סיכום מאמר: קרקע, עבודה ואוכלוסייה בקולוניזציה הציונית: היבטים כללים וייחודיים/גרשון שפיר

קרקע, עבודה ואוכלוסייה בקולוניזציה הציונית: היבטים כללים וייחודיים/גרשון שפיר

הטענה המרכזית של גרשון שפיר ב"קרקע, עבודה ואוכלוסייה בקולוניזציה הציונית: היבטים כללים וייחודיים" היא העובדה כי על אף השוני בין ישראל לקולוניות אחרות, ישראל היא עדיין קולוניה בעלת מאפיינים דומים כמו קולוניות אירופאיות אחרות מעבר לים (נמצאת בעמוד הראשון של המאמר, בצד שמאל למטה).

גישה תיאורטית- קולוניאליזם (בתוך גישת הקונפליקט). גישה ביקורתית שנחשבת כמערערת את הנחות היסוד של החברה והמדינה. לפי גישה זו, גורם מכריע שעיצב את החברה הישראלית ואת מאפיינה הוא תהליך ההתיישבות בארץ שכבר הייתה מיושבת שהוביל בהכרח לעימות עם החברה המקומית.

בנוסף לגישה זו, הוא מדבר על מודל תיאורטי שנקרא "שוק העבודה המפולח"- ישנן שתי קבוצות, המעסיקים והמועסקים,  כשבקב' העובדים יש שני סוגים: מאותו מוצא אתני כמו המעסיקים וקב' ממוצא אתני אחר. מודל זה משנת 72 מתאר את הדינמיקה בשוק העבודה. שתי הקב' מבצעות עבודה זהה אך בשכר שונה. הפועלים מהמוצא האתני של המעסיקים הם יקרים יותר וכדי לספק את העבודה ולמנוע את התחרות בין שני סוגי הפועלים האלה, האסטרטגיה היא או קאסטות (מעמדות שונים שכל מעמד מתעסק בסוג עבודה מסוים, אין אפשרות לעבור מקסטה לקסטה) או דחיקה (הוצאת הפועלים הזרים מחוץ לשוק העבודה) –  וזאת על מנת ליצור פילוח של שוק העבודה. בנוסף קיימת אפשרות של סולידריות אך לטענת עדנה בונאצ'יץ' זה לא עובד. כדי שמעסיקים ירצו להעסיק את הפועלים היקרים יותר, יש צורך לפעול בדרך שתפלח את שוק העבודה. התיאוריה של עדנה, היא לא רק תיאוריה על מאבק בשוק העבודה אלא גם על אתניות ועוינות גזעית. למה צריך לפלח את שוק העבודה?- על מנת שיהיו ליהודים הזדמנויות עבודה. ישנה כאן סוג של עקיפת המנגנון של השוק הקפיטליסטי, מפני שהמעסיקים לא מעסיקים את מי שהכי זול אלא את היהודים היקרים. זה לא יכול לעבוד ללא היכולת של הפועלים היהודים לגייס את מנגנוני המדינה (ההסתדרות הציונית) על מנת לסבסד את השכר.

טיפוסי קולוניות- שפיר טוען שיש כמה סוגים של קולוניות שחוקרים אחרים כנראה אינם מכירים ולכן לא נעשתה ההשוואה הזאת עד שפיר, בנוסף, סיבה שהורוביץ וליסק טוענים היא שההתיישבות בארץ הייתה שונה והתנאים בה היום שונים, לא כמו בקולוניזציה.

על מנת להגדיר קולוניות שפיר מתייחס לעניין שיש לעובדים בקרקע ולאיך רוצים לאכלס את הקרקע.

  1. קולוניה צבאית- זוהי התיישבות אסטרטגית, להבטיח שליטה צבאית באזור. אין אינטרס ליישב אוכלוסייה, אלא אינטרס צבאי וכלכלי.
  2. קולוניה מעורבת- האוכלוסייה המתיישבת משתלטת על קרקע ומשאבים והאוכלוסייה המקומית היא כוח עבודה זול, אבל אין הבדלים אתניים בולטים, אין הפרדה מוחלטת בין העדות האתניות קיימים נישואי תערובת (אמריקה הלטינית).
  3. קולוניית מטעים- ייבוא של כוח עבודה זול. זוהי עבדות, אין שכר (או שכר מאוד נמוך, והם נחשבים לרכוש).
  4. קולוניה טהורה- המעסיקים והעובדים שייכים לקב' אתנית אחת, לאחר גירוש האוכלוסייה המקורית או השמדתה (כמו באוסטרליה).
  5. קולוניית מטעים אתנית (הוספה של שפיר)- שונה ממטעים בזה שמי שעובד שם זו האוכלוסייה המקומית אבל הם לא עבדים, הם מועסקים בשכר נמוך ועדיין נשמרת ההפרדה הגזעית.

תנאי התיישבות בארץ ישראל- שפיר טוען שכדי להבין איזה קולוניה פיתחו היהודים פה צריך להבין את המצב ששרר פה. הוא עודה זאת ביחס לשישה ממדים כפי שמתוארים בטבלה הבאה:

התנאים

קולוניות אירופאיות

ישראל

1. שיקול בבחירת הטריטוריה להתיישבות

כלכלי

אידאי ודתי

2. סוג האוכלוסייה המקומית

נוודים, ציידים ומלקטים

איכרים ומעט מאוד נוודים (בדואים)

3. חסות צבאית

מעצמה, ארץ המוצא

לא קיימת, למעט בראשית תקופת המנדט.

4. זמינות ומחיר הקרקע

קרקע רבה, מחיר סמלי עד לא קיים. מאפשר השתלטות בקלות.

מעט ולכן יקר.

לפי אוסישקין יש שלוש אפשרויות: כיבוש בכוח, הפקעת נכסים או קנייה.

עד הקמת המדינה שתי האופציות הראשונות אינן אפשריות.

5. עלות עבודה מקומית

זולה ביותר- עבדים או משועבדים

יקר יחסית- כוח עבודה בשכירות

6. כוח המשיכה של הקולוניה (חשוב מאוד ומלווה את שאר הניתוח של המאמר).

גבוה, הוביל לרוב של מתיישבים

נמוך, מיעוט של מתיישבים.

בעיניו, לא להשוות את ההתיישבות הציונית להתיישבות קולוניאלית זה טעות. הוא קצת עוקץ את הורוביץ וליסק וטוען שהאתגר הוא מחקרי- כיצד פעלה התנועה הציונית בתנאים הללו וכיצד הם השפיעו על צביונה כתנועה קולוניאלית. הוא נותן לזה שתי תשובות- הם נעזרו במשאבים  חיצוניים כמו תמיכה של בריטניה, בנוסף הם היו פרגמטיים והסתגלו למצב הקיים בארץ, העדיפו את הדמוגרפיה על פני הגיאוגרפיה.

ההתיישבות של תנועת העבודה 1882-1948- ההתיישבות לא הייתה מתוכננת ומסודרת, אלא זה התפתח תוך כדי ניסוי וטעייה. הוא נותן שישה שלבים בהם תהליך זה קרה. באיזשהו שלב התפתח דגם אפקטיבי שהתאים לשוק העבודה והקרקע וליחס המספרי בין היהודים לערבים- הקיבוץ והמושב (בשנת 1909). הניתוח שלו נגמר ב-1914, וקיים פער עד 48'.

השלבים בעלייה בראשונה:

בשלב הראשון- ניסיון לחקות את הפלאח הערבי, גידולי שדה, גידולי בעל בחלקות קטנות ולא בצורה מרוכזת. זה היה ניסיון להתיישבות טהורה. רובם הגיעו מאירופה ולא התאימו להם התנאים הללו ולכן שיטה זו נכשלה לאחר פחות משנה.

בשלב השני- עוברים לקולוניית מטעים אתנית. התומך היה רוטשילד, ההתיישבות הייתה במושבות בהם גידלו גפנים, והעסיקו פועלים ערבים בשכר נמוך. התוצאה הייתה שלא הייתה תעסוקה לפועלים היהודים. הדבר הגביל את היכולת להביא לפה עוד מהגרים יהודים.

השלב השלישי- רוטשילד מפסיק לסבסד ורוצה להפוך את המטעים לרווחיים. הוא לא רוצה לשלם כך סתם ומבקש להפסיק את שכר הפועלים. נוצר משבר שתוצאתו רצון לעזיבת הארץ. בנוסף הייתה הקפאה של רכישת קרקעות וזה פגע בשוק הקרקע. ישנם משברים בשוק הקרקע, שוק העבודה והשוק הדמוגרפי.

השלבים בעלייה השנייה:

השלב הרביעי- לא היו מקומות עבודה והיהודים ניסו לאמץ שוב את ארוח החיים המקומי הערבי. הבעיה הייתה שוב רמת חיים נמוכה. כאן נוצר הדימוי של החלוץ שהסתפק במועט. זה לא הצליח ונמשך מספר חודשים בודדים.

השלב החמישי- התיישבות טהורה, דחיקה של הפועלים הערבים משוק העבודה שיצרה שוק מפולח, "כיבוש העבודה". ההצלחה באה בעקבות גיוס המדינה שתמכה באידיאולוגיה הזאת מתוך אינטרס להביא לפה עוד מהגרים יהודים.

השלב השישי- התיישבות טהורה, קיבוצים, מושבים.

הוציאו מחוץ לתחרות את שוק הקרקע ושוק העבודה ויצרו אוכלוסייה יהודית בתוך הקיבוצים והמושבים. הם נתנו מענה לשלושת השווקים ולתחרות בהן.

סיכום "קרקע, עבודה ואוכלוסייה בקולוניזציה הציונית" וביקורת-  בעמוד 113-114 קיימים המאפיינים של הקולוניזציה עד 1948. שפיר עושה סיכום של מה שהוא דיבר עליו עד עכשיו. לטענתו, פועלי העלייה השנייה מרדו בדגם קולוניית המטעים שהיה בא"י ומנע מהם שכר מספק ויצרו דגם של קולוניה טהורה. דגם זה תאם את האינטרסים של ההסתדרות הציונית מפני שזה משך עלייה יהודית לארץ. בנוסף, משמעות התיישבות זו היא פילוח של הכלכלה בישראל, שלא כמו הורוביץ וליסק שטענו שהדבר פשוט קרה כך. נוצרו שלושה שווקים שהיוו את החממה שבה גדלה המדינה היהודית: משק הקיבוצים והמושבים, המושבים (משק המטעים) והמשק הפלסטינאי. הפרגמטיות של ההסתדרות הציונית- המאבק על העבודה עיצב את המדיניות הגיאו'- דמו' של תנועת העבודה.  נוצרו אזורי התיישבות יהודים נפרדים שהביאו לוויתור על שטחים שלא היו מיושבים ע"י יהודים (עדיפות לדמוגרפיה על פני גיאוגרפיה) שהביאה לקונפליקטים שקיימים עד היום.

הביקורת- יש פה התעלמות מערכים שהובילו להתיישבות היהודית (למשל, ההתיישבות הקיבוצית היא שיתופית). ההשוואה לקולנ' צורמת, והיא שנויה במחלוקת- האם התמיכה הייתה כה  גדולה מצד הבריטים  עד שאפשר לקרוא לזה קולוניאליזם.

מי היה קונפוציוס

קונפוציוס: הנער היתום שהפך להיות הוגה הדעות שעיצב את פניה של סין עד ימינו. מבוא לחיים ותורת החיים של קונפוציוס

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: