מבוא לתיאוריות סוציולוגיות ואנתרופולוגיות: הכלכלה המדינית הבריטית כרקע להגותו של קרל מרקס
מתוך: מבוא לתאוריות סוציולוגיות ואנתרופולוגיות – סיכומים
הכלכלה המדינית הבריטית
נקודת המחלוקת החשובה ביותר בין תורתו של מארקס לזו של הייגל היא שלהייגל יש תפיסה של ההתפתחות ההיסטורית כהתפתחות רוחנית, בזמן שמארקס מאמין כי ההתפתחות ההיסטורית היא מטריאלית-חומרית. התפיסה המטריאליסטית הזו היא הגיונית, מכיוון שלא הגיוני לומר כי ההתפתחות ההיסטורית מתרחשת מתוך מוחם של בני האדם, ללא התערבות של הסביבה. הרעיון הוא שהאדם צריך לקיים את עצמו ואת הדורות הבאים, ולכן יש להתייחס לאדם הממשי, כפי שהוא – כשהאדם הוא קודם כל קיים, לפני שהוא חושב – ולכן עליו לקיים את עצמו, כך שהאדם הוא קונקרטי ומעשי, והחשיבה שלו נובעת מקיום הצרכים המטריאליים שלו. למארקס יש יכולת לחזק את התפיסה שלו – בעזרת הגדרת ארגון הייצור החברתי – ואת זה הוא עושה בעזרת הכלכלה המדינית הבריטית, שעסקה בהתפתחות השוק הקפיטליסטי, כמכאניזם חדש של ארגון הכלכלה והחברה. הכלכלה המדינית הבריטית "גילתה" את השוק הקפיטליסטי והמשיגה אותו לראשונה.
הכלכלנים הבריטיים שמו לב שכל פני החברה משתנות בהתאם לשינוי האופי של הפעילות הכלכלית. ביניהם, אדם סמית', ששאל את עצמו מדוע המכאניזם הזה של הייצור הקפיטליסטי עדיף על מכאניזמים אחרים? מסקנתו קשורה לחלוקת עבודה, התמקצעות והתמחות. אופן הארגון החדש של העבודה מאפשר חלוקת משימות ותיאום ביניהן, בצורה כזו שמגדילה את התפוקה, לפי סמית'. מהפכה כזו בייצור מחייבת סוג חדש של מוסדות כלכליים שבתוכם ניתן יהיה לארגן את הייצור על בסיס קפיטליסטי – חלוקת עבודה/ משימות, תיאום, יצירת התמקצעות והתמחות נדרשת וכדומה. המוסדות הללו נוצרים ונקראים – מנופקטרה (factories בהמשך). המוסדות הללו מייצרים את הכלכלה הקפיטליסטית ואת המהפכה התעשייתית. בעיני מארקס לצורת הייצור הקפיטאליסטית החדשה יש חשיבות עליונה, כאשר מבחינתו, סוד הקפיטליזם הוא לא הגברת התפוקה בפני עצמה (כפי שטען סמית'), אלא הגברת הרווחיות. הכלכלה הקפיטליסטית מבוססת על קניין פרטי – על בעלי הייצור, שהם המעטים, מול הרבים שאינם בעלי הייצור, שצריכים למכור את כוח עבודתם. כך נוצרת החלוקה המעמדית בין בעלי רכוש לחסרי רכוש (שכירים) – זהו הציר המרכזי שמגדיר את היחסים החברתיים הקפיטליסטיים. החידוש הנוסף הוא שוק החליפין הקפיטליסטי – שוק החליפין מסביר לנו כיצד נוצר התיאום בין מפעלים שונים או ענפים שונים של ייצור. איך נוצר תיאום בכלכלה שיוביל לרווחיות ותועלת של כל המפעלים וענפי הייצור. לטענת אדם סמית', התיאום בין היחידות הכלכליות נוצר בשוק החליפין שפועל כמנגנון סמוי, כלומר השוק פועל על פי עקרון ה"יד נעלמה" – אין מעורבות או רגולטור שמפקח על השוק, אלא השוק עצמו מבצע את הפונקציה של התיאום בין היחידות הכלכליות השונות והתכנון הכלכלי. לטענת סמית', המנגנון האוטומטי שמבצע את הפונקציה הזו, הוא מנגנון המחירים – זוהי הזירה שבה ההיצע והביקוש נפגשים (הדוגמא של סמית' על יצור מסמרים). התיאום הזה, מסדיר את היחסים החברתיים בפני עצמם באותה החברה.
מארקס טוען כי מנגנון ההיצע והביקוש הוא מנגנון משני בלבד, משום שהערך הנוסף שעל בסיסו צומחת הכלכלה הקפיטליסטית, המהווה את הבסיס לרווח של בעל אמצעי הייצור, לא נוצר בשוק (למרות מראית העין של השוק כמרכזי). לפי מארקס השוק בנוי על המנגנון הראשוני של ייצור ערך בחברה הקפיטליסטית – הוא מנגנון הניצול (ניכוס הערך העודף על ידי בעלי הייצור). הניצול הוא המושג המרכזי השני שעליו נדבר, אותו מארקס מפתח לאור התיאוריה של הכלכלה המדינית הבריטית (סמית'). לטענתו, הרווח הקפיטליסטי לא נובע מהשוק, אלא נובע מהיחס בין שכר העבודה לבין ערך התוצר (השוק הוא תוצר משני). כלומר, הפער (הניצול) בין מה שהעובד מקבל לבין מה שעובד מייצר, מייצג את הניצול של העובד על ידי בעל העסק – הפער הזה מניע את הכלכלה הקפיטליסטית. העבודה היא המקור היחיד והראשוני של רווח, על פי מארקס. ניכוס הערך העודף על ידי בעלי הייצור נקרא – ניצול, שהוא הבסיס של היחסים המעמדיים (שהם ציר היחסים החברתיים על פי מארקס).
צ'ארלס דארווין – תורת האבולוציה של דארווין מתפרסמת במאה ה19. הגישה של מארקס, כמו הגישה של דארווין היא גישה התפתחותית ומטריאליסטית. כלומר, לשניהם אין תפיסה של איזשהו כיוון שניתן מראש לטבע/ להיסטוריה, אלא הדברים מתפתחים מתוך הגיון וסלקציה עצמית (אין משהו ספציפי שמכוון את ההתפתחות, אלא היא טבעית). המכאניזם ההתפתחותי של דארווין הוא של הישרדות (שינוי גנטי לאורך זמן בעקבות הברירה הטבעית). הגישה של מארקס הייתה נתונה לביקורת דווקא בגלל ההיבט המטריאליסטי, מכיוון שנטען שבגישה כזו אין הכרה במאפיינים הייחודיים של בני אדם, חברות אנושיות וההיסטוריה האנושית, ויש צורך בהכרה בדברים כאלה כגון: סמלים, שפה וכדומה.
