אמריקה הלטינית בשנות השבעים: ארגנטינה
האכזריות שנקט הצבא בצ'ילה כדי לתפוס את השלטון באה בהפתעה. בארגנטינה היא כבר הייתה בבחינת המובן מאליו. החיים הפוליטיים חדלו מהלתקיים בה בעקבות ההפיכה בראשות הגנרל אוגנייה ב 1966. המדיניות הכלכלית של אוגנייה, שגרסה פיחות חד פעמי גדול בערך הפסו וחיזוק התעשייה בסיוע משקיעים זרים נחלה הצלחה. הסטודנטים זעמו על התערבות הצבא בנעשה בקמפוסים ועל צמצום התמיכה הממשלתית באוניברסיטאות. חלק מפועלי התעשייה גיבשו עמדה של עוינות כלפי המשטר, הגם שהכנסתם באותה עת השתפרה יחסית.
המגמה הלוחמנית של הפועלים נבעה גם מכך שבשורותיהם היה עכשיו דור חדש – אנשים צעירים, חלק ניכר מהם סטודנטים, שסלדו מנוקשותו ומדרכיו השריריות של אוגנייה. ההתפרצות אירעה במאי 1969 בקורדובה (עיר אוניברסיטה), אלפי סטודנטים ופועלי תעשיית המכוניות בעיר עברו מהפגנת מחאה להשתוללות שלוחת רסן במרכז העיר, בעוד שהמשטרה והצבא מזרימים תגבורות כדי לדכא את המהומות, אל הרס זה הצטרפו מהומות גם מערים נוספות. מכאן ואילך היה המעבר לאלימות ולטרור מהיר. מאז 1963 – היו בארגנטינה ניסיונות לארגן מוקדי גרילה באזורים הכפריים, אך הם נחלו כשלון חרוץ מבלי הצריכו מאמץ מיוחד מצד הצבא. עתה הופיעה הגרילה העירונית. במרוצת 1970, בעוד התסיסה בקרב הפועלים גוברת, פתחו קבוצות הגרילה במעשי חטיפה, שודי בנקים ופריצות למאגרי נשק.
האיש החזק בקרב הקצונה בשלב זה היה הגנרל אלחנדרו לנוסה. ביוני הדיחו הוא וחבריו את אוגנייה ומינו לנשיא את הגנרל רוברטו לווינגסטון. במשך תשעת החודשים של כהונתו המצב רק הדרדר. במקביל לקבוצות הגרילה השמאלניות צצו כנופיות ימניות שחטפו ורצחו מנהיגי סטודנטים ופועלים. בעקבות המהומות הוחלט על חילופי שלטון. הגנרל לנוסה קיבל על עצמו את תפקיד הנשיא. לנוסה דיבר על שיבה למשטר חוקתי אבל התקדם בצעדי צב. בינתיים האלימות רק החריפה בערים שונות, פרצו מהומות עקב העלאת מחירי החשמל. לאחר מאבקים על השלטון בקרב קבוצות שונות, פרון בן ה 78 הציג את מועמדותו ולצידו כמועמדת לסגן הנשיא – אשתו השלישית – מריה אסטלה. באוקטובר נכנס פרון לתקופת כהונתו השלישית כנשיא, כהונה שנמשכה בפועל פחות מתשעה חודשים ב 1/7/1974 מת פרון.
איסבל פרון – אישה עצבנית, צעירה מבעלה המנוח ב 35 שנים – חסרה לגמרי את הכישורים להנהיג מדינה כארגנטינה. עצם מינויה לנשיאה ביטא את חוסר הישע שהידרדרו אליו החיים הפוליטיים. עד להדחתו (במאי 75') היה חוסה לופס רגה – שר הרווחה הדמות המשפיעה בשלטונה של הגברת.
הסתלקותו הכפויה של לופס העבירה את ההשפעה למנהיגים של איגודי הפועלים. בפעם הראשונה נשלטה ארגנטינה בידי נציגי העובדים. למעשה, מנהיגי האיגודים כבר לא שלטו באנשיהם. נסיקת המחירים בגלל עליית מחירי הנפט וגירעון תקציבי עצום הביאה לשורה של שביתות פראיות במפעלי התעשייה. באותו הזמן, געשה המלחמה נגד קבוצות הגרילה. עתה שברה האלימות את כל השיאים. בראשית 1974 החל לפעול "האיחוד הארגנטינאי האנטי- קומוניסטי". לפי כל הסימנים היו לאנשיו קשרים עם המשטרה הפדראלית. על רציחות וחטיפות של השמאל הגיב ארגון זה בהתנקשות בחייהם של אינטלקטואלים, עורכי דין וצירי קונגרס שמאלנים. בשלושת החודשים שלאחר מות פרון אירעו בארגנטינה כמאה רציחות פוליטיות. כל זרועות הצבא ניהלו עתה מערכה נמרצת, לאו דווקא מתואמת או מבוקרת, כנגד תנועות הגרילה. הגנרלים הכריזו שהם מתייצבים לצידה של הנשיאה איסבל, אבל בהמשך שנת 1975 , הם החלו לאבד את סבלנותם אליה. בפברואר 1976 , כאשר נתגלה כי הנשיאה השתמשה בכספי ציבור כדי לרכוש לעצמה אחוזה, נפתחו בקונגרס הליכים להדחתה. הצבא לא חיכה יותר. ב 24 למרץ אותה שנה נאסרה איסבל פרון, במקומה עלתה לשלטון חונטה בראשותו של הגנרל חורחה וידלה.
הפעם חוותה ארגנטינה את משטר הדיכוי הנוקשה והעגום: הקונגרס פוזר, על אמצעי התקשורת הוטלה צנזורה ועל האיגודים המקצועיים ובאוניברסיטאות הושם פיקוח ישיר. הצבא פתח את "המלחמה המלוכלכת" – אנשים שנחשדו בחתרנות נעצרו נעצרו בידי אנשי כוחות הביטחון. רוב העצורים נחטפו ונעלמו. מנהיגי הפועלים, עיתונאים, אינטלקטואלים,סטודנטים, אנשי כנסייה צעירים, נערים ונערות חברי תנועות נוער שמאלניות – כולם היו יעד למעצרים, לחקירות בעינויים ולהוצאות להורג. אנשים נורו ונקברו בקברים לא מזוהים וגוויות נשרפו. כ 15 אלף גברים ונשים קיפחו את חייהם בשלוש השנים הראשונות שלאחר ההפיכה. יותר מאלף קורבנות החונטה היו יהודים, מספר גבוה מאוד יחסית לשיעורם באוכלוסייה. ניתן להסביר זאת הן על רקע מעורבותם של יהודים בחיים הפוליטיים, והן נוכח התפיסות האנטישמיות שרווחו בקרב מפעילי מנגנון הדיכוי. בכל זאת, בין ישראל שמכרה נשק לארגנטינה לבין ממשלת הגנרלים המשיכו לשרור יחסי ידידות. הדיכוי הביא בתוך כשנתיים לניצחון על כוחות הגרילה. המשטר הצליח בתחילה להסוות את פשעיו ולמנוע את חשיפתם בכלי התקשורת בעולם. בתחום הכלכלה – החונטה מינתה לתפקיד שר הכלכלה את חוסה מרטינז דה אוס. הוא פעל להורדת האינפלציה במטרה להחזיר את אמונתם של המשקיעים הזרים. המדיניות באה על חשבונם של הפועלים ושאר השכירים, שהכנסותיהם נשחקו בשל העלייה במחיריהם של מצרכי היסוד ללא שיפור מתאים במשכורות. בשנת 1980 – דומה היה שהמשטר שולט שליטה מלאה: פי העיתונות נשאר חסום, איגודי הפועלים היו חסרי כוח, הסטודנטים המפוחדים נטשו את הפוליטיקה. ולוחמי הגרילה נעלמו לחלוטין.
המשטרים הצבאיים הימניים שהתבססו בשנות השבעים, בחלק הדרומי של היבשת לא היו ממושמעים לארה"ב . תמיד הייתה לארה"ב השפעה רבה יותר על החלק הקריבי. הממשלים של ניקסון ופורד לא התעמתו עם ממשלות שנאבקו בשמאל בזמן שארה"ב הייתה נתונה במלחמת וייטנאם. רק בשנות כהונתו של קרטר, החלו להישמע מוושינגטון התראות וגינויים לרמיסת זכויות האדם בארצות כמו צ'ילה, אורוגוואי, ברזיל וארגנטינה. בשנים אלה איימה ארה"ב להפסיק את הסיוע הצבאי והכלכלי, אבל השפעתה ומעמדה כבר לא היו כמו בשנות ה 50 וה 60.
החונטות הצבאיות שיתפו פעולה ביניהן בהעברת מידע בנוגע לגולים פוליטיים שמצאו מקלט בארצות שכנות. עד 1976 נערכו המעקבים אחר הגולים בעיקר בארגנטינה שאליה נמלטו אנשי שמאל מאורוגוואי וצ'ילה.
ראה: אמריקה הלטינית בשנות השבעים
כאן תוכלו למצוא סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:
מבוא היסטורי לפוליטיקה בת זמננו
כאן תוכלו למצוא סיכומים אקדמיים נוספים
