הרנסנס פירושו: תחיה או לידה מחדש. רעיון התחייה נולד באיטליה במאה ה-14 והוא נתפס כלידה מחדש של רומא העתיקה – הקלאסית. תקופה זו הצטיינה בתגליות והביאה לפריחת המדעים והאמנויות והרחבת אופקי המחשבה של האדם, תוך התעניינות מחודשת בפילוסופיה, בתרבות ובאמנות הקלאסית. אנשי הרנסנס היו מודעים לכך שהם קוטעים את מסורת אמנות ימי הביניים והאמינו כי הם מחיים מחדש את הערכים והאמנות הקלאסית: האמנות היוונית והאמנות הרומית.
אירועים היסטוריים ברקע אמנות הרנסנס
בתקופת הרנסנס קרו מספר אירועים המשפיעים על השקפת העולם של בני אותה תקופה:
- גילוי אמריקה ב1942 ע"י קולומבוס
- המצאת הדפוס, המאפשרת להפיץ את הספרים במחירים זולים יותר.
- קופרניקוס מגלה כי כדור הארץ הוא אחד מן הכוכבים המקיפים את השמש, תגלית המשנה את תפיסת עולמם של בני אותה תקופה.
- מהפכות בתחום הדת, חלה רפורמה בדת הקתולית המביאה לשינוי בתפיסת העולם הדתית.
הרנסנס הוא בראש ובראשונה תופעה אינטלקטואלית ותרבותית. המאפיינים העיקריים של הרנסנס הם: הומניזם, החייאת הקלאסיקה והתיאור הנכון.
ההומניזם
תפיסת עולם המציבה את האדם במרכז היקום. תפיסה זו רואה את חשיבותו של האדם ומעריכה את הישגיו, תפיסת העולם של ימי הביניים שראתה באדם יצור נחות ומדגישה את אפסותו למול האל. מפנה את מקומה לתפיסת עולם הרואה באדם בן חורין, בעל אישיות חיובית וכישורים בלתי מוגבלים. בתפיסה זו שולטת הסקרנות האינטלקטואלית, ופיתוח התבונה והערכים האנושיים.
החייאת הקלאסיקה
אנשי הרנסנס האמינו שההומניזם התגלה בשלמות בהשכלה של התקופה הקלאסית. לכן ניסו לחקות אותה. על כן הם חוזרים לספרות, לתרבות ולאמנות של יוון ורומי. ר נחות לשינוי בתפיסת העולם הדתית, תוך התעניינות מחודשת בפילוסופיה, בתרבות ובאמנות המוקמת האקדמיה הניאו-אפלטונית המתרגמת את כתביו של אפלטון ללטינית ומשלבת ביניהם לבין הנצרות.
אמני הרנסנס חוזרים אל הנושאים מן המיתולוגיה הקלאסית.
התיאור הנכון
ההומניזם טיפח את הערכים האנושיים ומכאן האדם מתחיל ללמוד את ועל עצמו מתוך מחקרים מדעיים. כדי לתאר את במדויק את גוף האדם ואת החלל נלמדים אנטומיה וחוקי הפרספקטיבה.
* האנטומיה – כדי להציג את גוף האדם בריאליזם למדו האמנים של הרנסנס את האנטומיה הנכונה של גוף האדם, לשם כך הם עוסקים בניתוח גופות, כוון שהאמינו שאם יכירו את מערכות הגוף הפנימיות הם ידעו להציג דמות אנוש אמיתית. כן הם לומדים את התנועה והבעות הפנים.
* הפרספקטיבה (אשליית חלל)– אמני הרנסנס ביקשו לתאר את המציאות כפי שהיא, לשם כך הם חיפשו חוקים שיאפשרו תיאור נכון של המציאות בעת שהיא מתורגמת ליצירה.
ישנן מספר שיטות ליצירת אשליית חלל:
- חפיפה של גופים – הסתרה
- גוף בקדמת התמונה גדול יותר, מפורט יוצר והצבע שלו ברור יותר
- פרספקטיבה אווירית – בשל האוויר, העצמים ככל שהם מתרחקים מהצופה נראים מטושטשים ומקבלים גוון כחלחל.
- פרספקטיבה קווית – מבוססת על כך ששני קווים מקבילים נראים כמתקרבים אחד אל השני ככל שהם מתרחקים מהצופה, עד שהם מתחברים בנקודת מגוז על קו האופק (כמו בכביש)
התפתחות נוספת בתקופת הרנסנס היא במעמדו של האמן והאמנויות החזותיות, האמנויות החזותיות צורפו לאמנויות החופשיות כמו המוסיקה, הדיאלקטיקה (הויכוח) והפילוסופיה בשונה מימי הביניים שבהם האמנויות נחשבו למלאכת כפיים הנעדרת כל בסיס תיאורטי וכונו אמנויות מכניות, מצב זה מאפשר את עליית מעמדו של האמן, אשר נחשב לאיש אשכולות ועסק בתחומים שונים ומגוונים הכוללים מדע, ספרות וכו'
לסיכום: הרנסנס איננו חיקוי בלבד של תרבות העולם הקלאסי, אלא הוא שילוב של המורשת הקלאסית עם המורשת הנוצרית. הרנסנס נתפס בעיני בני תקופתו כתחייה כללית של האמנויות והתרבות והשתחררות מסגנון ימי-הביניים.
נושאי אמנות הרנסנס היו: נושאים מיתולוגיים, נוף, נושאים דתיים ונושאים חילוניים – דיוקנאות.
תרומת הרנסנס לאמנות ניכרת ב: לימוד מבנהו האנטומי של האדם, ניתוח של יחסי גודל ופרופורציות והמצאת הפרספקטיבה הקווית.
