פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: הטיות שיפוט חברתי במידע ממקור שני
הטיות במידע ממקור שני
מאחר ושיפוטים רבים מתבססים על מידע ממקור שני, יש להכיר את רמת הדיוק שלו. נבחן את הגורמים הפוגעים בדיוק ומובילים להטיה בשיפוט בהסתמך על מידע ממקור שני.
Sharpening and Leveling:
מקור אחד לטעות הוא הצורך לסכם את מה שקרה בעת הדיווח (לשני הצדדים אין סבלנות לשמוע ולהשמיע את הגרסה המלאה). בעת הסיכום מתרחשים שני תהליכים:
- Sharpening: הדגשת האלמנטים החשובים ביותר בסיפור.
- Leveling: השמטה או המעטה בחשיבות של פרטים חשובים פחות לכאורה בסיפור.
לדוג', הסיפור של "אלברט הקטן" שעבר התנייה לפחד מיצורים קטנים ולבנים. הסיפור עבר סיכום והושמטו ממנו פרטים חשובים (Leveling) כגון שלאחר 5 ימים הפוביה שלו דעכה והיה צריך לרענן אותה, או שהומצא סוף טוב ("הפוביה הוכחדה").
רשמים ממקור שני על אנשים אחרים:
רושם על אדם אחר הוא תופעה מעניינת עבור הפסיכולוג החברתי. פעמים רבות יש לנו רושם על אנשים שמעולם לא פגשנו באופן אישי. גם רושם זה עשוי לעבור Sharpening and Leveling: לדוג', מאחר ואנו נוטים לייחס התנהגות לאדם ולא לסיטואציה, הדיווח שנקבל יתמקד באדם עצמו (Sharpening) ולא בהקשר בו הוא נמצא (Leveling) – כלומר לא תהיה התחשבות בנסיבות מקלות, ולכן רשמים על בני אדם נוטים להיות יחסית קיצוניים. לפיכך, פעמים רבות אנו נוטים להתאכזב כשאנו פוגשים אדם שמתברר כשונה מהרושם שנוצר אצלנו כלפיו.
מחקר המדגים זאת: נבדקים צופים בקלטת וידאו בה אדם מציג את עצמו, מדרגים את תכונות האופי שלו ולאחר מכן מוקלטים בעצמם בוידאו כשהם מתארים אותו. נבדקים נוספים צופים בקלטת וידאו השנייה ומדרגים את תכונות האופי של האדם הראשון. נמצא שהדירוג השני נוטה להיות קיצוני יותר מאשר הראשון. כלומר, דיווח ממקור שני הנו מוטה גם כשאין כוונה לכך.
עיוותים אידאולוגיים (Ideological Distortions):
האפקט המטה של Sharpening and Leveling בא גם לידי ביטוי כשיש רצון להטות את הסיפור בכיוון מסוים. לעתים זה נעשה בתום לב ואמונה במסר ("אל תיכנס למכוניות של זרים, ילדה מהשכונה עשתה זאת ומאז לא שמעו ממנה") ולעתים העיוותים אינם כה תמימים (פוליטיקה).
עיוותים באמצעי התקשורת:
אחד המקורות העיקריים לעיוות הוא הרצון לבדר. זה קורה בקנה מידה קטן כשאנו מספרים סיפור מצחיק אחד לשני (מנפחים את הסיפור, מספרים סיפור ששמענו כאילו באמת היינו שם). בקנה מידה גדול, הצורך לבדר גורם לעיוות בתקשורת ההמונים. לדוג', נטייה להציג מידע על כוכבי קולנוע יותר מאשר על מנהיגים ונושאים גיאופוליטיים – מה שפוגע בתשומת הלב שמוקדשת לנושאים מסוימים (ופחות גורם לעיוות של המציאות).
תופעה אחרת שכן מובילה לעיוות התפיסות של בני האדם היא הדגשת היתר של אירועים שליליים ואלימים מה שמוביל להטייה בשיפוט של סכנות ביום-יום ותפיסה מעוותת של המציאות – בעולם התקשורת, 80% מהפשעים הינם אלימים, בעוד שבמציאות רק 20% הם באמת אלימים. בנוסף, אין מתאם בין הכיסוי התקשורתי (שכמעט לא משתנה) לבין העלייה והירידה בשיעור הפשע. לבסוף, העולם כפי שהוא מוצג בסרטים וסדרות נראה אפילו יותר גרוע מזה…
יתכן שבשל עיוות זה אנשים רבים מרגישים שהם בסיכון גבוה יותר להיות קורבנות מאשר באמת. אנשים מופתעים לשמוע ששיעור הרצח בארה"ב ירד ב-33% בין השנים 1990-1998 שכן הכיסוי התקשורתי עלה ב-473%.
מחקר שבודק האם האמונה שהעולם היא מקום מסוכן נובעת מחשיפה לתקשורת המונים: סקר בדק ומצא מתאם בין שעות הצפייה בטלויזיה ובין הפחד להיות קורבן של פשע. מאחר וממצא זה הוא מתאמי בלבד, נעשה ניסוי לנטרל משתנים כגון הכנסה, מין, גזע ומקום מגורים מה שהוביל לשינוי בממצאים: באזורי מגורים עם שיעור פשיעה נמוך המתאם נמוך אך באזורי מגורים עם שיעור פשיעה גבוה המתאם נותר גבוה – כלומר אנשים הגרים במקומות מסוכנים אך לא צופים בטלויזיה מרגישים בטוחים יותר מאשר אלו שכן צופים בטלויזיה – האלימות בטלויזיה גורמת לעולם להראות מסוכן, בייחוד כשיש מתאם בין תכני השידור להיבטים מסוימים בסביבה.
ערנות חושית (Perceptual Vigilance) והאסימטריה בין מידע שלילי וחיובי:
מדוע הקהל מעוניין יותר במידע שלילי? האם כשנציג מידע שלילי וחיובי באופן שווה יהיה להם אפקט שונה? לדוג', כשמקבלים מחמאות ממספר אנשים והערה מאדם אחד – עדיין ניטה יותר להתמקד בהערה ולא במחמאות.
נראה כי זוהי השתקפות של נטייה אנושית אשר הינה חשובה להישרדותנו – אנו נוטים לשים לב למידע שלילי כי עשויות להיות לו השלכות חשובות יותר לבטחוננו והוא עשוי לאיים עלינו. גם אירועים חיוביים (כגון אכילה) חשובים להישרדות שלנו, אך הם לא בהולים כמו אירועים שליליים. לפיכך, יתכן כי אנשים עירניים יותר לאיומים פוטנציאליים מאשר לאפשרויות פוטנציאליות לרווח.
