מבוא לסוציולוגיה: הגלובליזציה כפרספקטיבה
ראו: מבוא לסוציולוגיה – סיכומים
בד"כ כשאנחנו מדברים על העידן הגלובלי, או לפחות על העידן הנוכחי, אנחנו חושבים על התקופה שבה יש מספר נקודות מפנה היסטוריות שאנחנו מייחסים להן משמעות. הבולטת ביותר היא נפילת חומת ברלין 1989, שבעצם מהווה סיום סימבולי של המלחמה הקרה. מדוע נק' המפנה הזו חשובה? מפני שאם אנחנו חושבים על העולם שמחולק כשני גושים כאשר יש את תפיסת הגוש הקומוניסטי כגוש של רשע, היום ממש קשה לנו לחשוב במושגים האלו, הרעיון שרוסיה מאיימת על שלומו של העולם נעלם בתוך ימים ספורים.
ממעבר של דימוי של עולם שמחולק כעולם שבולט בשני גושים פתאום יש לנו דימוי של העולם כיחידה אחת עם אימפריה אחת. מתחילת שנות ה 90 המושג גלובליזציה מופיע בקפיצה אדירה לעומת כל נקודת זמן לפני כן, וכיום גלובליזציה נוכחת בכל מקום.
אנחנו צריכים להפריד את ההיבט של גלובליזציה תרבותית
*{והרוב מסכימים שלא מדברים על דימיון והיעלמות מוחלטת של הבדלים אלא על יותר השפעות הדדיות יותר חשיפה} – בגלובליזציה כלכלית אנחנו רואים יותר תהליכים של הידמות מבנית (בכל המדינות יש "בנק לאומי", יש סחר חופשי במטבע וכו'). חלק מהויכוחים המרכזיים, בניגוד לויכוח הפרדיגמתי הרגיל, הוויכוחים המרכזיים סביב שאלת הגלובליזציה נוגעים לשאלה האם התהליך הזה הוא באמת תהליך של הומוגניזציה שבה הדמיון בין היחידות הולך וגובר, או שההבדלים בין היחידות משתמרים?
כשאנחנו מאמצים פרספקטיבה גלובלית, היא דורשת מאתנו לחשוב מחדש על כמה מהנחות היסוד הבולטות שליוו את הסוציולוגיה כמעט מראשית ימיה, והסוציולוגיה מתחילה להתמסד במחצית המאה ה19, עדין שבו מדינת הלאום הופכת להיות תופעה מרכזית. דורקהיים עובד במדינה שמתפקדת כמדינת לאום, כשהוא חושב על גבולות החברה הוא חושב על גבולות המדינה. כשהוא חושב על חברה הוא חושב על חברה צרפתית, וכמוהו פייר בורדייה. כלומר, גבולות החברה וגבולות מדינת הלאום חופפים. כשאנחנו מאמצים פרפסקטיבה גלובלית אנחנו שואלים מהם גבולות החברה? האם יש חפיפה מוחלטת בין תחום חברתי אחד לבין גבולות של תחום חברתי אחר? האם הגבולות של כל תחום בחברה יעבור באותו תחום? – אנחנו מאתגרים את הנחות היסוד המקובלות שלנו בנוגע לגבולות של חברה.
הפרספקטיבה הזו מאתגרת את כל מה שחשבנו גם על מעמד, איפה נמצא מעמד העובדים? בסין? אם אנחנו חושבים על זה שתהליך הייצור הפך יותר ויותר גלובלי אז מעמד העובדים הפך להיות ממוקד במדינות מסוימות. אופן הייצור ותהליך הייצור כבר לא נמצאים במקום אחד. באומן מעביר את הניתוח המעמדי מהזירה הלאומית של הכלכלה הלאומית לזירה הגלובלית כי כעת מעמד הפועלים המנוצל הוא נטול גבולות לאומיים וזה הרבה יותר משמעותי. אם הוא מפוזר כיצד יוכלו להתאחד לפי חזונו של מרקס? איפה יוקמו איגודי העובדים? כיצד אנשים שמפוזרים כל כך יוכלו להקים איגוד עובדים אפקטיבי? – בגלובליזציה אנחנו יכולים לראות את כל התנועות ה"אנטי גלובליזציות", שיש להן אינטרסים שונים לגמרי ותפיסות שונות לגמרי, והן כולן ברשת נזילה. הם מוחים נגד הגלובליזציה אך כל אחת מהתנועות מוחה נגד משהו אחר. היכולת של המון קבוצות להתאגד באג'נדה משותפת מקבלת צורה אחרת.
כשחושבים בגישה הזו אז משתנה עבורנו התפיסה עבור הקבוצות שמעצבות את הסדר הריבודי, האם יש אליטה? האם יש צורך לדבר על אליטה מקומית?
יש גם שאלות חדשות בנוגע לתרבות לשינוי תרבותי. בעבר הסברנו תרבות מתוך עצמה, תרבות התפתחה גם בגישה הפונק' וגם בגישה הקונפליקטואלית בתוך מסגרת החברה. היום כדי להבין תרבות ושינוי תרבותי מפרספקטיבה גלובליזטורית אנחנו צריכים להסתכל על מפגש בין תרבויות.
הפרספקטיבה הגלובליזטורית מחדדת שאלות של קשר בין אתניות גזע ותרבות לבין ריבוד ואי שיוויון – בעולם גלובלי אנחנו מתחילים לראות את הקשר שבין המצב הכלכלי של המדינות השונות, לבין המאפיינים האתנים של המדינות האלו. זה היה תמיד, אך עם הזמן זה הופך יותר ויותר בולט. על מנת להבין את ההיררכיות החברתיות אנחנו לא יכולים להשיאר בגבולות המדינה אנחנו חייבים לעבור לניתוח שהוא גלובלי.
מה קורה לפוליטיקה- כשדיברנו על סוציולוגיה פוליטית דיברנו על הקשר המשולש "מדינה אזרחות לאום" שכולם עוסקים במגבלה. מה הפרספקטיבה הגלובליזטורית עושה לדבר הזה? איזה מושגים יהיו רלוונטים להבנה של הפוליטיקה המקומית? יש דיון אינסופי על השאלה הזו בספרות.
את כל מה שנאמר עד כה ניתן לרכז תחת הכותרות:
שאלת גבולות החברה
שאלת המעמד:האם עדיין ניתן לחשוב על מעמד בהקשר לאומי
שינוי בהגדרות הגורמים המעצבים את הסדר הריבודי
שאלות חדשות לגבי תרבות ושינוי תרבותי
חידוד של שאלות הקשר בין אתניות, גזע ותרבות לבין ריבוד ואי שוויון
