מבוא לסוציולוגיה: תרבות בגישה הפונקציונליסטית והקונפליקטואלית
ראו: מבוא לסוציולוגיה – סיכומים
הגישה הפונקציונליסטית – מייחסת חשיבות רבה לתרבות.
– התרבות נתפסת כמקור של לכידות חברתית. – מדורת השבט. אנשים פועלים על פי מערכת הערכים שלהם, קיומה של מערכת ערכים נורמטיבית והשמירה עליה הם דברים חשובים מאוד. ישנו ניסיון לחדד את הגבולות של הנורמטיביות, אבל גם הגישה הפונקציונליסטית התחילה לדבר על קיומן של תת תרבויות.
- הנחה על קיומה של תרבות של החברה כולה (קונצנזוס), אבל גם על אפשרות קיומן של תת תרבויות. – תת תרבויות נתפסות בשני אופנים, גם כדבר שמסכן את החברה – הפונקצינליסטים השתמשו במושג "תת תרבות" כאלטרנטיבה שמסכנת את התרבות הגדולה. אך היה גם שיח על כך שגם כשיש תת תרבויות, ניתן לחזור ולהסתכל עליהם ולמצוא בסופו של דבר שכבה מאוד דקה של ערכים משותפים שמחברים את האזרחים הללו בעלי התתי תרבויות השונות, זה עדיין מחבר אותם לתת תרבות משותפת. ההתייחסות לתת תרבויות נתפסת אצל חלק כדיספונקציה – דבר שהולך נגד צרכי החברה, מצד שני יש להן פונקציה שמאפשרות גמישות ושינוי תרבותי כאשר רעיונות חודרים מהשוליים ומביאים לשינוי תרבותי.
הגישה הקונפליקטואלית:
- מרקס: התרבות כחלק מבניין העל האידיאולוגי. יוצרת תודעה כוזבת והצדקה להמשך שליטת בעלי אמצעי הייצור.
- אסכולה פרנקפורט: התפתחות של קבוצת חוקרים שנקראה "אסכולת פרנקפורט" (מרקוזה, אדורנו, וולטר בנג'מין) – קבוצת אינטלקטואלים, ברובם יהודים – ישבו בתקופה של בין מלחמות העולם ועסקו בנושאי התרבות. הם הושפעו מאוד מגישות מרקסיסטיות. הם היו חוקרי תרבות מתחומים שונים (ספרות אומנות וכו'), הם חקרו את עניין התרבות הפופולורית וקיומה- כלומר הם חקרו את האפשרות של היווצרות תרבות עקב שינויים טכנולוגיים והשינויים התרבותיים שהטכנולוגיה מייצרת. היו להם רעיונות ניאו-מרקסיסטים – הם הכירו בכך שתרבות היא חלק מבניין העל האידיאולוגי, אך גם אותה צריך לחקור. צריך להבין איך תרבות עובדת כדי להבין את אופן השיעתוק, הם עברו מחקר התשתית הכלכלית לחקר הבניין האידיאולוגי. הם עברו מדיון בחברה יצרנית לדיון בתרבות צרכנית – מניתוח של שעות העבודה לניתוח של שעות הפנאי. עבודותיהם תפסו תפקיד מאוד גדול במתן לגיטימציה ל"תרבות ההיפית". האסכולה הייתה מאוד רדיקלית- אנשיה זכו למקלט מדיני בארה"ב במלחמת העולם השנייה. חוקרי אסכולת פרנקפורט הם אלו שהחלו לדבר על החברה הצרכנית.
אם לפני כן אנחנו קוראים את מרקס ומתייחסים אל תהליך הייצור כתהליך מרכזי שמעצב ומארגן את החברה ואת מקומו של האדם בתהליך הייצור כקובע את סיכויי חייו הרי שחוקרי אסכולת פרנקפורט מפנים את הזרקור אל תהליך הצריכה שהוא תהליך מרכזי ודומיננטי בעיצוב זהותם של בני אדם. עוברים מחברה יצרנית לתרבות צרכנית.
התפיסה של אנשי אסכולת פרנקפורט – חקרו דפוסים של צריכה תרבותית, את הזירה של ניתוח דפוסים של צרכנות והניסיון להבין אותם ולהבין כיצד אנשים מבטאים את הזהות שלהם דרך צרכנות ומייצרים את הזהות שלהם תוך כדי צרכנות, הפך להיות חלק מאוד מרכזי בניתוח הניאו מרקסיסטי של תרבות.
– למשל "הסלברטי" – העלאה על נס של דמות חד פעמית ומיוחדת אבל למעשה מסונטזת על ידי יועצים.
צריך לשים לב שתרבות מיוצרת – מי מייצר את התרבות ומי קובע אותה? נדמה לנו שכשאנחנו מאוהבים שההתנסות הרומנטית היא חד פעמית – נדמה לנו שזה ייחודי לנו, ואנחנו שוכחים שהתפיס שלנו של "מהו רומנטי"? היא תפיסה שאנחנו מקבלים עוד מילדותנו. התפיסות הרומנטיות שלנו הן מובנות ומיוצרות על ידי החברה, אנחנו שוכחים שזה "מסונטז". למי היו אינטרסים לעשות את זה? השאלה שאנשים אסכולת פרנקפורט מעלים היא לא "איך תרבות מייוצרת" אלא "מי מייצר אותה".
- בורדייה וההון התרבותי – שואב ומושפע מאסכולת פרנקפורט ומדבר על האופן שבו תרבות/צריכה של תרבות מייצרת אבחנות חברתיות והיררכיות חברתיות.
