרויות: האחת, להישאר בארץ ולהינצל, ואז גם יסלח ה' לכל חטאותיהם וגם הבבלים לא יפגעו בהם לרעה, והשנייה, לרדת למצרים, ואז החרב והרעב המאיימים עליהם ישיגום גם שם. כמו גדליהו לפניו, גם ירמיהו חוזר על הבקשה לא לפחד מפני מלך בבל (הוא משתמש לשם כך בשורש המנחה י.ר.א) ומזהיר כי כשם שחמת אפו של ה' נתכה על ירושלים, כך יקרה גם אם ימרו את פי ה' וירדו למצרים. ירמיהו, המכיר כבר את דרכו של העם, מזכיר להם שהם היו אלה שביקשו את תשובת ה' ממנו, ואבוי להם אם לא יקבלו עצה זו. הם ימותו בחרב, ברעב ובדבר ולא יזכו עוד לשוב לירושלים לעולם.
למרות ההבטחות המפורשות של העם לשמוע בקול ה', מפי הנביא, השומעים מסרבים לקבל את דברי ירמיהו וטוענים: "שקר אתה מדבר, לא שלחך ה' אלוהינו לאמור לא תבואו מצרים לגור שם" (מ"ג 2). העם מאשים, משום מה, את ברוך בן נריה, תלמידו של ירמיהו (ומי שלדעת חוקרים רבים כתב את ספר ירמיהו, או לפחות את מרבית נבואותיו), בהסתה כנגדם, כדי שייענשו על ידי הבבלים. בניגוד מוחלט לעצה שהתחייבו לקבל, הם שמים פניהם מצריימה. כמה וכמה סיבות היו להתנגדותו של ירמיהו לירידה למצרים. ראשית חוק התורה האוסר זאת במפורש (דברים, י"ז 16). שנית, הבבלים לא מיהרו להעניש את התושבים שנשארו (הרי הרוצח כבר נמלט לעמון) וקרוב לודאי שהיה זה גם אינטרס בבלי שיישארו אנשים בארץ, כדי שיספקו מזון לצבאם. שלישית, הישארות גרעין יהודי בארץ יכול להוות בסיס כלכלי ויישובי מינימאלי לכשתסתיים הגלות.
מן השימוש בפועל "וייקח" (פס' 5) אפשר להניח כי הנביא ירמיהו וברוך בן נריה הורדו למצרים כנגד רצונם, אחרת לא ניתן להסביר את הניגוד המוחלט בין נבואתו של ירמיהו לעם, לבין ירידתו למצרים.
צום גדליהו
המסורת היהודית קבעה את ג' בתשרי כיום צום, לזכר רצח גדליהו, רצח שסימן לדעת המסורת את סופו של הישוב היהודי בארץ בימי בית ראשון. [הרצח אירע למעשה "בחודש השביעי", כלומר בא' בתשרי, אך הצום נדחה בגלל חגיגות ראש השנה]. מקריאה פשוטה ניתן להבין כי גדליהו שלט ביהודה פחות מחודשיים, מאמצע חודש אב ועד סוף חודש אלול. ישנם חוקרים המתקשים לקבל את העובדה שהוכרז צום בגלל רצח של מי ששלט ביהודה תקופה כה קצרה. החוקר יאיר הופמן מסתמך על הנאמר בירמיהו, נ"ב 30, שם מסופר שנבוזראדן הגלה 745 יהודים, חמש שנים לאחר חורבן הבית. הוא משער שהיה זה עונש בעקבות רצח גדליהו, וזה שלט אפוא, חמש שנים, ולא כמה שבועות.
