פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: השפעה חברתית – כוח
הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה…
כוח בפסיכולוגיה חברתית
בפסיכולוגיה חברתית, כוח הוא הבסיס של פרט או קבוצה להשפיע על אחרים. כוח הוא היכולת או הפוטנציאל להשפיע על אחרים. ההשפעה היא מימוש הכוח. לעיתים יש כוח אך לא תמיד משתמשים בו. יש הרבה סוגים של כוח. רופא (הפנמה) שונה משוטר (התרצות). פרנץ ורייבן ( French & Raven) בסוף שנות החמישים הם זיהו 5 מקורות של כוח ולאחר מכן הוסיפו עוד מקור כוח. הם הצביעו על כך שלאנשים יש בדרך כלל יותר ממקור כוח אחד. נתחיל בכוח הכפייה– איום, עונש. להכריח מישהו אחר לשנות את ההתנהגות שלו או להכריח אותו לעשות משהו שהוא אינו רוצה. הכוח הכפייתי מבוסס על כך שמי שגבוה בכוח יש לו נגישות לנשק או למשאבים אחרים שמגבירים את האמינות של האיום, את החוזק שלו. מי שנמוך בכוח רוצה להפסיק, זה לא נעים לו אך מאוד קשה להפסיק. הבעיות בכוח הזה היא שצד אחד צריך תמיד לפקח ושזה לא מביא להפנמה, כוח זה אפקטיבי רק תחת פיקוח. אנשים לא פועלים מתוך רצון אלא מתוך התרצות. זוהי הסיבה שהצבא מפעיל משטרה צבאית שמפקחת על החיילים. ברגע שההתנהגות באה מתוך כוח אין הפנמה. זוהי שיטה פשוטה שלא דורשת מאמץ, הרבה יותר פשוט לאיים. בנוסף, זה גורם לתחושה של עליונות, של שליטה. זהו הכוח שהכי קשה לשמר אותו, כל הזמן צריך לשמור על רמות גבוהות של פיקוח וכוח וזהו הכוח שהכי פחות מביא לשינוי. בדרך כלל משתמשים בו ככלי אחרון (בין מדינה למדינה, בין אנשים). זה הכי פחות יוצר שימור והכי קשה לשמר. כוח הפוך הוא כוח התגמול– נתינת חיזוקים חיוביים כדי לשנות התנהגות. זה יכול להיות חיוך או שיבוח. כוח התגמול מבוסס על כך שלגבוה בכוח יש נגישות למשאבים שאנשים אחרים מעריכים אותם. לכן, יכול להיות שיהיה לי כוח על מישהו אחד אך לא יהיה לי כוח על מישהו אחר. יש משהו מעניין בכוח הזה ואולי אף יתרון- מי שנמוך בכוח יש לו הנאה להישאר. לא נותנים סתם תגמולים, למשל אם עובדים מקבלים תגמול לפי כמות התפוזים שהם קטפו, עובד ירצה להראות שהוא עשה כמות מסוימת ולקבל את הבונוס. אולם, עדיין יש לפקח על העבודה (פחות מאשר בכוח כפייה). דוגמה נוספת היא, במעון למפגרים או בכלא מפעילים תגמולי אסימונים. השימוש בכוח הזה מאוד נפוץ, הרבה בעולם העבודה (אנו עובדים בשביל התגמול). הבעיה של הכוח הזה- הוא מאוד יקר ! יקר בתשומת לב, יקר במשאב, בלחייך כל הזמן, בלשבח, המחיר יכול לגדול כל הזמן, לעיתים צריך לתת יותר ככל שעובר הזמן. זה יקר בעיקר במונחי תשומת לב, צריך לדעת במה לתגמל. זה לא מביא לשינוי עמדות, אנשים מסבירים לעצמם את השינוי בהתנהגות, כי הם מקבלים משהו. מייחסים את השינוי בהתנהגות לתגמולים, וברגע שהם נפסקים גם ההתנהגות יחד איתם. יש להשתמש בכוח בצורה מושכלת. בהתחלה ישנה הזדהות אבל אז עושים זאת על מנת לקבל חיוך מאימא או מאבא. אנו משתמשים הרבה מאוד בכוח התגמול אבל כדי להביא להפנמה שלו יש להשתמש בו הרבה זמן ורק לאחר מכן לעבור לחיזוק חלקי (לא על כל התנהגות מקבלים חיזוק). סוג כוח נוסף הוא כוח לגיטימי. זהו כוח שנגזר מהיותנו בעמדה מסוימת או מתפקיד מסוים, זוהי בעצם סמכות. היא בדרך כלל מוגבלת לתחום מסוים. הכוח הזה מבוסס על נורמות, איך אנו צריכים להתנהג. אנו "מחוברתים" להיענות. ישנם בעלי תפקידים מסוימים שיש להם את הכוח להשפיע ויש חוקים שאומרים מתי הכוח הוא לגיטימי. אין צורך להסביר, יש את הזכות להשפיע. לבעלי תפקידים מסוימים יש סמכות או אחריות לדברים מסוימים. אנו מושפעים מהאנשים האלו כי זהו התפקיד שלהם. לא כי הם השופט/השוטר/המרצה החליטו את ההחלטה הנכונה אלא כי זה התפקיד שלהם. כוח כפייתי הוא הרבה יותר שרירותי. הכוח הרביעי הוא כוח מומחה שנובע מהמידע שיש לו בתחום מסוים, וכמובן מוגבל רק אליו. מומחים כאלו שמים לנו על הקירות את "הדיפלומות" שלהם כדי שנתרשם מהכוח שלהם. הכוח הזה לא דורש פיקוח. הרופא ממליץ אך לא עוקב אחרי המטופל, לא מכריח, לא מפקח, הוא ממליץ. הפציינט יכול להחליט אם לקבל את ההמלצה של הרופא או לא. כוח זה מוביל להפנמה. זה לא אומר שמה שהתבקש יתממש אבל זה מביא להפנמה מסוימת. היחסים הם יחסית יחסים קרים, רשמיים, מוגבלים לתחום המומחיות. הכוח החמישי הוא כוח ההתייחסות. זהו כוח חם שנובע מכך שאנו מעריכים, אוהבים, מעריצים את מקור הכוח (לדוגמה, נלך לראות סרט אימה כי החבר רוצה ונרצה לעשות לו טוב. נלך ללונה פארק עם הילדים כדי לעשות להם טוב). נשנה התנהגות כדי לעשות לבן אדם חשוב טוב, כי אכפת לנו ממנו. זהו מקור הכוח הכי שמיש, הוא לא דורש שום פיקוח. נעשה זאת כי אנו רוצים שלצד השני יהיה כיף. זה יכול להיות חבר או עמית לעבודה שאנו רוצים לעשות לו טוב. במערכות יחסים יש לנו כמה סוגים של כוח ואנו נבחר מה להפעיל, במערכות פורמאליות יותר נשתמש בכוח מומחה או לגיטימי, במערכות אישיות נשתמש בכוח התייחסות. הכוח האחרון שנוסף 10 שנים מאוחר יותר, בשנות ה-70 על-ידי רייבן וקוגלנסקי, דיבר על כוח שנובע מנגישות למידע, לא למומחיות. כמו מרגל שראה משהו ומעביר מידע. כמו עיתונאי, כמו עד ראייה. זהו כוח המידע, כוח בלי קשר למאפיינים אחרים.
