אחת השאלות החשובות והמעניינות ביותר במסגרת תחומי העיסוק של הפילוסופיה הפוליטית היא שאלת מהותו של הכוח הפוליטי ויחסי הכוח בחברה. הפילוסוף סטיבן לוקס מציע דיון מרתק בנושא הזה היוצא מבחינה של הגדרות מסורתיות של כוח הרואות ביחסי כוחות מצב עניינים בין אדם א' לבין אדם ב' בו א' גורם ל-ב' לנהוג באופן שאחרת לא היה נוהג, כלומר כנגד רצונו וכנגד האינטרסים שלו.
הפילוסופים הובס וכן רוסו למעשה הלכו בעקבות תפיסה כזו של כוח פוליטי בכך שראו את החברה כהתארגנות שמטרתה להיטיב את מצבם של בני האדם דרך הפעלת כוח עליהם הגורם להם לוותר באופן וולנטרי על חלק מהזכויות והאינטרסים שלהם לטובת קיום טוב יותר במסגרת של חברה יציבה ומשגשגת.
אולם תפיסה מורכבת יותר של כוח פוליטי רואה על פי סטיבן לוקס את יחסי הכוחות כסך יחסי הכוח המתקיימים בין בני אדם שונים וכיסוד המתפרש בצורה בלתי שווה בחברה מה שמאפשר לגורמים מסוימים בה (כמו מוסדות שלטון) לכפות את רצונם על גורמים אחרים (כמו קבוצות מיעוט).
הפילוסופיה הפוליטית חלוקה במידה רבה בשאלה האם הפועלים השונים בחברה מודעים לאינטרסים שלהם, שאלה שעליה ישיב קרל מארקס בשלילה נחרצת שכן לטעמו חלק מהפעלת הכוח על ידי בני אדם מתבצעת בצורה אידיאולוגית כך שהם סבורים כי האינטרסים שלהם הם למעשה מה שמישהו אחר רוצה שהם יאמינו.
סטיבן לוקס מחלק את הגישות השונות להגדרת כוח פוליטי לפי המימדיות שלהם. גישה חד ממדים כלפי כוח פוליטי שוללת את קיומם של יסודות "עמוקים" מאחורי פעולות של בני אדם ולכן היא נותנת דגש אך ורק לתופעות ולא למניעים או רצונות, שכן מניעים ורצונות, על פי גישה זו, הם למעשה מעשים. תפיסה אחרת גורסת כי הספרה הפוליטית אינה חזות הכל במארג הכוחות בחברה שכן ישנם שחקנים שאינם לוקחים בה חלק, בעיקר קבוצות מיעוט המודרות ממנה שעליהן פועלה הכוח הפוליטי בצורה החריפה ביותר. בשתי הגישות הללו הגישה הבסיסית ביותר לתפיסה של יחסי כוחות בחברה היא זו הרואה בכוח כדבר מה שמופעל כל אימת שיש קונפליקט או ניגוד אינטרסים בין שני גורמים. הגישה השלישית שמציג לוקס היא הגישה התלת-מימדית הניאו-מרקסיסטית שהופכת את הגדרת הכוח הפוליטי ממשהו הפועל רק במקרה של קונפליקטים אל תפיסה של כוח פוליטי בתור משהו שלמעשה מונע קונפליקטים בחברה והוא פועל בכדי לעצב את רצון הפריטים בחברה כך שיתמכו בסדר החברתי הקיים כנגד האינטרסים האישיים שלהם. כאן הכוח אינו נתפס בתור משהו שמתנגש עם הרצון הפרטי, אלא למעשה בתור משהו שיוצר אותו.
