תוצאות מלחמת העולם השנייה: התוצאות של המלחמה באוקינוס השקט השפיעו גם על תביעתם של הטריטוריות הקולוניאליות לעצמאות מידי המעצמות. בין היתר הושפעו הללו מהתעמולה היפנית ומהתהפוכות בהתנסות בכיבוש ושחרור. הדבר היה בולט במיוחד בהודו ובסין, שם התחזק מעמד הקומוניסטים על חשבון הלאומנים בראשות צ'אנג קאי שק.
התמורות המדיניות, הכלכליות והחברתיות הדרסטיות ביותר לאחר מלחמת העולם השנייה התחוללו באירופה התיכונה והמזרחית, עם חיסול כל התנועות שתמכו בפשיזם, ועליית קרנן של המפלגות הקומוניסטיות בתמיכת ברה"מ. התהפוכות המדינתיות העיקריות לא היו באירופה אלא במדינות האסיתיות, שבהן פעלו הכוחות הלאומיים והדמוקרטיים שקראו לשחרור ועצמאות. מדינות מערב אירופה התרוששו לחלוטין, אך נעזרו בתכניותיה של ארה"ב למנוע את הרעות החולות שהתרחשו בעקבות תוצאות מלחמת העולם הראשונה. מדינות המערב עיצבו הסדרים חדשים שנועדו לעידוד הבטחון החברתי ומניעת האבטלה, הסדרים שהולידו את "מדינת הסעד". בניגוד למלחמת העולם הראשונה, שם הובסו המדינות הרודניות, התוקפניות והפשיסטיות בידי המדינות הדמוקרטיות, כאן נוצר מצב דו ערכי: מחד ניצחו בעלות הברית הדמוקרטיות אך מנגד נצחה גם ברה"מ המעצמה הקומוניסטית האוטוריטרית. דו-ערכיות זו נשתקפה במדינות המשוחררות בין התומכים במשטרים פרלמנטריים לבין המצדדים בקומוניזם.
הלוחמה החדישה: מלחמת העולם השנייה מתחלקת ל2: עד 42 ולאחריה. עד אז רוב הנצחונות היו בחלקן של מדינות הציר, בעוד לאחר 42 עבר היתרון לצד בעלות הברית בכל החזיתות. היתה זו מלחמת מכונות- טנקים ומטוסים, ארטילריה כבדה, אוניות וצוללות. כח זה היה יכול להיות רק למדינות מתועשות שהתכוננו ללחימה. יתרון זה היה מצוי בתחילה בידי גרמניה ויפן, אך עבר בהמשך לכח התעשייתי של ארה"ב, אשר צייד את בעלות הברית בכמויות עצומות של נשק חדיש ומותאם ללחימה.
כל המדינות שהשתתפו בלחימה, למעט ארה"ב והדומיניונים, נפגעו בצורה קשה מן המלחמה- בשל ההפצצות והפלישות. בכל מדינה בא המשבר העיקרי 3 שנים לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה. המהירות של הקרבות, הביאה לכך שהאבידות של בריטניה צרפת וארה"ב בשדה הקרב היו קטנות יחסית לאלו של מלחמת העולם הראשונה– מאות אלפים. לעומת זאת ברה"מ נכתשה בלמעלה מ7 מליון אבידות (לפי ויקיפדיה 24 מיליון, כולל אזרחים). ליפן נהרגו כ2 מיליון. רבים מכל ההרוגים היו אזרחים, יותר מכל מלחמה אחרת. דבר יחודי נוסף למלחמה הוא עקירתם של מיליוני אנשים מבתיהם- פליטים, גולים, שבויי מלחמה וכו'. הם עוררו בעולם שלאחר מלחמת העולם השנייה בעיה קשה של שיקום ודיור. מגילת האו"ם שנחתמה ביוני 1945 נחתמה ע"י נציגי 50 מדינות. בכל מדינה משוחררת התבצעו שינויים במאזן הכוחות החברתי: משתפי פעולה, אם מבחינה פוליטית או מבחינה כלכלית הומתו, נכלאו או נושלו ממעמדם, ולבכורה זכו אלו שפעלו בתנועות ההתנגדות. חלק מהמשפטים כלפי המשת"פים נוהלו באווירת עליהום ולא במשפט הוגן, וזאת לצד "משפטי רחוב" והוצאות להורג ללא משפט שבוצעו בהמוניהם, והקשו על החזרת הסדר למדינות. רוב הממשלות הזמניות הורכבו מערבוב של מתונים, סוציאליסטים וקומוניסטים, כמו למשל בצרפת של דה-גול. במדינות מזרח אירופה היו אלה הקומוניסטים שצברו כח בהתמדה, בתמיכת ברה"מ, והשיגו עמדות בכורה במשטרה ובצבא. סטאלין ניצל את סמכויותיו וחיסל את המעמדות השליטים הישנים ובעלי הקרקעות במזרח אירופה, אשר חסרה גם כל מסורת דמוקרטית פרלמנטרית וכך הוכשר השטח לעליית הקומוניזם ללא צורך בכפיה ישירה של רוסיה. החוקים החדשים נישלו את בעלי הקרקעות וחלקו אדמות למשפחות ולאיכרים. התוצאה של כל אלה היתה הכפפת כלכלתה של אירופה לצרכיה של ברה"מ. כ-90 מיליון תושבי מזרח אירופה הושתו תחת שלטון קומוניסטי ישיר או עקיף, והניגוד בין מזרח אירופה למערבה היה ניכר מתמיד. המדינה שהשתרעה על הגבול בין הגושים היתה גרמניה המחולקת, שנשארה סלע המחלוקת בין המערב והמזרח. חלוקה זו של אירופה, כונתה ע"י צ'רצ'יל בשם "מסך הברזל" והיוותה בסיס לשנים הארוכות של המלחמה הקרה.
ראו גם: סיום מלחמת העולם השנייה, השפעות מלחמת העולם השנייה
חזרה אל: מבוא להיסטוריה פוליטית – סיכומים
