בעיות בפילוסופיה של המוסר: חובות שלמות ובלתי שלמות אצל קאנט

בעיות בפילוסופיה של המוסר: חובות שלמות ובלתי שלמות אצל קאנט

הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה… אפשר גם לעשות לייק!

חובות שלמות וחובות בלתי שלמות:

קאנט מביא ארבע דוגמאות להוכחת הציוויים המוחלטים שלו. לטענתו, אם בודקים דוגמאות אלו על פי שני הציוויים המוחלטים, ניתן להגיע למסקנה חד משמעית בנוגע למה הוא המעשה המוסרי הנכון.

את דוגמאותיו מחלק קאנט לשתי קטגוריות:

  1. שתי דוגמאות של חובות שלמות- אחת כלפי עצמנו ואחת כלפי הזולת.
  2. שתי דוגמאות של חובות בלתי שלמות- אחת כלפי עצמנו ואחת כלפי הזולת.

חובה שלמה- אינה מתירה יוצאים מן הכלל. מן הדוגמאות של קאנט מתברר כי מדובר בחובת אל תעשה.

חובה בלתי שלמה- מתירה יוצאים מן הכלל. יש לציית לה בדרך כלל, אך במקרה של התנגשות בין שתי חובות, יש להעדיף חובה שלמה על פניה. מן הדוגמאות של קאנט מדובר בחובת עשה, שהעבירה עליה היא מחדל.

ארבע הדוגמאות של קאנט:

דוגמא

פירוט הדוגמא

ההסבר של קאנט

החוק בו נעשה שימוש

סוג החובה

הערות

התאבדות

אדם סובל טוען כי מאהבת עצמו עליו לשים קץ לחייו ולסבלו.

על אותו אדם לחשוב האם ייתכן כי יהיה זה לטבע, שמתוך רגש אהבה עצמית, שתפקידו לדחוף להתפתחות החיים, ישימו כולם קץ לחייהם. זהו פרדוכס בלתי אפשרי, ולכן אסור להתאבד מתוך אהבה עצמית.

חוק הטבע- הפרדוקס מראה כי לא ניתן להפר חוק זה גם אם רוצים.

חובה שלמה כלפי עצמנו.

אם מיישמים את החוק הכללי על מקרה זה, יוכל האדם לטעון כי לא איכפת לו אם כולם יהרגו את עצמם. יישום החוק הכללי נכשל בדוגמא זו.

הבטחת שווא

אדם שרוי במצוקה כלכלית ורוצה ללוות כסף, אך יודע כי לא יוכל להחזיר את ההלוואה.

על אותו אדם לחשוב מה היה קורה לו כולם היו לווים מבלי כוונה להחזיר, או אם כולם היו מבטיחים הבטחות שאין בכוונתם לקיים. אם כך היה, משמעות ההבטחה הייתה נעלמת ולא היו קיימות יותר הבטחות.

החוק הכללי- אותו אדם רוצה שיתנו בו אמון, אך לא רוצה שעולמנו יהיה עולם בו לא ניתן לתת אמון.

חובה שלמה כלפי הזולת.

ניתן לפרש את נימוקו של קאנט כתועלתני- אותו אדם יבין כי היעלמות ההבטחות תזיק לחברה, או לא תאפשר לו לקבל הלוואות בעתיד.

דוגמא

פירוט הדוגמא

ההסבר של קאנט

החוק בו נעשה שימוש

סוג החובה

הערות

פיתוח עצמי

אדם מגלה בעצמו כישרון שעשוי להופכו לאיש מועיל. אותו איש אינו רוצה לפתח את כישרונו כיוון שהדבר כרוך במאמץ וויתור על נוחיותו.

אי הפיתוח העצמי יכול להיות לחוק טבע, אך יוביל לחברה מנוונות. האיש אינו יכול לרצות שיוטבע בנו אינסטינקט של אי פיתוח עצמי מאחר וכך נפספס את התועלת שעשויה לצמוח לנו מיכולותינו.

שילוב של חוק הטבע והחוק הכללי.

(השאלה היא אם אפשר לרצות שהמחדל יהיה חוק טבע).

חובה בלתי שלמה כלפי עצמנו.

ניתן לתת כמה פירושים לפירוש של קאנט:

1. קאנט משתמש בנימוק אגואיסטי או תועלתני. (האמון מועיל לחברה).

2. קאנט משתמש בלשון תיאולוגית (לשם כך ניתנו לו) או טלאולוגית.

3. קאנט אינו מסביר מדוע רציונאלי לפתח את כישרונותינו האישיים.

עזרה לזולת

אדם חי חיים שלווים ולא מעוניין לסייע לנאבקים בקשיים.

אמנם אפשר לחיות בחברה בה לא עוזרים לזולת, אך לא ניתן לרצות בכך, שהרי כולנו זקוקים לעזרה מידי פעם.

שילוב של חוק הטבע והחוק הכללי.

חובה בלתי שלמה כלפי הזולת.

קאנט משתמש בנימוק אגואיסטי.

הציווי המוחלט השני- האדם כתכלית:

קאנט הביא את הציווי המוחלט הראשון- החוק הכללי, ופיתח ואתו לצורה נוספת- חוק הטבע.

בנוסף לציווי המוחלט הראשון, מביא קאנט שני ציווים מוחלטים נוספים:

"עשה פעולתך כך שהאנושות, הן שבך הן שבכל איש אחר תשמש לך לעולם גם תכלית ולעולם לא אמצעי בלבד."

קאנט אוסר על התייחסות לאדם כאל אובייקט בלבד. (ניתן להתייחס אליו גם כאל אובייקט כל עוד קיימת התייחסות לתכליתו בנוסף).

טיעון זה נראה טלאולוגי מאחר והוא מתייחס לתכלית.

הוכחת הציווי השני:

קאנט מקבל את הבחנתו של אריסטו בדבר תכליות יחסיות ומוחלטות, וטוען:

"האדם וכל יצור בעל תבונה בכלל ישנו בתור תכלית לעצמה".

עוד טוען קאנט כי- "הטבע בעל התבונה ישנו כתכלית כשהיא לעצמה."

למעשה, אלו הם טיעוני קאנט:

  1. אני בעל תבונה.
  2. לכן אני רואה את תבונתי כתכלית לעצמה.
  3. לכן אני רואה את עצמי כתכלית לעצמה.
  4. בנוסף- כל אדם אחר הוא בעל תבונה.
  5. לכן כל אדם אחר רואה עצמו כתכלית לעצמה.
  6. בנוסף- הרציונאליות שלי ושל כל אדם אחר דומה במהותה.
  7. לכן עליי להתייחס אל התבונה של כל אדם אחר כאל תכלית לעצמה.
  8. ולכן עליי לראות כל אדם אחר כתכלית לעצמה.

קאנט מדגים את הציווי המוחלט השני על ארבע הדוגמאות שלו:

א.      כאשר פלוני מאבד עצמו לדעת הוא עושה עצמו ברגע נתון אמצעי בלבד להקלת מצבו בעתיד.

ב.      כאיש מבטיח הבטחת שווא לרעהו, הוא עושה את רעהו אמצעי להשגת מטרתו.

ג.       מי שאינו מטפח את כישרונותיו לא מתייחס לעצמו כאל תכלית.

ד.      מי שלא מסייע לזולתו לא מתייחס לאנושיות שבזולתו כאל תכלית שיש לטפחה.

הציווי המוחלט השלישי- עיקרון האוטונומיה:

קאנט טוען:

"אם יש צווי מוחלט (…), אין הוא יכול לצוות לאדם אלא שיעשה הכל מתוך כללים מעשיים של רצונו, בחינת רצון שכזה שיוכל גם כן לרצות לחוק חוקים כלליים לעצמו."
כלומר- כשאדם מציית לציווי המוחלט הרי הוא מחוקק חוק כללי החל על כולם, ולכן מחוקק חוק גם לעצמו.

קאנט טוען כי ציות לציווים מותנים הוא בגדר הטרונומיה- ציות לחקיקה זרה- אילו אינם ציווים שנקבעו באופן אוטונומי על ידי האדם לעצמו. רק הציווי המוחלט הוא אוטונומי.

קאנט טוען כי הציווי המוחלט השלישי הוא יסוד כבוד האדם:

החקיקה היא הדבר היחיד בעל ערך פנימי, והאדם המחוקק לעצמו חש כבוד כלפי החקיקה.

האדם המחוקק אף חש כבוד לעצמו מאחר והוא מחוקק חוקים לטובת עצמו.

מאחר והחקיקה הופכת לכללית, האדם מחוקק חש גם כבוד לזולתו.

הציווי המוחלט השלישי- ממלכת התכליות:

קאנט נותן נוסח נוסף לציווי המוחלט השלישי:

"צריך כל יצור בעל תבונה לפעול כאילו, בזכות הכללים המעשיים שבידו, הוא תמיד חבר מחוקק בממלכת התכליות הכללית".

קאנט מדמה חברה אוטופית בה כולם מצייתים לחוקי המוסר, וטוען, כי על כל אדם לראות עצמו כמחוקק בממלכה זו. קאנט יודע כי מדובר בחברה אוטופית, אך טוען כי גם אם לא כולם נוהגים באופן מוסרי, הרי שבעל התבונה המכיר את החוק המוסרי, חייב לציית לו.

ביקורת על קאנט:

–          אנו יכולים לרצות לעשות דבר מה טוב אך לא לעשותו. לא ניתן לומר כי נהגנו במוסריות רק כי רצינו מבלי שביצענו.

–          קאנט מסיר את האחריות לתוצאות מעל עושה המעשה. השקפה זו עשויה להוביל בני אדם שלא רוצים להסתכן בתוצאות לא רצויות לאפס עשייה.

–          שילר מבקר את מושג החובה של קאנט ומקצינו עד לכדי מימד גרוטסקי המוצא פסול בנטייה הטבעית לעשות מעשים טובים.

–          הגל טוען כי הציוויים המוחלטים של קאנט הם צורניים בלבד, וכי לא ניתן לגזור מהם הנחיות פעולה ממשיות.

–          מיל טוען כי קאנט משתמש בעקרונות תועלתניים בגזירת הפעולות מתוך הציוויים המוחלטים שלו.

–          סארטר מביא דוגמא בה לא ניתן להכריע על פי עקרונותיו של קאנט (האם להישאר לסייע לאם חולה או לצאת למלחמה).

–          הוכחת הציווי השני אינה מסבירה היטב את המעבר בין ראיית עצמי כתכלית לבין ראיית הזולת כתכלית שכן יש הבדל בין החוויה הסובייקטיבית של אדם את עצמו, לבין חווייתו את זולתו. אין אדם יכול לדעת בוודאות האם גם זולתו מתייחס לעצמו כאל תכלית רק מפני שהוא עצמו מתייחס לעצמו כאל תכלית.

–          ניתן להתייחס לציווי השני כאל וריאציה של המשפט "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". ציות לעקרון זה דורש דמיון (לדמיין מה ירגיש חברך) ורגש (להרגיש מה שנוא עליך ועל חברך). קאנט מתנגד לשימוש ברגש בפתרון בעיות מוסריות.

 

 

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: