היסטוריה פוליטית: עליית הפשיזם באיטליה – בחירות 24 והאלימות הפוליטית של מוסוליני
עד מרץ 1924 היתה מערכת הבחירות באיטליה בעיצומה. מוסוליני הורה לראשי המשטרה להתערב באסיפות האופוזיציה ולמנוע או להגביל כל ביקורת על הממשלה. באזורים רבים נערכו הבחירות באווירה של טרור, המלמדת שהפאשיסטים ידעו, כי האלימות הכרחית לצורך הניצחון המכריע שרצו בו. משקיפים מבחוץ,הסיקו שקו האופי הבולט של הפאשיזם הוא הפרת החוק. השוו אותם לבולשיביקים. מאות בני אדם נהרגו ונפצעו, והיה "ראס" מסוים שדאג לכך, שבאזורים מפוקפקים יושלט טרוריזם שיטתי ביום הבחירות עצמו.
מעשי האכזריות היו חמורים ביותר במקריהם של הפאשיסטים טרדנים,שקראו תיגר על המשמעת המפלגתית וביטאו את סלידתם מהמתרחש. המשטרה לא נקטה פעולה רצינית נגד מעשי הברבריות, וכמה עיתונאים זרים שדיווחו עליהם גורשו מהארץ. חוץ מהשימוש בהפחדה סולפו בחירות אלו בלא בושה יותר מאי פעם. כרטיסי בוחר הוחרמו…דברים כאלה ארעו בעבר,אך לא בהיקף כזה. התוצאה הסופית היתה, שהפאשיסטים החזיקו בשישים וחמישה אחוז מהקולות, אף מפלגה לא הצליחה כך בשום מערכת בחירות.מאטיאוטי, מנהיג האופוזיציה נהרג בידי הצ'קה. נסיבותיו של פשע זה קירבו את המשטר לתבוסה יותר מבכל זמן אחר עד 1943. הוא נרצח משום שניסה לגרום להכרזה שהבחירות מבוטלות. מטיאוטי יצא כנגד מוסוליני ובנוסף הכין תיק עב כרס של פשעי הפאשיסטים, המבוסס על עדויות שנגבו ממקורות פאשיסטים, וידוע היה שבבלגיה ואנדליה מתרגמים את התיק. מעולם לא יכול מוסוליני להניח לנציג יחיד לעמוד בדרכו,והוא קרא בפומבי לבריוניו לנקוט פעולה מוחשית יותר. ב9 ביוני הוא אמר לדומיני שעל הצ'קה לעשות משהו כדי להצדיק את קיומו. ב10 ליוני רצחו דומיני וולפי את מאטיאוטי ונשאו את גוויתו אל מחוץ לעיר כדי לקברה ולהסתיר את עקבות הרצח. ביום למחרת,הכחיש מוסוליני בפומבי,שידוע לו שבוצע פשע, וכמובן לא עצר את האשמים.
לאחר מכן התילו לצוץ ראיות חותכות על האשמים ברצח. אך שום דבר לא קרה, אפילו בערי ענק שעד לפני שנתיים היו פורצים בהם מהומות,לא קרה כלום. מוסוליני ציווה להאשים את דומיני וכנופייתו,כדי שיהיה לו את מי להאשים. דומני נשלח לכלא, אך שוחרר כעבור שנתיים, וכשהוא יצא, הוא סיפר שמוסוליני אחראי לפשע ובעקבות זה הוא נכלא שוב לזמן ממושך יותר. היה הכרחי להשתיק את דומני, ובמשך 15 שנה שולמו סכומים גדולים מאוד לדומיני כדי שישתוק.הימים לאחר הרצח היו קשים למוסוליני ויותר הוא לא הזכיר את שמו של מאטיאוטי.
ההתאוששות יוני-דצמבר 1924
הצורה שבה שב מוסוליני וכבש את מעמדו בששת חודשים הבאים היא עדות לכשרונו המדיני. הוא החל בכך כשדעת הקהל ניצבת נגדו, ושאם האופוזיציה תנהג בתבונה, הוא לא יוכל לשרוד. העיתונים שלו נכשלו ופאשיסטים רבים הראו נכונות לנטוש. חצי מעוזריו היו אסורים או מעורבים ברצח פוליטי. הבטחתו להחזיר את את החוק,הסדר והממשל היעיל לא הצליחה. הוא לא התפטר למרות שזה היה מתבקש, ובמקום הוא פיטר פאשיסטים אחרים. לאף אחד לא היה היכולת והכח הפוליטי לרשת אותו. הסוציאליסטים וה"פופולארי" בחרו ברגע זה, לצאת לחלוטין מהפרלמנט לאות מחאה והצטרפה אליהם קבוצת הליברלים-שמרנים. ג'וליטי נתן לפאשיזם הזדמנות נוספת להצדיק את עצמו בפרלמנט. הוותיקן גם התנער מה"פופולרי" שפרשו. האפיפיור הודה שלמוסוליני היה קשר לרצח אבל הוא לא רצה בשובן של הממשלות הליברליות.
מה שקבע את ניצחונו של מוסוליני היה דיון בסנאט ב24 ביוני. רק 21 קולות מתוך ה398 התגייסו נגדו.המלך לא התערב, על אף שהוא יכל היה לסחוף את הרוב הדומם כנגד מוסוליני. בנוסף סנאטורים ליברליים פחדו שמוסוליני יוחלף במשהו גרוע יותר. כולם נזעקו כדי לעזור למוסוליני, דוקא בשעה שאידיאליסטים פאשיסטיים נטשו, הם לא יכלו להבין למה האחריות לפשע הוטלה על המפלגה. הקיצוניים תמכו בו, כי היו להם פשעים אלימים לתת את הדין עליהם, והיה עליהם להחזיק בשלטון המקומי כדי לקבל חסינות.
מוסוליני נקט כהרגלו מדיניות כפולה. בזמן שהעמיד פני ליבראל בחברת שריו,היה עליו להיראות אנשטי ליבראל בעיני אותם אנשים אלימים, שהם היסוד היציב ביותר במפלגה שלו. הוא יכל לעשות זאת מכיוון שהוא נוכח לדעת,שבני אדם נהגו להיתפש לאותם חלקים בדבריו ובמעשיו שהיו נוחים להם, והתעלמו מחוסר עקביות ובתירוצים של מוסוליני. הוא היה זקוק מאוד ל"ראסים". כשהתכנסה המועצה הלאומית של המפלגה הפאשיסטית באוגוסט, התייצב מוסוליני לצד אנשי האלימות, שזכו לתשואות הרבות ביותר. הוא חזר ואמר שאכזריות היא הכרח וטען שהאזרחים ישלימו עם האלימות כל עוד ידובר בה רק לאחר שבוצעה. בנובמבר, עדין בזמן המדיניות הכפולה, נש מוסוליני נאום ורמז, שהוא עומד להסתלק מהקיצוניות ולנתק עצמו מכנופיות ה"ראס". הבטיח שיבחרו מנהיגים פאשיסטיים ולא ימונו וחבריה לא ילבשו את החולצות השחורות בפרהסיה בתדירות גבוהה. אך קצת לאחר מכן, סיפר לעיתונאי אמריקאי על תכניתו לבטל את הפרלמנט ולהקים דיקטטורה שתציב את איטליה "בין האומות הראשיות בעולם". זה שיכנע את ג'וליטי שאין לתת אמון במוסוליני. רק חמישה הצטרפו אליו נגד הרוב העצום של 315 לממשלה.
בעייתו העיקרית של מוסוליני לא הייתה התעסקותו עם ליברלים תמימים במקצת, אלא דוקא עם אנשי האלימות הפרועים שתלותו בהם הלכה וגדלה, ככל שדעת המתונים התרחקה ממנו. הקיצוניים נעשו יותר ויותר פרועים. בראשית דצמבר פנה מוסוליני בבקשה לפלוגות, שיימנעו מהתנהגותן הרגילה במשך הימים המעטים, שבהם שהו ברומא עיתונים זרים לרגל כינוס מועצת חבר הלאומים. הוא אמר שההזדמנות לאלימות תשוב, אך לאחר זמן. הוא יכל לשלוט בטרוריסטים בעת הצורך. הוא כבר הירהר בהפיכה בחשאי, אך כלפי חוץ הוא הודיע שהוא דוחה כל רעיון דיקטטורי מכיוון שהאיטלקים לעולם לא יצדדו בה ותמיד יתמרדו נגד הדיקטטור. הוא אמר שהוא מוכן להתפטר, אך זה יוביל לעליית הקומוניזם.
הסנאט,הלא פאשיסטי ברובו,עדין הצביע בעדו ברוב מרשים. לאחר מכן הגיעו שורה של תקלות לפאשיסטים, האופוזיציה הכריזה בפומבי על כך שהסנטור דה בונו מעורב ברצח מאטיאוטי, ובנוסף התפרסם מסמך שנכתב בידי סגן יושב ראש בית הנבחרים, ג'ונטה, שהורה לפלוגות לפעול נגד חבר הפרלמנט בנימוק שזו בקשתו של ראש הממשלה. מוסוליני הואשם בחוסר אחידות בתגובה שלו, והיה נראה שהממשלה קרובה להתפוררות.
בשבועיים האחרונים של השנה התרקם קשר משותף של כמה מה"ראסים" וקונסולים של המליציה, שחששו שמוסוליני עלול להזדעזע עד כדי נטישה אותם והסגרתם להליכים החוקיםם הנאותים. כ50 נציגים פאשיסטיים התכנסו בחשאי וגינו את ה"ראסים" ופלוגותיהם. חלק מהם רצה בהתפטרותו של מוסוליני, ורובם תמכו בפנייה לנציגים מהאגף השמאלי של ה"אבנטינים" שיחזרו לפרלמנט וישתפו פעולה בממשלה חדשה של פיוס לאומי. עד לסוף דצמבר הניחה האופוזיציה הלא פאשיסטית להניח, שלנוכח קשיים כאלה בוודאי עתיד מוסוליני ליפול. מוסוליני נסחף ללא מטרה, בעודו תוהה איך יציל את עצמו. חלק יעצו לו להתפטר והוא כמעט וקיבל את זה, לעומת החלופה של גיוס המליציה ואיום במלחמת אזרחים. השרים הליבראליים הנותרים החלו לנטוש. ברגע מכרי זה הגיעו 50 קצינים בכירים מהמליציה, פרצו ללשכה של מוסוליני והודיעו לו שהוא חייב לפעול בתוקף,אחרת ידיחו אותו. החלה להתפשט שמועה שמוסוליני התפטר, אך באותו הזמן הוא תיכנן את התקפת הנגד שלו, הוא היה צריך לפעול מהר. תגובתו הראשונה היתה לכנס את הפרלמנט, שבו אמור היה להיות לו רוב ברור בשל החרם הנמשך של נציגי האופוזיציה מן המחנה "האבנטיני". ואז, ב3 לינואר הוא הכריז באוזני נציגיו שהוא נוטל על עצמו אחריות אישית לכל מה שקרה. הוא הכחיש את קיומה של איזו "צ'קה", ואמר שמעשיהם של חבריו של דומיני טפשיים מדי מכדי שיהיה אפשר להאשים אותו. בנוסף, הוא טען שהוא העריץ את מאטיאטו שהיה דומה לו. למרות זאת, הוא נטל על עצמו את האחריות להכל, כולל הרצח. אם התברר שהפאשיזים אינה תנועה אידיאליסטית כבירה של התחדשות לאומית, אלא התפרעות של אספסוף של אנשים,אז האשמה היא עליו. הוא לבדו יטול את האחריות להחזרת הארץ למצבה התקין, דבר שאפשר לבצעו רק בעמצאות דיקטטורה אישית.
חזור אל: מבוא להיסטוריה פוליטית – סיכומים
כאן תוכלו למצוא סיכומים נוספים בהיסטוריה פוליטית:
מבוא היסטורי לפוליטיקה בת זמננו
כאן תוכלו למצוא סיכומים אקדמיים נוספים
