פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: חיזור והתאמה חברתית
הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה…
חיזור והתאמה חברתית
במאמר שכותרתו "הבה נעשה עסקה" בחנו חוקרי הפסיכולוגיה החברתית הריסון וסעיד מודעות במדורי התקשרויות (1977). בחינתם העלתה שגברים ונשים, שתיארו את עצמם כבעלי מראה חיצוני מושך, גם נטו לדרוש חזות נאה מבן או בת הזוג. נשים נאות נטו לבקש תמונה מהפונים יותר מנשים שלא ציינו תכונה זו. ככלל, גברים ונשים שהציגו עצמם כבעלי אשראי חברתי רב (נאה, נחמד/ה, עשיר/ה) הציבו תנאים רבים יותר לבני הזוג בכוח- מגמה העולה בקנה אחד עם השערת ההתאמה. קיזלר וברל (1970) ערכו ניסוי שנועד לבדוק אם יש קשר בין ניסיונות החיזור של גבר להערכתו העצמית. על סמך תיאוריית ההתאמה הן שיערו שגברים בעלי הערכה עצמית גבוהה ייטו יותר לחזר אחרי עלמה מצודדת מאשר אחרי עלמה שאינה מושכת, ואילו גברים שהערכתם העצמית נמוכה ייטו יותר לחזר אחרי עלמה שאינה מושכת. הנבדקים היו סטודנטים שהוזמנו למעבדה, כל אחד בנפרד, לצורך מבחן כביכול. לאחר המבחן נמסר למחציתם ש"ביצועם מעולה ושהם אינטליגנטים מאוד". כך העלו סדרך מלאכותית את הערכתם העצמית של הסטודנטים האלה. למחצית האחרת נאמר ש"ביצועם היה כושל ושהם ילדותיים", ומובן שהערכתם העצמית פחתה (בשתי הקבוצות נמסר כמובן מידע כוזב). לאחר שהגברים למדו שביצועם היה מעולה או כושל, הציע הנסיין לנחקר לצאת להפסקה קצרה והזמין אותו לשתות קפה. עם הגיעם למזנון ראו בחורה יושבת ליד אחד השולחנות. היא הייתה שחקנית משתפת פעולה, שהופיעה במחצית המחקרים כנערה מושכת מאוד, ובמחציתם כנערה מושכת פחות. הנסיין הציג את הסטודנט לפניה והם התיישבו לידה. צלצול טלפון "אילץ" את הנסיין להתנצל ולצאת לדקות אחדות. כך נותרו הנחקר והנערה לבדם, והיא החלה לשוחח עמו בחביבות (הנערה לא ידעה לאיזו קבוצה משתייך הסטודנט- זו שהערכתם העצמית חוזקה או נחלשה). החוקרות בחנו את התנהגותו הרומנטית של הנחקר.אם הזמין את הנערה לעוד פגישה, שאל למקום מגוריה או למספר הטלפון שלה , הציע לה חטיף או התעלם מהערתה שעליו לשוב למעבדה- הוא זכה בנקודות. השערת ההתאמה אוששה: הגברים שהערכתם העצמית השתפרה בעקבות ההפעלה שבניסוי נטו לחזר אחרי העלמה המושכת יותר מאשר אחרי העלמה שאינה מושכת. לעומתם, הגברים שהערכתם העצמית ירדה בעקבות ההפעלה נטו יותר לחזר אחרי הנערה המושכת פחות. המחקרים בדרך כלל תומכים בהנחה שבחירת בן זוג למטרות רומנטיות מושפעת משיקולים של רווח והפסד. ואולם, חוקרים אחדים הראו שהמראה החיצוני מאפיל לפעמים על שיקולים אחרים של רווח והפסד. במחקרם הקלאסי של וולסטר ועמיתיה ארגנו החוקרים נשף לסטודנטים חדשים, והודיעו להם שבני זוגם לנשף ייבחרו באמצעות מחשב. כשהגיעו הסטודנטים לקופה כדי לקנות כרטיס לנשף, העריכו שופטים אחדים את הופעתם החיצונית ונתנו להם ציון במדד הזה. הסטודנטים גם מילאו שאלונים עם פרטים על גילם, גובהם, דתם והערכתם העצמית, ועל עוד תכונות רלוונטיות לכאורה להתאמת בן זוג באמצעות מחשב. למעשה, הותאמו הזוגות באקראי, חוץ ממשתנה הגובה, שטופל כך שהגבר היה גבוה מהאישה. במהלך הנשף חולקו למשתתפים שאלונים ובהם נתבקשו בין היתר לציין באיזו מידה הם מחבבים את בן או בת הזוג שנקבעו להם, באיזו מידה הופעתם מושכת, אם הם חשים נוח במחציתם, אם יש דמיון בינם לבין בין הזוג ואם ירצו להיפגש עמם גם אחרי הנשף. כעבור שישה חודשים ערכו החוקרים מעקב אחר המשתתפים, ושאלו את הגברים שבהם אם ניסו ליזום עוד פגישות עם בת הזוג. תוצאות המחקר לא תמכו בהשערת ההתאמה הכללית: ככל שהופעתו של בן הזוג הייתה מצודדת יותר, כן נטו הנחקרות לחבבו יותר וכן גבר רצונן להמשיך להיפגש עמו, וכך גם ביחס לגברים ולבנות זוגם. אף אחד מהמשתנים האחרים- ובהם משכל אישיות והערכה עצמית- לא השפיע על החיבה כלפי בן הזוג ועל הרצון להיפגש עמו בעתיד. כעבור שישה חודשים שוב נמצאה ההופעה החיצונית כגורם המכריע הבלעדי. ככל שהנערה שעמה הופגש הגבר הייתה מצודדת יותר בהופעתה, כך גברה נטייתו ליזום עוד פגישות עמה. יתכן שהמחקר אינו תומך בהשערת ההתאמה כיוון שרוב הסטודנטים באו מרקע דומה מבחינת הגיל, המעמד החברתי וההשכלה ולכן היו באי הנשף "מותאמים" מלכתחילה בהרבה היבטים חשובים. המראה החיצוני היה מן המשתנים הבודדים שבו נבדלו באי הנשף, ולכן אין פלא ששימש כקריטריון להעדפת בן הזוג. לא רק במצבי חיזור, גם במצבים חברתיים בכלל יש הטיה חיובית כלפי אנשים יפים. סיבה אחת היא אסתטית: כפי שנעים להיות יותר בסביבת חפצים יפים כך נעים יותר להיות בחברת אנשים יפים. אפילו תינוקות מביטים בפנים יפים זמן ממושך יותר מאשר בפנים לא יפים. ואולם, אנו לא רק נהנים מהיופי אלא גם מחבבים אנשים יפים, ולמעשה משליכים מתכונותיהם החיצוניות על הפנימיות (Warner & Sugarman, 1986). כמו בסרטים גם בחיים, אנו נוטים לייחס ליפים תכונות חיוביות ומנבאים להם עתיד מזהיר. הכללת יתר זו נקראת הסטריאוטיפ "יפה הוא טוב"- לפיו אדם יפה נתפס גם כטוב לב או כבעל מידות תרומיות אחרות, והדבר מוסיף לתכונותיו החיוביות (Dion, Berschied & Walster, 1972). ייתכן שזאת הסיבה שאנשים אטרקטיביים עובדים לעיתים קרובות בעבודות יוקרתיות יחסית, מרווחים טוב ובאופן כללי מדווחים על שביעות רצון רבה יותר מחייהם בהשוואה לאנשים אטרקטיביים פחות (Umberson & Houghs, 1987). אנשים אטרקטיביים יוצרים רושם ראשוני טוב יותר על מראיינים בראיונות עבודה, והרושם הזה, ביחד עם סטריאוטיפ האטרקטיביות, מעלה את סיכוייהם להתקבל למשרות יוקרתיות ומתגמלות יותר. פריז ועמיתיה בחנו את תמונותיהם של 737 בוגרי מנהל עסקים מספר המחזור שלהם (1991). כל בוגר קיבל דירוג בסולם אטרקטיביות שנע מ-1 (אטרקטיביות נמוכה) עד 5. החוקרים בדקו גם את רמת השכר של כל בוגר. במחקרם נמצא קשר ברור בין רמת האטרקטיביות לרמת השכר. לנגלואה שיערה, שהסטריאוטיפ הזה יכול לגרום לנבואה המתגשמת מאליה: אנשים מניחים שיופי מתקשר עם תכונות חיוביות, הם מתייחסים בחיוב לזולת היפה, ולכן הוא מפתח אופי חיובי ונוח. ואולם, אפשר לשער גם ההיפך: ילדים יפים, זוכים בהערצה, פינוק וויתור, ועלולים להתפתח למבוגרים אנוכיים, מפונקים, לא מתחשבים וחברותיים פחות מאחרים. באופן כללי לא נמצאו איכויות ותכונות חיוביות יותר אצל אנשים יפים (Hatfield & Sprecher, 1986), אם כי יכול להיות שאנשים יפים פיתחו מיומנויות חברתיות (Chaiken, 1979; Goldman & Lewis, 1977). סיבה אפשרית נוספת להטיה החברתית כלפי יפים היא הרווח החברתי המתקבל מכך. ייתכן שאנשים נמשכים לזולת הנחשב יפה כיוון שהם מניחים שחלק מזוהר היופי יוקרן גם עליהם. ההסתופפות בזוהר יופיו של הזולת דומה להסתופפות בזוהר הצלחתו, וגם ההסברים לכך דומים: כאשר שני אנשים נמצאים יחד מתרחשת לרוב הטמעה (אסימילציה), כלומר אנשים בעלי מראה בינוני נתפסים כמושכים יותר כאשר הם בחברת אדם יפה, וכיפים פחות כאשר הם בחברת אדם מכוער. האסימילציה מתרחשת כאשר השניים הם בני אותו מין, שני גברים או שתי נשים (Geiselman, Haight & Kimata, 1984). בזוגות של אישה וגבר, האסימילציה לרוב מתרחשת כאשר האישה יפה אולם הערכת היופי של נשים אינה מושפעת ממראה הגבר שבחברתן. למרות היתרונות הבולטים של אטרקטיביות, ידועים גם כמה חסרונות הנלווים ליופי רב מדי. אנשים יפים במיוחד סובלים בדרך כלל מקנאה או מעוינות מצד בני מינם, ומהטרדות תכופות מצד המין .האחר. הם אינם יודעים אם מישהו נמשך אליהם בשל יופיים או בשל תכונותיהם הפנימיות. האי וודאות עלולה להתעורר מחדש בכל פעם שהם מתחילים מערכת יחסים חדשה. הסובבים תופסים אותם כגאוותנים וכלא נאמנים לבני זוגם, והדבר עלול לעורר דחייה כלפיהם. אם הם מסתמכים רק על מראם החיצוני הזוהר כגורם שיסייע להם בחייהם, הם עלולים להזניח צדדים וכישרונות אחרים, ואילו היופי כידוע נוטה להתעמעם עם השנים. מעמד חברתי ויופי אינם המשאבים הבלעדיים שבני האדם מחליפים ביניהם, ואפשר למנות עוד משאבים כאלה. בני הזוג פואה סבורים שאפשר למצות אותם בששה תחומים: אהבה (ביטויי רגש, אכפתיות, חום ונוחות), מעמד (הערכות המחזקות את תחושת הערך העצמי או פוגעות בה, כמו האצלת סמכות), מידע (עצות, דעות, הוראות), כסף (מטבעות או ניירות ערך למיניהם), טובין (סחורות וחפצים למיניהם) ושירותים (כגון סיוע בתיקון מכונית). החוקרים הציבו תחומים אלה על רצף דו ממדי: ממד של ייחודיות- כלליות (הנע בין האהבה שהיא ייחודית וניתנת למתי מעט, לבין הכסף, שהוא משאב אוניברסאלי ואנו מוכנים לסחור בו כמעט עם כל אדם) וממד של מוחשיות-הפשטה (הנע בין משאבים מופשטים כגון מידע או מעמד, לבין משאבים מוחשיים כמו שירותים וטובין. בני אדם אינם מתחלפים במשאבים בלי הבחנה, אלא דואגים שיהיו מאותו התחום. במחקר שנועד לבחון השערה זו נמסרו לסטודנטים משני המינים תיאורים שונים. למשל, חברך מוסר לך מידע על ספר בספרייה או הרצאה, או חברך מעניק לך תחושת חמימות או מחבק אותך, וביקשו מהם לציין באיזו מידה ירצו לגמול לו באחד מששת התחומים (אהבה, מעמד, מידע, כסף, טובין או שירותים). המחקר העלה בבירור, שבני האדם נוטים להעניק אהבה תמורת אהבה, שירותים תמות שירותים, מידע תמורת מידע וכדומה (Brinberg & castell, 1982). במחקרים שנעשו על מודעות היכרות נמצא שלא תמיד נסחרים בהן משאבים מאותו הסוג. לעיתים קרובות נשים מציעות יופי חיצוני ומחפשות מעמד כלכלי, ואילו גברים מציעים מעמד כלכלי ומחפשים יופי חיצוני (Davis, 1990; Koestner & Wheeler, 1988).
