היסטוריה פוליטית: חוסר היציבות הפוליטי בשנים שקדמו למלחמת האזרחים בספרד
ב-08/01/33 פרצה בקטלוניה ובאנדלוסיה שורה של התקוממיות קטנות והצהרות בדבר "קומוניזם ליברטיריאני" באירוע אחד בעיירה קסס וייחס שבחבל קדיס כיתרו ה"אסטלוס" (כוח השיטור הצבאי למחצה של הרפובליקה, שנועד להיות המקבילה של המשמר הלאומי) כוח של אנרכיסטים, שנכנע ללא התנגדות, אך אנרכיסט ותיק שכינויו היה seisdedos "בעל 6 האצבעות" התבצר בביתו עם משפחתו החמושים וסירב להכנע. ה"אסטלוס" יצקו על הבית דלק והעלוהו באש, אח"כ ירו בכל האנרכיסטים שנכנעו קודם לכן. תקרית זו חוללה סערה פוליטית כה עזה, עד שהייתה לאחת הסיבות העיקריות לנפילת הממשלה 6 חודשים לאחר מכן. הימין פתח בהתקפות (שהצביעות ניכרה בהן) ואפילו רפובליקנים שמרנים גינו את הממשל. בינתיים גאה המתח באיזורים שונים.
הימין החל להתארגן מחדש במישור הארצי ובמישור המקומי. בבחירות למועצות המקומיות שנערכו באפריל 1933, נחלה הממשלה כישלון. נבחרו רק 5,000 חברי מועצה מן השמאל והמרכז לעומת יותר מ-9,000 מן הימין והמרכז הימני. מצוקתו של אסניה הלכה וגברה הן בשל התקפותיו של הימין והן לנוכח הביקורת שנמתחה מצד השמאל על שעשה כה מעט לשיפור מצבם של הפועלים ושל האיכרים מחוסרי הקרקע. הוא התפטר בסתיו והשאיר את מרטינס בריו בראש ממשלת מעבר עד הבחירות הכלליות שנערכו ב19/11/33.
תוצאות הבחירות זיעזעו את אסניה. מפלגתו, "הפעולה הרפובליקנית" קיבלה רק 8 מושבים. הסוציאליסטים קיבלו רק 60 מושבים. לעומת זאת זכתה "המפלגה הרדיקלית" של המרכז הימני ב-104 מושבים, "הברית הקתולית החדשה" (קאד"ה) 117 מושבים והמלוכנים והקרליסטים 35 מושבים. היה זה מהפך של העתקת הכוח לימין.
גם הפעם סירבו הסוציאליסטים להצטרף לאסניה, משום שהרפובליקה לא ביצעה רפורמה במערכת המיסוי, שהוסיפה להטיב עם העשירים ומשום שהושגו הישגים כה מועטים בתחום הרפורמה החברתית. לעומת זאת, התארגנו הימין הקתולי ובעלי האחוזות מחדש והצליחו להקים מתוך הקואליציה שיצרו, מפלגה אוטוריטארית גדולה, קאד"ה (ceda "הקונפדרציה הספרדית של קבוצות ימין אוטונומיות) אשר כרתה ברית לא רשמית עם המלוכנים לאחר שחיל רובלס מנהיג הקאד"ה, נפגש עם המלך אלפונסו בפונטנבלו שבפריס.
לקאד"ה היה המספר הגדול ביותר של צירים בקורטס, אך הממשלה החדשה הושתתה על "המפלגה הרדיקלית" בהנהגת לרו, משום שהנשיא אלקאלה זמורה שנא את חיל רובלס וסירב להטילו את משימת הקמת הממשלה. קאד"ה נקטה אסטרטגיה המוליכה בדרך פרלמנטרית כינון מדינה קורפורטיווית קתולית, ע"פ הדגם שיצר דולפוס באוסטריה. רובלס כונה "חפה" (מנהיג) ו"ארגון הנוער הקתולי" (חא"פ jap) היה דומה, לפחות בסגנונו למקבילו הנאצי (היטלר יוגנד) בגרמניה.
אחת הסיבות החשובות לתבוסת המרכז-שמאל הייתה סירובם של האנרכיסטים לתמוך בו לאחר התקרית בקסס וייחס. שיעור ההימנעות מהצבעה באזורים האנרכיסטים הגיע ל-40-45%. האנרכיסטים חברי פא"י הגיבו כמעט מיד על הממשלה הימנית החדשה במספר רב של התקוממויות קטנות, אך אלו דוכאו ביד קשה ורק החמירו את הקרע עם האגף הסינדיקליסטי של התנועה הליברטריאנית. גם הסוציאליסטים היו מפולגים, לרגו קביירו שהתאכזב מן ההשפעה הזניחה של השתתפות הסוציאליסטים בממשלה, החל לנקוט בקו תוקפני יותר והמתונים נשארו עם אינדלסיו פריאטו. בינתיים היה השמאל כולו שולח מבט מודאג לעבר גרמניה והפועלים שראו ברובלס (אשר הצהיר כי לאחר שיבחר יקים מדינה אוטוריטארית) את מקבילתו של היטלר בספרד, הכריזו שהם מוכנים לאחוז בנשק כדי למנוע את הצטרפותו של רובלס לממשלה.
בחודשים שלאחר הבחירות התרכזה ממשלת לרו בביטולן של כמעט כל הרפורמות שבוצעו בידי הממשל הקודם. ביטול חוקי העבודה הגדיל את מספר המובטלים, השכר קוצץ, ומי שמחו נגד הקיצוצים פוטרו בשל היותם "חתרנים". כך, לא הייתה כל הגנה כל העובדים החקלאים ועל מגוריהן, אך הפתרון היחיד שהציע הימין לסבל זה היה חיזוקו של המשמר הלאומי, כדי להגן על הרכוש. איכרים שליקטו בלוטים למאכל נעצרו כפושעים פליליים, מפגינים נגד הרעב נורו והמשמר הלאומי פרץ אל "בתי העם" (casas del pueblo) ואל ה-(ateneos libertarios) שלעיתים אף הותקפו בידי בריונים ששכרו בעלי האחוזות.
המפלגה הרדיקלית נשארה בשלטון אך ורק הודות לתמיכתה של קאד"ה. תוכנית הפעולה של "המפלגה הרדיקאלית" נקבעה ע"י רובלס, שהמתין לרגע המתאים לתפוס את השלטון. באוקטובר 1934 התפטרה ממשלת "המפלגה הרדיקאלית" בראשותו של ריקרדו סמפר, שבאה על מקומה של ממשלת לרו חמישה חושדים קולם לכן. רובלס דרש רוב לקאד"ה בממשל החדש אך הסוציאליסטים הזהירו את הנשיא כי יראו בזאת הכרזת מלחמה על השמאל ואפילו פוליטיקאים מתונים היו משוכנעים כי אין ברירה אלא לצאת למאבק, אם יתפוס רובלס את השלטון. זאת לאור הצהרותיו של רובלס כי "הדמוקרטיה אינה מטרה לדידנו, אלא אמצעי לכיבוש המדינה החדשה. בבוא הרגע יכנע הפרלמט או ייעלם". הנשיא זמורה נאלץ לקבל פתרון של פשרה. הוא שוב הטיל על לרו להקים ממשלה, אך הורה לו להוסיף עוד 3 תיקים זוטרים לקאד"ה. הרפובליקנים בהובלת, אסניא, מרטינס בריו ואפילו מיגל מאורה, דחו את מה שנראה להם כמסירת הרפובליקה בידי אויביה, והשמאל החל לרכוש נשק, אם כי לא בכמויות שעליהן דיבר מנהיג הפלנחה, חוסה ריוורה. ב-05/11/34 פרצה התקוממות של השמאל והמרכז-שמאל שנועדה להיות מהלומת מנע נגד השתלטות פשיסטית הממשמשת ובאה. גם הלאומנים הקטלונים התמרדו אך בעלי בריתו של מנהיג האסקרה (השמאל הקטלוני) אסרו עליו להזמין את קנ"ט להצטרף אליהם והם נאלצו להיכנע בתוך כמה שעות. באסטוריאס לעומת זאת, התפתחה הלחימה למלחמת אזרחים בזעיר אנפין עקב ברית בין אוח"ט לקנ"ט. מבחינות רבות בישרה ברית זו את "החזית העממית" של 1936. באסטוריאס מנו כוחות המורדים 50,000 פועלים, רובם כורים. מחסורם בנשק התקזז הודות למיומנותם של מומחי הפיצוצים מן המכרות. המורדים כבשו את אוביידו, לאחר לחימה עזה, שהניעה את הממשלה להגיב במהירות בלחצם של מנהיגי קאד"ה. גנרל פרנקו, ראש המה הכללי, שלח לאסטוריאס יחידות של לגיון הזרים ו"רגולרס" מורים ממרוקו "צבא אפריקה" אשר היה הכוח הלוחם היעיל והאכזרי ביותר שעמד ברשות הממשלה. (המשלה לא שלחה את מגויסי החובה בצבא המולדת כיוון שחששה כי יצטרפו למורדים). מיד לאחר שפרץ המרד הופיעו בעיתונות הימין ידיעות שהיו בגדר תעמולה פרועה. היו שטענו כי סיפורי הזוועה שהופיעו בתעמולה זאת, הומצאו כדי להצדיק את התנהגותם של החיליים אשר בפקודת קולונל יגואה הוציאו אסירים להורג, קבוצות, קבוצות, החיילים המרוקנים סירסו את החללים (כמנהגם) והיו שטענו כי חלקם היו פצועים… ולגיון הזרים נהג באכזריות מחרידה בנשותיהן של המורדים. יותר מכל עוררה סלידה התנהגותם של אנשי חוליות העינויים מן המשמר הלאומי. מעריכים שמספר העצירים הפוליטיים לאחר התקוממויות אוקטובר עלה ל-30,000, עמם נמנו אסניה ולרגו קביירו. קאד"ה דרשה שיבוצעו כל גזרי המוות אך הנשיא דחה תביעה זו בטענה כי גם סנחורחו והמלוכנים זכו לחנינה לפני שנתיים.
באפריל 1935 נכנס חיל רובלס לקבינט של לרו יחד עם 4 שרים אחרים מקאד"ה, אך הנשיא זמורה הצליח למנוע את מינויו לראש הממשלה. באוקטובר הודח לרו עקב שערוריית הימורים שהוכיחה עד כמה העמיקה השחיתות במפלגתו, דבר שהוביל לעליה ונפילה של מספר ראשי ממשלה שמונו ע"י הנשיא זמורה שנמנע מלמנות את רובלס: רובלס היה משוכנע כי הגיעה שעתו לתפוש השלטון, אך זמורה מנע שוב את מינויו ולראש הממשלה נבחר פוליטיקאי עצמאי, חואקין צ'פפריאטה, אך ממשלתו נפלה בדצמבר. אז מינה הנשיא את פורטלה ויאדרס לראש הממשלה, חילוף אשר הביא לסילוקו של רובלס ממשרד המלחמה, שם פעל כדי להעביר לפיקודו את המשמר הלאומי. סילוקו כמעט הצית מרד צבאי אך נראה שפרנקו הציחח למנוע מהלך זה. לממשלה של ויאדרס הייתה תמיכה זניחה והוא היה עשויי לשמש רק כממשלה זמנית עד הבחירות. הקורטס פוזר בשבוע הראשון של 1936.
מרד אסטוריאס העיד עדות דרמטית על הכיוון שבו יתפתחו האירועים בעתיד במהלך מלחמת האזרחים בספרד. אכזריות הדיכויי עוררה מרידות בקרב הפועלים, ואילו הנסיון לחולל מהפכה החריד את המעמדות השמרנים. שאלת החוקה והממשלה הנבחרת כחוק לא הייתה בעיני 2 הצדדים אלא תפיסה לגליסטית שיש לעשות בה שימוש רק כשהיא מביאה תועלת (אפילו בעיני אדריכליה של חוקת הרפובליקה דוגמת אסניה וזמורה). עתה היה ברור שהתנגשות העמדות המנוגדות ברחבי המדינה היא כה עזה, עד שהקורטס אינו יכול להכיל עוד את הכוחות היריבים בין כתליו.
ראה עוד על מלחמת האזרחים בספרד
חזור אל: מבוא להיסטוריה פוליטית – סיכומים
כאן תוכלו למצוא סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:
מבוא היסטורי לפוליטיקה בת זמננו
כאן תוכלו למצוא סיכומים אקדמיים נוספים
